העיסוק בפוליטיקה במרוצת השבוע האחרון הדחיקה אל שולי תשומת הלב הציבורית את יום הלשון העברית שצוין השבוע. בראיון ליומן ערוץ 7 מתארת יו"ר המרכז העולמי לקידום העברית, ד"ר נטלי אקון, את מצבה העגום של העברית בישראל ואת הדרוש שיפור ביחס אליה.
ד"ר אקון, המשמשת גם כמרצה ללשון במכללת אפרתה מזכירה בראשית דבריה כי את יום הלשון העברית הלאומי קבעה הממשלה ביום הולדתו של אליעזר בן יהודה במגמה לשאת על נס את השפה וחשיבותה, אולם כאמור האירועים החדשותיים דחקו את היום החשוב הזה לקרן זווית.
אקון מספרת כי "במהלך היום הזה באפרתה החלטנו להרים את קרנה של השפה הערבית ולארגן פעילויות שונות בנושא העברית לכל בנות המכללה ולא רק לחוג ללשון. נכנסנו לקידום תפארת השפה העברית. שיחקנו במשחקים שונים. מעבר לחשיבות הפעילות שהייתה שם ביום הזה רצינו גם לעורר מודעות לשונית לחשיבות השפה העברית – מדוע השפה חשובה דווקא בימינו".
מתוך דברים אלה ממשיכה ד"ר אקון ומסבירה עד כמה דרמטי הפער בין היחס הניתן בפועל לעברית בישראל לעומת זה שהיה נכון לתת לשפה.
לדבריה אמנם הגישה המקובלת כיום ומוגדרת כפוסט ציונית מבורכת בהיותה מקדמת גישה רב תרבותית ומאפשרת מתן כבוד לתרבותו של האחר "אבל אם אנחנו לא שמים לה רסן היא הופכת את החברה שלנו למפולגת ומשוסעת. זה מה שקורה בפוליטיקה שלנו. העברית היא המחברת בין הפלגים השונים ואם נטפח אותה כאתגר לאומי אנחנו יכולים להרחיב כך את ההבנה ההדדית בינינו ולבנות מכנה משותף מינימאלי ודיאלוג בין החברות השונות".
לטעמה של אקון עיסוק נכון ומקצועי בשפה העברית יכול להניב לכידות חברתית ומציאות בה לא כל סקטור דואג לעצמו. כשנשאלה איך הייתה רוצה לראות את ראשיתו של התיקון הנדרש ביחס לעברית, תיקון שיביא לתיקון חברתי, היא אומרת כי "בתקופת בחירות הייתי רוצה שמפלגה כלשהי תחרוט על דגלה את העניין החברתי והלכידות החברתית. כשמדברים על צדק חברתי צריך לדבר על שלום חברתי שיקדם שיח בונה ופורה כמו שקיים בכל חברה מתוקנת. היעדר הלכידות הזו פוגע בחלשים שבכול המגזרים".
"באופן מעשי העבודה חייבת לצאת ממערכת החינוך עצמה. יש בה זלזול וחוסר כבוד לעברית והדבר מתבטא בכך שיש רק שתי יחידות לימוד בעברית בעוד בכל השפות הזרות אפשר לגשת עד חמש יחידות", אומרת אקון ומספרת על מחקר השוואתי שערכה בין לימוד העברית בישראל ללימוד הצרפתית בצרפת. "גיליתי ששם המצב הפוך. שם מקדמים את הצרפתית יותר משפות זרות. צריך להגיע לשביל הזהב שנותן מקום לכל השפות מבלי לזלזל בשפה שלנו".
"השפה שלנו מזינה את כל המקצועות ומאפשרת את הדיאלוג העמוק בינינו", היא מזכירה וכשהיא נשאלת אם אין לימודי לשון משעממים את התלמיד התיכוניסט המצוי היא אומרת: "נדרש שינוי תוכן הלימוד ופתיחות של אנשי לשון להפוך אותו למקצוע רלוונטי. אני עדיין לא מרגישה פתיחות כזו בקרב אנשי לשון ותחושה שהמקצוע הזה צריך להוביל את המערכת למקום אחר לגמרי".
לטעמה השינוי "צריך לבוא מלמעלה, מהמערכת, שקבוצת מומחים תכין תכנית שתתאים לדור שלנו ולהתפתחות הטכנולוגית. צריך ללמד דקדוק במקום הנכון במקום הנכון במסלול של הילד. צריך לטפל בנושא הזה".
כשהיא נשאלת מתי נכון לטעמה לפתוח בלימודי לשון ודקדוק היא מבהירה כי אין בכוונתה לקבוע מה נכון ומה לא נכון אלא על המערכת לקבוע זאת, אך ההשוואה עם המתרחש בצרפת מניב מספר מסקנות: "המערכת הצרפתית החדירה את יוקרת השפה. אין תלמידים שיוצאים מתיכון כשהם לא מעריכים את השפה. שם לימוד הדקדוק הכבד מתחיל בכיתות הנמוכות ביסודי, מכיתה ג' והלאה. שם בונים תלמידים שגדלים עם מערכת דקדוק תקינה. שם לא מתקנים את המעוות כפי שקורא היום בכיתה י' עד י"ב בישראל, אלא בונים מלכתחילה שורש שמצמיח תלמידים שיודעים להשתמש בתחביר הנכון מלכתחילה. זה ההבדל המרכזי".
"תלמידות שואלות אותי למה חיכיתם כל כך הרבה זמן כדי להראות מה הצורה התקינה? תתחילו ללמד בכיתות הנמוכות. הן צודקות".
ומה באשר לתרומתה של האקדמיה ללשון עברית להנגשת השפה ולימודה? ד"ר אקון משבחת את תפקודה של האקדמיה הדואגת לחדש את הלשון במילים עדכניות.
לדבריה פעולות אלו נעשות מתוך התייעצות עם מומחים ואנשי מקצוע אך "האקדמיה לא מופקדת על קידום השפה העברית בקרב הציבור הישראלי, ולכן הקמנו את המרכז לקידום השפה העברית עם אישים בכירים שהבינו שאין גוף שמקדם את העברית בשטח. יש צורך בגוף שיקדם את הדברים בשטח. צריך אפילו כמה גורמים ומוסדות שיפעלו למגמה הזו".
ומה לגבי הזירה הפרלמנטארית? אקון מספרת: "הוקמה השדולה לקידום השפה העברית בראשות ח"כ שמעון אוחיון שהרים את הכפפה ועזר לנו לקדם שישה חוקים לקידום השפה העברית, הובלנו את המאבק נגד המל"ג שרצה לפתוח מסלול תואר ראשון במשפטים רק באנגלית, עבדנו יחד אבל הכנסת התפזרה והשדולה איננה. המשימה כעת היא להקים שדולה חדשה".