1.

לא מעט רעש וצלצולים עשו הבחירות המקדימות בבית היהודי. אבל בשורה התחתונה, רק כחמישים אחוזים מהמקומות הריאליים ברשימה לכנסת נקבעו על ידי מתפקדי המפלגה בלי שריונים.

המספר עלול להיות קטן אף יותר אם היו"ר נפתלי בנט ינצל את זכותו לשריונים אחרי סגירת טור זה. לא שזה בהכרח דבר רע. שיטת הפריימריז, על שלל יתרונותיה, מזמינה גם עיוותים וחוסר סבירות קיצוני, ויש מקום להפעיל מערכת תומכת לאיזון. ועדיין, גם לאור התוצאות השמרניות מהשבוע שעבר, תחושת המעורבות של המתפקדים עלולה להיפגע ולסכן את השיטה כולה.

זהו שיעור מאלף לשוחרי הדמוקרטיה בבית היהודי. כעת ברור יותר מתמיד שלהבא יהיה צורך להפחית את מספר השריונים. כבר עתה יש להצהיר שההסכם (המבורך) עם מפלגת תקומה הוא האחרון מסוגו, ובבחירות הבאות יצטרכו בתקומה לבחור בין מיזוג מוחלט לריצה נפרדת. הצלחתו של איש תקומה לשעבר, הרב אלי בן דהן, מוכיחה שהמיזוג עשוי להועיל לכולם. בנוסף לכך, הבחירות דרך המרכז חייבות להתבטל, ואולי יש מקום אפילו לאחד את השריונים לנשים עם השריונים שניתנו ליו"ר המפלגה. במקרה של חוסר איזון, המנהיג הוא זה שיכריע אם חסרים יותר ינון מגלים או יותר נשים. את הדרכים עוקפות המתפקדים, בכל מקרה, יש לצמצם למינימום ההכרחי.

2.

במבט שטחי, לא קשה לפרשן את תוצאות הפריימריז בבית היהודי. את כל המקומות הראשונים תפסו חברי הכנסת המכהנים, ואחריהם נבחרו אישים מוכרים שהשתפשפו בפוליטיקות חוץ-פרלמנטריות למיניהן. כל השאר נותרו מאחור: המתמודדים הפחות מוכרים, מייצגי המיעוטים, בעלי האג'נדה האזוטרית, העיתונאים ופליטי הריאליטי. בני ובנות החבורה המכובדת הזאת אפילו לא התקרבו לגרד את תחתית המקומות הריאליים ברשימה לכנסת.

זהו שיעור מאלף למתמודדים בפריימריז: התחרות קשה בהרבה מכפי שנדמה. לא די באידיאליזם, באישיות נעימה, בזכויות רבות או אפילו בנוכחות תקשורתית סולידית. לא די גם בתמיכה נלהבת וגורפת של חברים בתקשורת וברשתות החברתיות. אם אינך פוליטיקאי בדם ומחובר למנגנון המפלגתי, ואם פרצופך לא מוכר לפחות בכל בית שלישי בישראל – הסיכויים שלך למשוך קולות קלושים עד אפסיים. ואגב, רוב מתפקדי הבית היהודי לא קיימו תנאי סף נמוכים בהרבה מאלה.

3.

למרות הנאמר בסעיף הקודם, לפחות שני מתמודדים חדשים בבית היהודי היו אמורים להתברג במקומות גבוהים יותר ברשימה. אבל רונן שובל ודני דיין, הכוכבים החילונים שנתמכו על ידי מנהיג המפלגה, מצאו את עצמם משקיפים מלמטה על וורצמן, יוגב וסלומינסקי. במקרה של דני דיין, ייתכן שהמתפקדים לא שכחו לו את חלקו בקמפיין הליכוד נגד הבית היהודי בבחירות הקודמות. רונן שובל, לעומתו, שגה דווקא בקמפיין הנוכחי. המסרים הפשטניים והשליליים והסרטונים הבוטים יצרו לשובל תדמית כוחנית ולא בוגרת, ולא מן הנמנע שהם אלה שהרתיעו רבים מלסמן את שמו בטופס ההצבעה.

זהו שיעור מאלף למנהלי הקמפיין של הבית היהודי בבחירות הכלליות. הרעיון למשוך קולות באמצעות סרטונים חלולים וסינגלים במקום ג'ינגלים דורש רענון וחשיבה מחודשת. גם הקריאה להפסיק להתנצל, שהפכה מסיסמת בחירות חביבה לאורים ותומים של דוברות מפלגתית יהירה ומתלהמת, עלולה להרתיע את הקולות הצפים. המצביעים הפוטנציאליים הם אנשים מתונים שמחפשים בית אחד גדול, לאו דווקא מול כל השמאל. הבית היהודי לא צריך להפוך לליכוד ב', אבל מעט הדר ז'בוטינסקאי לא יזיק לו.

4.

כל הנכתב למעלה מתבסס על ההנחה שהרכב הרשימה לכנסת יישאר כפי שפורסם בשבוע שעבר, ולא יתהפך לחלוטין בעקבות בדיקה מחודשת של טופסי ההצבעה. אחרת זה יהיה שיעור מאלף לכותב מדור זה, שבעתיד יימנע מלנתח תוצאות פריימריז לפני שיאומתו סופית.

ההאזנה האחרונה

מפקד גל"צ, ירון דקל, החליט להחליף את ארבעת מגישי התוכנית 'המילה האחרונה', אולי בדרך למיתוג מחדש של התוכנית כולה. לטענת דקל, כפי שצוטטה בתקשורת מפי בכיר בתחנה, מגישי התוכנית מסכימים זה עם זה יותר מדי, והדבר משעמם את המאזינים. ברור, בגלל זה 'המילה האחרונה' היא התוכנית הגל"צית היחידה שאני עדיין מאזין לה, פשוט כי היא כל כך משעממת. לא, כי טלי ליפקין שחק, למשל, מחברת את המאזין לרדיו בדבק נגרים.

אפשר היה לקבל את טענתו של דקל אם, נגיד, היינו חייזרים שזה עתה נחתו על כדור הארץ. רק שיש לנו חתיכת פז"ם על הפלנטה הזאת, ובמהלך השנים ראינו שוב ושוב כיצד מגישים, תוכניות וערוצי תקשורת שלמים נאבקים על חייהם ועל הלגיטימציה שלהם רק כי הם לא מתיישבים עם צד פוליטי מסוים.

ערוץ 7 הורד מהאוויר, 'ישראל היום' זכה לחוק מיוחד, רדיו 'גלי ישראל' עבר אינספור מדורי גיהינום משפטיים, 'לאטמה' זכתה למסלול מכשולים משל עצמה, ובכירי הפובליציסטים הימנים – אורי אליצור ז"ל, חגי סגל, מאיר עוזיאל, ארא"ל סגל ואחרים – הועברו בשלב כזה או אחר מכתיבת טוריהם בעיתונים הגדולים. בתחנה הצבאית עצמה הופסקה תוכניתו האישית של דודו אלהרר. כנראה גם הוא היה משעמם. מה שנחמד הוא שהטענות נגד כל הגופים והאנשים האלה הן ענייניות, תמיד ענייניות, אף פעם לא פוליטיות חס וחלילה. רק במקרה הן מוטחות תמיד משמאל לימין.