יש דברים שאותם לומדים רק בבית ספר של החיים. בית ספר. אילוסטרציה
יש דברים שאותם לומדים רק בבית ספר של החיים. בית ספר. אילוסטרציהפלאש 90

אני עוד לא הבנתי מה בדיוק לומדים בבית הספר הזה, אבל השכנה המבוגרת שלנו בדירה ממול, גברת ציפורה ליכט, תמיד אומרת לי: "את זה למדתי בבית הספר של החיים".

את המשפט הזה אני שומעת ממנה בכל פעם שאני באה לכוס תה ועוגיות, ומתחילה לספר לה על הבעיות שהיו לי בבית הספר או עם אחותי. היא מקשיבה, נותנת לי כמה עצות שמתגלות כמועילות בדרך כלל, וחותמת במשפט: "את זה למדתי בבית הספר של החיים".

אף פעם לא הבנתי איזה מין בית ספר זה, כמה תלמידים לומדים שם, איפה הוא נמצא ואילו מקצועות למדה שם הגברת ציפורה. אבל בכל אופן, נראה שבית הספר היה מוצלח, כי גברת ציפורה היא אישה מאוד חכמה, ואנשים רבים נוהגים להתייעץ איתה בכל מיני נושאים.

השבוע חילקו בבית הספר שלנו תעודות. כשפתחתי את התעודה לא הופתעתי. ידעתי שהציונים שלי בתורה ובטבע לא יהיו גבוהים. איך אפשר לקבל ציון גבוה במקצוע שאני בקושי מקשיבה בו בשיעור? בחשבון ובהתעמלות המצב קצת יותר טוב, ורק במקצוע אחד קיבלתי ציון טוב באמת: "מעולה" נרשם בתעודה שלי ליד המקצוע ציור.

חזרתי הביתה לא שמחה במיוחד. ידעתי שאמא ואבא לא יתלהבו מהתעודה, ויבקשו להבין מה קורה איתי בשיעורי תורה וטבע. לפני שנכנסתי הביתה, דפקתי על הדלת של גברת ציפורה.

"ברוכה הבאה", היא קיבלה אותי בחיוך. "אני רואה שיש לך הפתעה ביד", היא הצביעה על התעודה שלי.

"הפתעה לא נעימה במיוחד", גיחכתי במרירות.

גברת ציפורה הגישה עוגיות שוקולד והתיישבה מולי. "את יודעת, גם אני הכנתי לך תעודה, ואני חושבת שהתעודה שתקבלי ממני תהיה הפתעה הרבה יותר נעימה". הבטתי בה מבולבלת: איזו תעודה היא הכינה לי? הרי לא למדתי אצלה כלום!

גברת ציפורה הוציאה ממגירת השולחן גיליון נייר מגולגל, כרוך בסרט מוזהב. "הנה, תפתחי", הגישה לי את הדף.

פתחתי בזהירות את הסרט, והתחלתי לגלול את הדף. בראשו היה כתוב באותיות מרובעות: "תעודה – בית הספר של החיים". מתחת היה כתוב שמי: "שם התלמידה: ליאת חן". ואז התחלתי לקרוא את רשימת המקצועות המקורית ביותר שקראתי מעודי: "הקשבה – 10. חשבון נפש – מצוין. אומץ לב – טוב מאוד. יושר – נפלא". כך המשיכה התעודה, ואני מופתעת מהציונים הגבוהים שזכיתי להם בבית הספר של החיים.

"נו, אז מה את אומרת?" חייכה הגברת ציפורה.

לא ידעתי מה להגיד. גברת ציפורה, שראתה את הבלבול על פניי, החלה להסביר: "בבית הספר של החיים אנחנו לומדים דברים מתוך מה שקורה לנו, ואיך אנחנו מתנהגים במצבים שונים. אז בינתיים ראיתי שאת ילדה שמקשיבה עם המון סבלנות לכל מה שאני אומרת. שמעתי ממך שאת תמיד מנסה לחשוב אם היית לא בסדר ואם את צריכה לתקן. את גם מוכנה לעשות שינויים בהתנהגות שלך אם צריך, וזה מצריך המון אומץ. וכשסיפרת על החלטתך לומר למורה את האמת על המבחן שלא למדת אליו, גילית המון יושר".

החזקתי חזק בתעודה של הגברת ציפורה, והרגשתי את הסומק מציף את לחיי. כן, באמת למדתי הרבה בבית הספר של החיים, בעזרתה של גברת ציפורה. אני חושבת שההורים שלי ישמחו לקבל קודם את התעודה הזאת.