מקדשי עבודה זרה צבעוניים ושוקקי פעילות ניצבים בסמוך לבית הכנסת של הקהילה היהודית בסינגפור. תחת החלונות שמהם בוקעים קולות תפילתו של החזן, עוברי אורח עוצרים ומגישים ביראת כבוד מנחה לפסלים מעשה ידי אדם.

ענן עשן הקטורת מתערב עם ניחוחות צ'ולנט של שבת שנודפים מחלון מטבח בית הכנסת. בשביל היהודים שמתגוררים כאן מדובר בתמהיל שכיח שמהווה חלק בלתי נפרד מחייהם.

סינגפור – להיות או לא להיות?

כבר קרוב לעשור נמצאות קהילות יהודיות זעירות בדרום מזרח אסיה בתהליך צמיחה. כחלק מהתחזקות הכלכלות האסיאתיות והתעצמות השווקים המתעוררים בה, זוכה האזור לשגשוג ופריחה. תאגידי ענק, חברות ביטוח בינלאומיות ובנקים גדולים מעבירים השקעות וכוח אדם לאזור, ויהודים רבים שעובדים בחברות אלו מהגרים בעקבות הכסף הגדול. בשנים האחרונות מוצאת עצמה הקהילה היהודית בסינגפור - אי ונמל בריטי שהפך למעצמת מסחר בינלאומית - מול זרם מצטרפים הולך ומתגבר.

התעצמותה של הקהילה היהודית בסינגפור עוררה דילמה בתנועת בני עקיבא העולמית. "לפתחנו ניצבה השאלה: האם מוטלת עלינו חובת שיגור שליחים לאי הקטן", אומר הרב נועם פרל, מזכ"ל התנועה העולמית. "האם אנחנו רוצים לשלוח בנות צעירות לקצה העולם, לפעילות בקהילה המבודדת בצל פסליו המוזהבים של בודהה, או שמא סניפי לונדון והמוני יהודי ניו ג'רזי וישיבותיה קודמים בעדיפותם לקהילה הקטנה. ואולי עלינו להתייחס למה שצופן העתיד", מתלבט הרב פרל, "לא להיגרר אחר המציאות ותכתיביה ולמצוא עצמנו רק מגיבים לה. הרי עדיף לזהות את התהליכים בהתהוותם, כדי להיות חלק ממערכת החינוך בסינגפור מיד עם בנייתה".

הרב פרל מעלה שיקול נוסף: "אני רוצה שכאשר יגיעו לשם הישראלים, ברירת המחדל שלהם תהיה לשלוח את הילדים בשבת לפעילות של סניף בני עקיבא. גם אם בטעות הם יישארו להתגורר שם, יזרמו להם בוורידים ערכים יהודיים. במזרח אפשר לתפוס יהודים מאנגליה, קנדה, צרפת, ארצות הברית, שיכולים להיחשף לבני עקיבא ואולי בהמשך יעשו עלייה לארץ".

דילמות מסוג זה הן לחם חוקו של מזכ"ל בני עקיבא העולמית. מדי יום עולות על שולחנו של הרב פרל בקשות של קהילות לפתיחת סניפים נוספים בעוד נקודה על פני הגלובוס. במקביל, התנועה מנסה בעצמה לבדוק היתכנות במקומות חדשים. "אחת ממשימות המזכ"ל שנקבעה לשנה הנוכחית היא המרחב הגיאוגרפי הפוסט-סובייטי המשתרע על אירופה ואסיה גם יחד", הוא אומר. מדובר באוצר בלום של כ‑300,000 יהודים שרחוקים מיהדותם, ועם פעילות נכונה, מעריכים בתנועה, ניתן יהיה להעלותם ארצה.

"בכל פעם שאני מתלבט בשאלה האם כדאי לשלוח שליח או לא, אני נזכר בדרכו של הרב דן מרצבך, שנהרג בשוגג מירי של כוח צה"ל בדרכו להתפלל במערת המכפלה לפני שלוש שנים", מציין הרב פרל, שגר בסוסיא, יישוב שכן לרב מרצבך. "הוא היה עוזב חתונות ואירועים משפחתיים, ונוסע להעביר שיעורים בכל מיני יישובים נידחים, אפילו בשביל מאזין אחד שהיה בא לשיעור. חבריו אמרו לו: לא חבל? זה בן אדם אחד. הוא תמיד היה עונה: אמבולנס יוצא גם בשביל חולה אחד".

על בישקק שמעתם?

"לפני שנפתח סניף חדש, אני הראשון שמגיע כדי להכין את השטח לפני שהשליח מגיע", מספר הרב פרל, שקרוב לשמונים ימים בשנה נוסע ברחבי העולם. "אני עושה את הסקירה הראשונית ועבודת ההכנה. בסופו של דבר, אני זה שחותם ששליחים יגיעו למקום ויהיו בו כל התנאים הרלוונטיים. על הקטע הכלכלי עובד רועי אביקסיס, סמזכ"ל התנועה, בעוד שאני בודק שיש נוער שאפשר לעבוד איתו, דואג שיש לשליחים ליווי במקום, שירותי יהדות בסיסיים, מניין, מקווה ואוכל כשר, וזה לא קל. יש מקומות בעולם ששליחות צריכות לנסוע במעבורת כדי לטבול, אבל זה משהו שבני הזוג יודעים מראש והם מוכנים לזה".

אחד המקומות שאליהם נסע הרב פרל לאחרונה לקראת פתיחת סניף הוא העיר בישקק, בירת קירגיסטן. התרגשותו ניכרת כאשר הוא מספר על כך. "במונית המקרטעת המחליקה על הקרח משדה התעופה לעבר העיר, אני מהרהר: איזה מרחק, איזו בדידות, כמה זרות. האם הייתי שולח לכאן את בתי עם בעלה והנכדה לשנתיים?! ואולי אין טעם לשלוח לכאן שליחים מישראל? ברור לנו", הוא מבהיר, "שלקראת משימת השליחות בבישקק נביא לפחות את אחד מבני הזוג לראות בעיניים לפני כן במה מדובר, גם אם מדובר בשליחות של שנתיים בלבד. מדובר במקום מאוד מורכב והשליח צריך להיות מוכן לזה".

קירגיסטן היא מדינה קטנה על דרך המשי הנדחקת בין שכנותיה העצומות סין וקזחסטן. יהודים הגיעו אליה רק במאה השנים האחרונות כפליטי מלחמות עולם וכמגורשים ממדינות מזרח אירופה, ונתקלו במפגש תרבויות של ממש. "יש בקירגיסטן תמהיל ססגוני של עיניים סיניות ודת מוסלמית. אורבניות קומוניסטית אפורה ומחלידה, לצד תרבות מזרחית ססגונית ועליזה. הרים תלולים ומושלגי-עד לצד ערבות מדבר". עם נפילת מסך הברזל, גלי עלייה והגירה רוקנו את הקהילה היהודית במדינה, ועתה נותרה בה שארית פליטה של כ‑1,500 איש שלא מתכננים לעלות ארצה, וסיכויי הישרדותם כיהודים נמוכים עד אפסיים.

בבני עקיבא העולמית נתקלים גם במקומות ששליחים אינם מוכנים להגיע אליהם. במהלך הריאיון שנעשה במשרדי בני עקיבא העולמית בירושלים בשבוע הסוער שעבר על יהודי צרפת, נכנסו כל מספר דקות עובדי וראשי התנועה לרב פרל, כיצד להתייעץ עם איזו הודעה כדאי לצאת לתקשורת. גם הם מבינים שאמירת "אמרנו לכם" ליהודי אירופה איננה במקומה. כל מילה נשקלת שוב ושוב, למרות שבסאב-טקסט הכיוון מאוד ברור - העלאת כל יהודי העולם לישראל וכמה שיותר מהר. "החוכמה היא לגייס מספיק אנשים לכל תפקיד. אירועים כפי שקרו בתקופה האחרונה באירופה אינם מקלים על מציאת משפחות שיצאו לשליחות", אומר הרב פרל, ומביא דוגמה מאיסטנבול שבטורקיה, שם התנועה איננה מוצאת כבר שלוש שנים שליח שייקח על עצמו את המשימה. "אנחנו לא מוצאים שליח לאיסטנבול שבטורקיה – וזה עוד כשהמצב היה סביר מבחינת היהודים. היום זה הרבה יותר מורכב, אבל לפני שלוש שנים היה אפשר לעשות הון אנושי ולהביא הרבה מאוד עולים משם. אני אישית הפכתי כל אבן כדי למצוא אנשים לשליחות במקום. אף אחד לא פונה אלינו לשליחות באיסטנבול", הוא נאנח.

למה?

"אף איש חינוך לא דופק על השולחן וקורא לתלמידיו לצאת לשליחות כה משמעותית. איך ייתכן שמאות אנשים נוסעים מדי יום לאלון מורה, איתמר והר ברכה דרך חווארה - כביש שנזרקים בו אבנים ובקבוקי תבערה דרך קבע, כאילו הם נוסעים בצפון תל אביב, אבל לנסוע לאיסטנבול זה מפחיד? למה? חבר'ה, קצת פרופורציה", קובל הרב פרל. "אם מישהו מראשי הציבור במגזר היה אומר ששליחות באיסטנבול חשובה לא פחות, היה שם שליח. אם ראש ישיבה היה אומר לתלמידיו שהוא מוכן לנסוע לשם פעם, פעמיים בשנה לביקור, לימוד שבועי בחברותא דרך הסקייפ או בטלפון, אני בטוח שזה היה נראה אחרת. אבל אף אחד לא עשה את זה".

מדוע אתה לא מוציא קריאה ציבורית בעניין?

"אני עושה זאת במעגלים שלי, אבל אני לא בעמדה או בתפקיד שאני יושב על מאגרי האנשים שאני רוצה לתפקיד כה מורכב. אני מאמין רק בפנייה אישית וממוקדת, כי מהניסיון שצברנו אם יוצאת קריאה של שליחות לקהל הרחב, אז או שאני לא מקבל יחס או שאני מקבל יחס של הלא מתאימים. יש רבנים ואישי ציבור שפועלים איתנו, אבל הם מעטים וגם הם לא עושים הכול למען מציאת שליחים".

לדבריו, המועמד הרלוונטי הוא אחד שלא רוצה לצאת מבית המדרש, או משפחה שבונה עכשיו בית בעשר אצבעות בהתנחלות מבודדת ומאוהבת בארץ ישראל. "להם אני רוצה להגיד: אתכם בדיוק אני צריך לשלוש שנים של שליחות למען עם ישראל, ואני צריך מאה כאלו. יש ברוך ה' פניות", הוא מרגיע אך מיד מוסיף: "אני בטוח שאם היו לי עוד אפשרויות, הייתי מצליח להשיג יותר מועמדים ולשלוח יותר שליחים לרחבי העולם".

מתמטיקה? לא בבית ספרנו

הרב נעם פרל (45), נשוי לאורית ואב לשמונה, נולד וגדל כבן זקונים למשפחה של שלושה ילדים. אביו, שעלה ארצה מפולין שנים בודדות לפני השואה, למד בישיבת חברון. כשהחלה מלחמת השחרור לחם בשורות ההגנה והשתתף בקרבות בן שמן ובשכונות ירושלים הנצורה. עם הקמת המדינה, הצטרף לגרעין שהקים את מושב משואות יצחק, בין קריית מלאכי לאשקלון. את עיסוקו העיקרי בחייו ראה האב דווקא בתקופה הקצרה במושב. "מיד לאחר הקמת המושב נסע אבי לנהל את הבית היהודי של תנועת המזרחי בצרפת, וכשחזר עבר לעסוק בתחום היהלומים. אבל הוא ראה את עצמו כעובד אדמה. לימים, כשהיה מבוגר מאוד, נשאל בביקור אצל הרופא במה הוא עסק. אבי השיב מיד: הייתי חקלאי", מספר הרב פרל. "זה מדהים, כשהוא הגיע לגיל 90 והוא סיפר את החיים שלו, גילינו מה היה המרכז אצלו".

נעם הצעיר התחנך בישיבת נתיב מאיר ולאחר מכן בכפר הרא"ה. משם המשיך לישיבת אור עציון. "זה בית מדרשי. הרב דרוקמן הוא מורי ורבי עד היום", מציין הרב נעם בגאווה. את המסלול הצבאי עשה דרך ישיבת ההסדר ובסיומו נישא לאשתו אורית, אותה הכיר עוד מסניף בני עקיבא בגבעתיים. כארבע שנים לאחר נישואיהם עברו בני הזוג ליישוב סוסיא שבדרום הר חברון. שם הקים לימים יחד עם שותפים לדרך את הישיבה התיכונית-סביבתית סוסיא, בה שימש כראש הישיבה עד שהתמנה למזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית.

ספר לי על הישיבה בסוסיא.

"הייתי בין החברים שהקימו אותה. זאת ישיבה לחינוך סביבתי - משוש כל הארץ. היינו כמה מדריכים של בית ספר שדה סוסיא, וכל אחד מאיתנו היה במקום אחר בחיים. אחד איש חינוך, השני איש עסקים וכן הלאה. יום אחד נמאס לנו, ואמרנו: בואו נעשה את הדבר האמיתי - נקים בית מדרש שהעומק שלו זה שטח, וחיבור לקב"ה דרך השטח. הייתה סייעתא דשמיא גדולה, והיום הישיבה נמצאת במחזור י"ח. זה משהו מופלא".

"בישיבה לומדים תלמידים שמעניינים אותם תחומי האקולוגיה, היסטוריה, גיאולוגיה, גיאוגרפיה, בוטניקה וארץ ישראל. מי שמחפש חמש יחידות במתמטיקה, זה לא המקום", הוא קובע בחיוך. לדבריו, האופן שבו החומר מועבר ושיטת הלמידה בישיבה גורמים לחיבור ואחדות בין התלמידים, שנמשכת שנים לאחר מכן. "לפני שבועות אחדים כמה מבוגרי הישיבה ביקשו שאבוא למסור להם שיעור. איזה כיף זה. התלמידים יושבים עם ארוסותיהם, חברותיהם, נשותיהם, ולומדים תורה יחד. יש עוצמה של קשר שזה מטורף", הוא אומר ועיניו בורקות.

"מאז שהתמניתי לתפקיד הנוכחי בתנועת בני עקיבא, אינני משמש כראש הישיבה ואת מקומי קיבל הרב אברהם ישראל. אבל אני לא מוותר על מסירת שיעור תנ"ך בישיבה פעם בשבוע".

אתה מתכוון לחזור לראשות הישיבה?

"בעזרת ה'. באתי לשליחות פה ואני תורם מה שאני יכול בתחום הזה, אבל בסוף השליחות אני חוזר. מקומי הוא שם", הוא אומר, אך מיד מסייג: "הבעיה היא שעם כל הידע העצום שצברתי, העולמות שראיתי, אני שואל את עצמי לא אחת מה הקב"ה רוצה ממני שאעשה, והוא בטוח יכוון אותי בדרך הנכונה. נשארה לי חצי שנה בתפקיד, ובוועידה הקרובה צריך להעלות את השאלה האם אני ממשיך או לא. מצד שני, הישיבה לא תחכה לי לעולמי עד. אם אקח עוד קדנציה, זה אומר שאני מוותר על הישיבה ואני לא מוכן לוותר על זה".

הסברה לשליח על גדות האמזונס

בקיץ האחרון, זמן קצר לאחר מציאת גופות שלושת הנערים, נפתלי פרנקל, איל יפרח וגיל‑עד שער הי"ד, פרסם הרב פרל סטטוס בפייסבוק שעורר סערה והביא אף לקריאות לפיטוריו. "אומה שלמה ואלפי שנות היסטוריה תובעים נקמה", הוא כתב והוסיף: "ממשלת ישראל מכונסת לישיבת נקמה שאינה ישיבת אבל. בעל הבית השתגע למראה גופות בניו. ממשלה שתהפוך את צבא המחפשים לחיל נוקמים, חייל שלא ייעצר בקו 300 ערלות פלישתים. בדם האויב יכופר הביזיון ולא בדמעותינו".

מרגע פרסום הדברים גם באמצעי התקשורת השונים, הושמעה נגדו ביקורת חריפה בקרב גולשי הרשת החברתית לצד תמיכה מאחרים ובקרב הורים של חניכי התנועה. בוגרים וראשי סניפים בכמה מקומות בעולם קראו לו להתפטר.

ציפית לכזאת תגובה? אתה חושב שטעית?

"לא הייתי צריך לפרסם פוסט כזה, זה ברור. קודם כול, שעות העבודה ששילמתי על כך הן גזל כספי ציבור. דבר שני, בתור ראש ארגון כל כך מסועף הייתי צריך להתחשב במוטת הכנפיים. ככל שהכנפיים יותר ארוכות, צריך לקחת סיבובים בזהירות רבה יותר. הייתי אמור לחיות עמוק בתודעה שלארגון כמו בני עקיבא יש כנף ימנית ארוכה שמגיעה עד לב פריז, וכנף שמאל שמגיעה עד לב לונדון. על כן הייתי צריך לוודא שאני לא פוגע באף אחד באמירה מהסוג הזה", הוא מבהיר. "גם אם הביטוי נשמע קולע, מתאים וממצה את התחושות הפנימיות, השאלה היא לא כמה הוא מדויק וכמה אפשר לדון איתו לעומק או לא. מספיק שמישהו בשוליים לא מרגיש איתו טוב, עליי להתחשב בו".

כיצד הגבת למתקפה נגדך?

"יש שתי גישות: הראשונה להתחיל להתווכח, לתרץ ולהסביר שזה לא בדיוק מה שהתכוונתי, ואז זה היה מלבה את האש יותר. האפשרות השנייה היא להוריד את הראש ולתת לגל לעבור. בחרתי באפשרות השנייה, וברוך ה' הגל עבר", הוא אומר בחיוך נבוך.

ישנם ראשי סניפים בעולם שלא מוכנים לעבוד איתך מאז?

"יש מקומות. אבל אם נמקד את זה, נגלה שזה בסך הכול בשני מקומות בכל העולם, ואני לא רוצה לנקוב בשמות. בוא נגיד שכנראה לא יזמינו אותי באותם מקומות בתור הדובר על אחדות ופיוס, אבל מצד שני במקומות אחרים הפכתי למבוקש מאוד", הוא מציין בקריצה. "אחד הדברים הקשים בעבודה השוטפת היא ההסברה לאנשים שלך שנמצאים ברחבי העולם, מה קורה פה בישראל. יושב לו שליח בעיר בלם על גדות האמזונס, תחת עצי המנגו, ושותה חלב קוקוס במהלך הפעילות שלו עם הקהילה היהודית במקום. עכשיו לך תסביר בלי פילטרים מה קורה פה ומה עובר עלינו באמת. זאת מורכבות שצריך לתת עליה את הדעת, ודרך הפייסבוק אפשר לעשות את זה בשלוש שורות".

לדבריו, ברמה האישית הוא למד משהו חשוב על היחסים בין פנים לחוץ, מה אומרים ומה לא. "את זה אני אקח להמשך חיי. ברור לי שבקרב השליחים זה היה מתקבל אחרת לגמרי מאשר הצורה שזה נתפס אצל כמה בעלי עניין מחפשי כותרות, ושלושה אנשים שרגישים באמת לאמירות מסוג זה. אבל ברוך ה' זה מאחורינו".

הפיגועים האחרונים בצרפת עוררו מחדש את עניין העלייה של יהודי העולם לישראל. מסתבר שישראל איננה בהכרח היעד היחיד שאליו מהגרים היהודים בעקבות המצב. בקרב הקהילה היהודית בבריטניה ישנם 20 אלף יהודים שהיגרו אליה בשנים האחרונות מצרפת, כ‑5,000 מהם הגיעו רק בשנתיים האחרונות. למרות שלישראל עלו יותר יהודים מאשר היגרו לבריטניה, מנהיגי הקהילה היהודית באירופה אומרים כי כעת המספר הזה צפוי לעלות בהרבה. הדבר מראה כי ישראל אינה עושה די כדי להעלותם, והחשש מהתבוללות ונישואי תערובת מדיר שינה מעיניו של הרב פרל. "רבים אומרים שהיהודים בחו"ל יודעים שיש מדינה ויש להם את הכתובת, אז שיפנו אלינו בעצמם. אבל הבחור בצרפת שאביו היגר לשם מתוניסיה והוא כבר דור שני בצרפת, מרגיש צרפתי לגמרי. לפנות למדינת ישראל זה אפילו לא אופציה, זה לא בסל הבחירות שלו".

"מעבר לכך, ליהודים רבים שמתגוררים בחו"ל היהדות איננה פקטור בכלל. בחור יהודי שלומד באוניברסיטה בצרפת ופוגש צרפתייה מקסימה, למה שלא יתחתן איתה? יהודי העולם זקוקים לנו ואנחנו מזניחים אותם. אנחנו מאבדים יהודים כל שנייה בלי לשים לכך לב, בלי שהרבנים בארץ יוצאים לזעוק על כך, וזאת בעיה חמורה", הוא אומר בכאב. "נגיד שבצרפת שולטת דאעש ובכל יום מוציאים להורג 300 יהודים, גם אז רבנים היו יושבים ואומרים שיתקשרו אלינו? זה מה שקורה בפועל בארצות הברית, בקנדה, באוסטרליה, באירופה ובמדינות סקנדינביה בכל יום, לא באמצעות כדורי אקדח אלא בגלל נישואי התערובת. כאן בארץ זה שונה. גם אם חילוני שאינו שומר תורה ואפילו שהוא רחוק מהיהדות יתחתן, בדרך כלל זה יהיה עם יהודייה ועדיין לא איבדנו אותו".

"רוצה שבית הכנסת ייהפך למוזיאון"

לתנועת בני עקיבא העולמית יש כיום קרוב ל‑200 שליחים ברחבי העולם. מאירופה, דרך ארצות הברית, דרום אפריקה, אוסטרליה, אפריקה ואפילו ניו זילנד הרחוקה. למרות שנראה כי יש קשר הדוק באופי הפעילות בין התנועה ובין חסידות חב"ד, לדברי הרב פרל ההבדלים הם עצומים ומהותיים. "שליח חב"ד מגיע לכל החיים, בעוד ששליח התנועה מגיע לתקופה מוגדרת. החלום של שליח חב"ד זה לראות קהילה יהודית עם חיים תוססים, עם יותר תורה בבית המדרש, בית ספר יהודי, בית קברות יהודי, הרבה לידות, גמילות חסדים, שחיטה כשירה, מסעדות כשרות וחיים יהודיים מלאים ומאושרים. לשליח בני עקיבא יש חלום שונה לחלוטין – לראות את אירוע סיום הקהילה. לראות את בית הכנסת הופך למוזיאון יהודי שיספר למבקרים על היהודים שפעם גרו פה, ותוך כדי שירת 'אני מאמין' תעלה הקהילה יחדיו אל כבש המטוס של אל-על בדרך לישראל. לכן כל צורת הפעילות שונה".

"שליח בני עקיבא מגיע מראש בהבנה שהוא בא להביא את היהודים לארץ ישראל, והוא לא יכול להיות שם עשר שנים ולדבר על עלייה. הוא בא למקסימום ארבע שנים, וברגע שהאוויר של ארץ ישראל נעלם ומתפוגג ממנו, הוא מיד חוזר ונשלחת במקומו גרסה טרייה יותר. ברגע שהוא מבין את הפוליטיקה הקהילתית, הוא כבר נמצא דקה אחת יותר מדי. חב"דניק שמתחיל להבין את הפוליטיקה הקהילתית זה אומר שהוא נקלט והוא מצליח. יש לזה השלכות עצומות. בנוסף לכך, שליחי חב"ד עובדים עם כל הגילאים, בעוד שבני עקיבא עובדים רק עם הנוער. גם הפעילות שנעשית עם המבוגרים זה רק כדי שהנוער יהיה פעיל ויוכל לעזור לנו להעלות אותם לישראל".

"צריך גם לזכור שהשליחים שלנו מגיעים ועובדים בשיתוף מלא של הקהילה, כי היא גם דואגת לתשלום משכורות לשליחים. אנחנו לא עובדים מעליה ולא מתחתיה אלא ממש חלק ממנה, בעוד שאצל שליחי חב"ד זה פועל בצורה שונה".

זה יוצר חיכוכים?

"מאוד תלוי ברמה הפרסונלית. יש חב"דניקים מאוד לוחמניים ויש אחרים שכיף לעבוד איתם והם החברים הכי טובים שלנו. בסופו של דבר שיתוף פעולה זה ברכה לכולם - תמנון רב זרועות הוא בדרך כלל יותר אפקטיבי".

מה החלום של תנועת בני עקיבא?

"אני אגיד משהו מאוד לא עכשווי. החלום שלנו: שלא תהיה גלות, לא יהיו סניפים ויהיה טקס הפירוק. אני אבוא בשמחה לסגור את המשרד ולתת את המפתחות למשכיר. כל התירוצים שאנחנו צריכים את הפיזור היהודי בעולם זה תבוסתני ושטויות בריבוע. כולם צריכים לבוא לפה ומהר. העליות הגדולות הביאו עושר גדול לישראל. כל יהודי שמאמין בקב"ה ובתורה, קורא תנ"ך ורואה שהגלות היא עונש והפיזור טוב לרשעים. אנחנו צריכים להיות פה, נקודה", הוא קובע. "הקב"ה הוציא את אברהם מאור כשדים כדי להקים בארץ ישראל מדינה. זאת המטרה, לא פחות ולא יותר. עשינו לפני אלפיים שנה פדיחה ועפנו מכאן בגלל עונש, עכשיו זה אידיאולוגיה? אנחנו חייבים לדעת ולהכניס את זה לתודעה ולחזור לכאן".

לדבריו, אפשר לחזור מהגלות או בריצה או בהליכה או בזחילה או בגרירה. "שלב הריצה מאחורינו, שלב ההליכה עומד לקראת סופו. עכשיו היהודים מתחילים להגיע בזחילה כי הם מבינים שהמצב רק הולך ומחמיר. לא כדאי להם לבוא בגרירה".