לדבר ללא מילים

תמיד נראה לנו שללא מילים קשה לתקשר, קשה להבין אחד את השני. אז כאמא לילד שכרגע אינו מדבר, מסתבר שזה אפשרי. טור אישי.

ריעות לוי , כ"ד בטבת תשע"ה

שיחות ללא מילים
שיחות ללא מילים
צילום: ריעות לוי

תמיד נראה לנו שללא מילים קשה לתקשר, קשה להבין אחד את השני. אז כאמא לילד שכרגע אינו מדבר, מסתבר שזה אפשרי.

העיניים המחייכות כשהוא מזהה אותי.

הפנים הזוהרות מאושר כשאחותו ניגשת אליו.

הקולות הלא ברורים שהוא משמיע כשהוא רעב.

הצחוק שאנו שומעים מידי פעם.

גם בסימן של סגירת עיניים, הוזזת יד, ניד ראש ניתן להעביר מסרים.

זוהי תקשורת עמוקה יותר, מחברת ומקשרת. יש בה רובד פנימי שאין בתקשורת המילולית והשטוחה.

לנסות להבין מה הוא רוצה, לאפשר לו להביע את רצונותיו בדרכו שלו, להתקרב אליו, לחוש אותו, לנשום אותו. זוהי תקשורת עמוקה יותר.

כמובן שהיא גם קשה, גורמת לצביטות רבות בלב, כאשר לא מצליחים להבין מה הוא רוצה.

בזמנים כאלה אני נושאת עיני לשמיים ומתחננת לבורא העולם שיזרז את הניסיון הקשה הזה ויעזור לאיתן מיכאל המתוק לתקשר איתנו יותר טוב ויעזור לנו להבין אותו.

הדבר הכי קשה להורים הוא לראות את בנם סובל, רוצה ומתחנן למשהו, והם אינם מבינים מה רצונו.

בכל בוקר, בערך בחמש בבוקר בעלי מביא אלי את איתן מיכאל. עדיין חשוך בחוץ, השמש מתחילה לזרוח, ואז יש לנו זמן איכות שלנו יחד. עד שהלל חנה הקטנה מתחילה לדרוש את שלה...

אני מבקשת ממנו שייתן לי נשיקה, והשפתיים שלו זזות, העיניים שלו מאושרות, הידיים זזות. איזה אושר.

אני מתרפקת על חזהו, שמה את ראשי על כתפיו הרחבות, לוחשת לו כמה אני אוהבת אותו, איזה ילד מיוחד הוא, איזה אושר הוא- והוא בתגובה מסתכל עלי בעיניו הפקוחות ומביע את אהבתו אלי.

כמובן שהתקשורת הלא מילולית יכולה לבוא לידי ביטוי גם עם ילדנו הבריאים. החיבוק, ההתרפקות, המבט האוהד בעיניים. לתת להם לשכב עלינו, ללטף את השיער. לא צריך תמיד לדבר.

עברתי סדנא לאימון זוגי, והמאמן הדגיש כמה חשובה התקשורת הלא מילולית גם בזוגיות – החלפת המבטים, המגע שמביע חיבה, החיפוש לעשות דברים יחד אומר כמה אני רוצה להיות איתך וכו'

ניתן להשתמש בתקשורת הלא מילולית בעזרת "טקסים". טקסים הם מנהגים שחוזרים על עצמם בזמנים קבועים, בונים ומחזקים מערכות יחסים. חשוב להכניס לבית טקסים. טקסי פרידה וטקסי קבלת פנים, לבעל ולילדים.

ההתנהגות שלנו משפיעה על ההרגשה שלנו, לכן חשבו כיצד נראים טקסים אלו בביתכם. בטקסים אלו ניתן כמובן להשתמש בתקשורת המילולית והלא מילולית.

חשוב המגע עם הבעל ועם הילדים. המבט בעיניים. כאשר הבעל נכנס הביתה שיחפש קודם כל את אשתו, יראה לה כמה הוא התגעגע אליה. וכשיוצאים לחשוב על טקס פרידה שימחיש את צער הפרידה לכמה שעות.

כך גם עם הילדים, חיבוק, מבט אוהב כאשר הם יוצאים מהבית וכנ"ל כאשר הם חוזרים.

אצלנו הטקסים רבים מכיוון שאין את התקשורת המילולית. קבוע כאשר איתן מיכאל יורד מההסעה אני מחבקת אותו, אומרת לו כמה חיכיתי לו, מכניסה אותו הביתה, מורידה לו את הסדים, והכל בתוספת של חיבוקים ונשיקות, מורידה לו את הסוודר ולוקחת אותו עלי.

הוא יודע שיש סדר קבוע בבית, ומוכן לזה, החיים מסודרים כך יותר, הוא מחכה להם.

קבוע יש אצלנו ארוחת ערב משותפת בבית, כל אחד מספר מה עבר עליו היום. "טקס" קבוע. כך כל ילד מקבל את תשומת הלב שלו. ואיתן מיכאל יושב לידנו בעגלתו ומקשיב לנו ומחכה לתורו. שנשאל גם אותו.

טקס ההאכלה שלו בבוקר, מלווה בשירים ואיחולים ליום טוב שיהיה לו. הוא מחזיר לי במבטו את האיחולים שלו אלי...

אני זוכרת בטיפול נמרץ, כאשר הוא שוכב במיטה מוקף במכשירים, בצפצופים, בצינורות, לא הפסקנו לגעת בו, ללטף, למרוח עליו קרם גוף, לקלח, לחבק, להתרפק עליו, להביע את אהבתנו אליו גם ללא מילים. אני מאמינה שהכוח של האהבה שלנו והשדר שלנו כלפיו כמה הוא מדהים, עוברים אליו ומקדמים אותו אלינו.

השבוע קראתי כתבה עם אמא לילד שנרצח בפיגוע. תגובתי היתה – איזו מסכנה היא. ואז צחקתי ואמרתי לבעלי – גם אנחנו מסכנים, תראה עם מה אנחנו מתמודדים יום יום, כמה קושי זה לראות את ילדך חסר אונים. אבל ב"ה שבורא העולם נותן לנו כח לא להרגיש מסכנים, למצוא דרכים להתחזק ולחזק אותו, למצוא דרכים לשמור על הבית יציב, דרכים להביע את האהבה שלנו אליו ובכך לעזור לו, למצוא את העומק שבחיים, את הרבדים הנסתרים שיש באישיות שלנו, וכל זה בתקשורת לא מילולית עם בורא העולם...

למעוניינים להתייעץ איתי בנושא של כלי האימון ואלה המבקשים כלים נוספים, אשמח שתכתבו לי: reutlevik@gmail.com

ריעות לוי, גרה בגרעין התורני ברמלה. מאמנת אישית, עובדת בקידום נוער בעיר. אם ל-4 ילדים. בי' באייר תשע"ג עברה משפחתה תאונת דרכים קשה, בנה הקטן נפגע בראשו, היה בתרדמת וכעת הוא בתהליך של התעוררות.