בשבע מהדורה דיגיטלית

מהרה תצמיח

את המקדש אפשר להקים גם בימינו - כשם שבני ישראל נגאלו ממצרים למרות העיתוי הקשה.

הרב אברהם וסרמן , י"ז בטבת תשע"ה

בית המקדש
בית המקדש
דני ספרים

"ושמעו לקולך – למה? שמסורת היא בידם שכל גואל שיבוא ויאמר להם פקידה כפולה – גואל של אמת הוא" (מדרש רבה). כבר שאל הרמב"ן: איך ידוע שהוא גואל אמת, אולי גם הוא קיבל במסורת שכך צריך הגואל לומר? ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, שמות, אות ו') מסביר שעומק העניין הוא שהגואל יאיר בלבם התעוררות להיגאל גם בתוך החשכה המצרית, וכך ידעו שהוא הגואל.

"משה לא האמין בהם, ואמר: הן לא יאמינו לי. הקב"ה גער בו על זה: הם סופם להאמין ואתה אין סופך להאמין" (שם). באמת לפי מצבם לכאורה צדק משה רבנו, שהרי היו שקועים במ"ט שערי טומאה. אמנם לא שינו שמם לבושם ולשונם, אבל אלו רק סממנים חיצוניים, ואילו התוכן כבר היה רקוב. כמו שהגדיר הרמב"ם: "והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלווים עליהם, ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', עד שארכו הימים לישראל במצרים, וחזרו ללמוד מעשיהם ולעבוד עבודה זרה כמותן - חוץ משבט לוי, שעמד במצוות אבות, ומעולם לא עבד שבט לוי עבודה זרה. וכמעט קט היה והעיקר ששתל אברהם נעקר, וחוזרין בני יעקב לטעות העמים ותעייתם. ומאהבת ה' אותנו, ומשומרו את השבועה לאברהם אבינו, עשה משה רבנו ורבן של כל הנביאים ושלחו" (הלכות עבודה זרה פרק א').

הגערה במשה באה מכיוון שהקב"ה אומר שיאמינו, וצריך גם המנהיג להאמין בכוחם של אנשיו. לא זו בלבד, אלא הקב"ה נותן לו אות "תעבדון את האלוקים על ההר הזה". כלומר, למרות שעכשיו הם שקועים בעבודה זרה. וכמו שאמרו לו: "רבנן אמרי, קול דודי הנה זה בא, זה משה, בשעה שבא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלים, אמרו לו, משה רבינו האיך אנו נגאלין? וכל מצרים מטונפת מעבודה זרה שלנו! אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודה זרה שלכם, אלא מדלג על ההרים וגו'" (שם, ב יט).

תוך פחות משלושה חודשים יעמדו על הר סיני, יקבלו את התורה, ויגיעו למדרגת מלאכי השרת המקדימים נעשה לנשמע!

כמו במקרים רבים, ההיסטוריה חוזרת על עצמה. בשנים שקדמו להקמת המדינה היו הרבה ספקנים, ששאלו ולכאורה בצדק: האם פסיפס האנשים שהגיע לכאן ממדינות שונות יוכל להתאחד להקים מדינה? רבים סברו שלא הגיעה השעה, והקמת מדינה בזמן שאינו בשל לכך עלולה להיות טעות היסטורית. והנה קמה וגם ניצבה.

לצפות לישועה

כיום, יש הסבורים שבניין המקדש אינו אפשרי בימינו. אחת הטענות – אותה משמיעים גם אנשי תורה – היא שהפלגים השונים ביהדות הדתית יתקוטטו על השליטה בו, כפי שהיה בימי הצדוקים והפרושים, והדבר יוביל לקיטוב ושנאה.

אלא שזו קטנות אמונה, לא להאמין בכוחות הגנוזים בעם שמסוגלים להתעורר ולהשתנות גם כשהוא בעומק הטומאה כמו במצרים, קל וחומר עכשיו, כשמצבנו טוב לאין ערוך.

חכמים אמרו שאדם נשאל כמה שאלות בבואו לפני בית דין של מעלה, ואחת מהן היא "ציפית לישועה?" (שבת דף ל"א). רש"י מסביר שהשאלה היא האם ציפית להתקיימות דברי הנביאים. הר"ן מוסיף "בימיך". אין די בציפייה לישועה שתהיה בעתיד אלא בימיך. או כפי שרגילים להתנסח היום, אין שאלת עיתוי נכון לבוא המשיח. כל עת נכונה לכך.

נמצא, שהאמונה בישועה כוללת גם את האמונה ביכולתו של עם ישראל להיוושע, ובכוחות הגנוזים בו, גם כשאינם נראים למתבונן מבחוץ.

זה מבחן האמונה, ובו יש לעמוד.

אנו מאמינים גם שבכל רגע יכול בית המקדש להיבנות ונחזור להקריב קורבנות. כפי שמצהיר כל יהודי שאומר את שלושה עשר העיקרים שניסח הרמב"ם (או שר את מזמור "יגדל"), שהוא מחכה לביאת המשיח "בכל יום שיבוא".

אין לנו זכות להטיל מגבלות על מועד בוא המשיח, שהתפקיד השני שלו הוא לבנות את בית המקדש ולחדש את עבודת הקורבנות. כפי שאומר הרמב"ם: "המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה" (הלכות מלכים, פרק יא). זאת למרות שלפי המצב הרוחני-תרבותי היום קשה לנו "להתחבר" לסגנון כזה של עבודת ה'. על זה כתב הרב קוק, שבבוא היום תתחדש גם רוח מיוחדת שתמלא אותנו רצון והשתוקקות לעבודת הקורבנות (אגרות ראי"ה ד, עמ' כד).

בספר 'קול התור' מובא שהגר"א נשאל: אם תהיה אפשרות במציאות גשמית להעביר את כל היהודים לארץ ישראל, האם לעשות כן? והרי יעמדו שאלות קשות מאוד בנוגע לסידור היישוב! ענה הגר"א שאם יהיה אפשר להעביר לארץ ישראל שישים ריבוא בפעם אחת – יש לעשות זאת מיד, מכיוון שמספר זה כוחו גדול להכריע את כוחות הטומאה בשערי ירושלים (קול התור, הוצ' ר"מ כשר, עמ' תע"ה).

אף שלא זכינו לקיום דברי הגר"א במדויק, הרי שבקום המדינה היו בארץ שישים ריבוא יהודים, וזכינו לניסים גדולים שלא שיערנו. גם קליטת מאות אלפי עולים בזמן מאוד קצר עם קום המדינה, ואחר כך עם נפילת מסך הברזל הסובייטי, התרחשה שלא לפי סדר הגיוני, וזכינו לסייעתא דשמיא יוצאת דופן.

רבי צדוק הכהן המובא לעיל מסיים את דבריו באומרו: "וזה שאומרים בתפילה 'את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח' – שבמהרה נרגיש בלבנו את הביטחון לצמיחת הישועה". כשנזכה לכך, הישועה עצמה הגיעה.