פרקים יא-טו
פרק י"א בבראשית מתאר את סיפורו של דור הפלגה. בהשוואה לתיאור דור המבול שזוכה בתורה לפרקים אחדים, לגבי דור הפלגה מסתפקת התורה בתשעה פסוקים בלבד. פרשנויות רבות נלוו לנושא זה, אך לקח אחד בולט ומקורו בפירוש רש"י.
דור המבול נמחה מעל פני האדמה, ואילו דור הפלגה התפזר ונפוץ בכל הארץ אך נשאר בחיים. ההסבר לכך הוא שחטאם של בני דור המבול היה בין אדם לחברו - "ותמלא הארץ חמס", ואילו בני דור הפלגה חטאו בחטאים של בין אדם למקום. אין זאת אלא שהקדוש ברוך הוא מקפיד במיוחד על עבירות שבין אדם לחברו.
כבר בפרק י"א מופיעה רשימת עשרת הדורות מנח עד אברהם, ומפרק י"ב ואילך מתעצבת לנגד עינינו דמותו הייחודית והמזהירה של אברהם אבינו, אבי האומה. בפרקים שלפנינו מתוארים הניסיונות שעמד בהם כמו לך לך, מלחמת המלכים והאמונה בה'.
הרמב"ם בפירוש המשניות ורבי עובדיה מברטנורא חלוקים בשאלה כיצד מונים את עשרת הניסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו: האם "לך לך" הוא הניסיון הראשון, או השלכתו לכבשן האש באור כשדים על מזבח אמונתו בבורא העולם? אין ויכוח כי נמרוד השליך את אברהם לכבשן משום שניפץ את הפסלים שנועדו לעבודה זרה בבית תרח אביו. הוויכוח הוא האם ניסיון זה נמנה על עשרת הניסיונות שעליהם מדובר במסכת אבות.
כאן המקום להציג שאלה גדולה: ניסיון מסירות הנפש באור כשדים אינו זוכה בתורה אפילו לפסוק שלם אחד. רק בברית בין הבתרים אומר הקדוש ברוך הוא "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים". כלומר: עשיתי לך נס, ציננתי את הכבשן וחילצתי אותך מהאש של הכשדים.
האם הקרבה כזאת על מזבח אמונה לא ראויה לפירוט נרחב יותר? כיצד משתווה התיאור הקצר הזה עם הסיפור המפורט של ניסיון "לך לך"? פרשה שלמה מתארת מנין הלך אברהם ולאן, מה היה גילו, מי הצטרף אליו, מה הובטח לו, מה הוא עשה בדרך. במה זכה ניסיון "לך לך" שפורט והורחב כל כך, הרחבה שאינו דומה כלל וכלל לניסיון אור כשדים?
בשנת תתנ"ו (1096) נערכו על ידי הכנסייה הקתולית מסעי הצלב, שתכליתם הייתה להמיר את דתם של היהודים לנצרות או להענישם בעונש מוות אם יסרבו להתנצר. שלוש קהילות מפורסמות התפרסמו בקידוש השם הנורא שהטביע חותמו על דברי ימי ישראל עד היום: שפיירא, ורמייזא ומגנצא. באחת מערים אלה רוכזו היהודים לחצר הכנסייה ועל חומותיה ניצבו חיילים חמושים בנשק. מפתח הכנסייה יצא ההגמון ובידו נר שעווה. הוא פנה אל היהודים והודיע להם: מיד אדליק את הנר ולנגד עיניכם תראו אותו דולק עד שיכבה. זה הזמן שניתן לכם להחליט אם חפצי חיים אתם ומעוניינים להיבלע בשערי הכנסייה שתקבל אתכם ותצילכם ממוות. אך דעו, כי ברגע שיכבה הנר, כל מי שנשאר עומד בחצר יירה בידי החיילים המשקיפים עליכם מהחומה שמסביב.
רבה של הקהילה ניסה לתפוס במבטו את בני קהילתו שהיו חשודים בעיניו כי לא יעמדו בניסיון הקשה ויעדיפו להמיר את דתם ולא למות. ביניהם היו כאלה שלא הקפידו במצוות, ביניהם כאלה שניהלו חיי מסחר וחברה עם הגויים שבעיר ואף שלחו את ילדיהם לחינוך כללי בבתי ספר נוכריים ולא לחינוך יהודי. התוצאה הסופית הייתה שאיש מיהודי העיר לא נכנס בשערי הכנסייה וכולם מתו מות קדושים באותה חצר וקידשו שם שמיים ברבים.
מה מלמד אותנו הסיפור הזה? הלקח הוא שגם מי שלא חי חיים של קידוש השם מוכן היה למות על קידוש השם ולא להמיר את דתו חלילה. מוות על קידוש השם הוא ניסיון חד פעמי ונמשך רק רגע, ואין לך אדם שאין לו שעה. ואילו חיים על קידוש השם – זה ניסיון מתמשך, רצוף, יומיומי, וקשה לעמוד בו.
ניסיון אור כשדים לאברהם אבינו אשר מאמין כי יש מנהיג לבירה זהו ניסיון של מה בכך. לוותר על הפרוזדור של העולם הזה ולבוא בשערי הטרקלין של חיי נצח בעולם הבא – זהו ניסיון זעיר ביחס לאישיותו הענקית של אברהם אבינו. ולכן די ברמז "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים". לעומת זאת "לך לך" וכל הניסיונות הבאים של אברהם אבינו אינם בני רגע ואינם בני חלוף. הם מתמשכים למעלה ממאה שנה. להחזיק מעמד למרות כל הקשיים והניסיונות למעלה ממאה שנה – כאדם מאמין, בחיי היומיום, ולקדש שם שמיים בכל שעה ושעה, זהו ניסיון גדול בהרבה ולכן מפרטת אותו התורה ביתר שאת.
הכותב הוא הרב הראשי לישראל לשעבר ורב העיר תל אביב-יפו