השר אורי אורבך
השר אורי אורבךצילום: פלאש 90

בימי פריימריז והרכבת רשימות רואה כל מועמד את מרוצו שלו כחזות הכול. אבל הפריימריז יחלפו, הבחירות יעברו, והשאלה היא לאן הציונות הדתית הפוליטית רוצה להגיע בעשור הקרוב.

דווקא בימים לחוצים של מרוץ אישי ומפלגתי מואץ, אני מציע לעצור ולו לרגע, ולהתבונן בתהליכים שעוברים על החברה שלנו.

ראו כיצד בצד ישיבות ההסדר הקלאסיות צמחו והצליחו המכינות הקדם-צבאיות. ראו את תופעת המדרשות לבנות. ראו כיצד בנים ובנות רבים הולכים לצופים הדתיים ולא רק לבני עקיבא, או לבתי הספר המשלבים. ראו את כניסתם של אלפי דתיים לצבא, לתקשורת, לאקדמיה ולכלכלה. ראו את צמיחת העיתונות המגזרית.

מה משותף לכל אלו ולעוד רבים אחרים? הציבור הדתי-לאומי נפתח, מתרחב, מגיע לעוד מחוזות שבעבר לא נגע בהם כמעט. ההגדרה של הציבור היקר שלנו התרחבה. גם ביישובים ביו"ש דומים הרגלי החיים לאלו של הבורגנות בעיר הגדולה. ציבור ענק כבר לא רוצה רק להסתגר, אלא חש באופן טבעי ובריא שהוא בשל להנהיג, שהוא יכול לצאת מגבולות הגזרה והמגזר.

אלו לא בהכרח תהליכים של חילון - אם כי גם תופעה מדאיגה זו בהחלט קיימת - אלא של ביטחון עצמי.

אבל תהליכים חברתיים לא מבשילים אם הם לא מלווים במהלך, במעשה פוליטי שמאגד אותם. המהלך שהובלנו לפני שנתיים וחצי בבית היהודי הצליח לתעל ולאגד את כל התהליכים והקבוצות השונות לתוך נהר שוצף אחד, שהוביל ל‑12 מנדטים.

פריימריז הם מהלך. כך גם הצטרפותו הסוחפת והובלתו המוצלחת של נפתלי בנט. כניסה לממשלה או פרישה ממנה הן מהלכים.

אז לאן אנחנו רוצים להגיע? להנהגה של אנשים דתיים ואוהבי תורה, שרואים את טובת עמם מתוך מקורות של תורה ואהבת ה', יחד עם חילונים ומסורתיים שמצטרפים ומביעים אמון בעקרונות היסוד של הציונות הדתית.

בעשור הקרוב צריך להתחיל להביא לידי ביטוי מניפה רחבה יותר של פעולותיו של הציבור שלנו. הגרעינים התורניים המפוארים שלנו יבנו גישה חברתית בעקבות פעילותם הענפה והמבורכת בערי השדה. נצטרך לבנות משנה חברתית וכלכלית מגובשת יותר, ולא להתרכז רק בנושאים הדתיים, המדיניים וההתיישבותיים, אלא לנסות לפעול למען תיקון החברה הישראלית כולה.

אני חולם שיום אחד ניצור משבר קואליציוני בגלל מפעלים בסכנת סגירה, מדיניות הבריאות או מחסור בתקציבים לזקנים. הבתים שלנו מלאים חסד, אבל התהליך הזה עדיין לא הבשיל למהלך פוליטי.

עיקרו של דבר, עלינו לשאוף לגדולות. העשור או שני העשורים הקרובים הם בע"ה הזמן שלנו. של תפיסת מקומנו כמובילים בהנהגה, ככוח אמוני ציבורי שיש לו אמירה בכל תחומי החיים.

האם נבין שכל הכוחות בציונות הדתית, מהר המור ועד הציבור הליברלי ביותר, חייבים לשאת בעול הזה? עלינו לקחת אחריות מתוך שותפות עם אחינו החילונים והחרדים. מחכים לנו.