פורים שמח?

ריעות לוי שבנה נפצע קשה בתאונה ומאז נמצא בהכרה חלקית בטור לקראת פורים על המלך העצוב והקושי להתעלות ולשמוח בחג הכי שמח בשנה.

ריעות לוי , י"ד באדר תשע"ה

לשמוח למרות הקושי
לשמוח למרות הקושי
צילום: ריעות לוי
מי שצופה בתוכנית הריאליטי "המירוץ למיליון" רואה כיצד המתמודדים מבצעים משימות קשות מאוד, מתמודדים עם הפחדים הכי קשים שלהם, העיקר לנצח ולקבל את המיליון.
 
המשפט שהם חוזרים עליו פעמים רבות במהלך התוכנית היא: "מביאים אותנו כאן להתמודדות עד קצה היכולת שלנו".

השבוע הרגשתי שגם אני מבצעת משימות רבות וקשות, מתמודדת עם הפחדים שלי, וצולחת את המשימות בהצלחה, אבל ביום של התחפושות בורא העולם הביא אותנו "עד קצה היכולת שלנו" בהתמודדות עם איתן מיכאל, בהתמודדות עם השמחה. כל כך חיכינו ליום התחפושות, הרגשנו שגם איתן מיכאל מחכה להתחפש. ארגנתי לו את התחפושת של המלך, השכנה שלנו קנתה לו כתר, שרביט, הכל מוכן ומזומן ליום שבו הוא ילבש את התחפושת.

אך כבר משבת הוא היה עם חום, כאבי בטן, בקושי חייך, היה רפוס, מנותק מהעולם. הלב שלנו כאב כל כך, ראינו אותו שקוע בכאב אך לא היה לנו הרבה מה לעשות, לא ידענו איפה בדיוק כואב לו.  לעומתו שילת התאפרה בכל יום, חזרה מאושרת, מלאת חוויות, והייתי חייבת להעלות חיוך על שפתיי ולשמוח איתה, לשמוח באמת.

וביום התחפושות לקחנו אותו לגן מחופש למלך, אך המלך היה עצוב. שילת לא הפסיק לומר שהוא מחופש למלך, אז הוא מחופש לה' כי ה' הוא המלך. באמירה הילדותית הזאת יש כל כך הרבה עומק. בכל מצב של איתן מיכאל אני רואה את ה', אם הוא עצוב או שמח, בריא בגופו או חולה.

המלך היה עצוב וכל הילדים המיוחדים שם היו מאושרים בתחפושות שלהם. כאן בעלי הגיע לסף שבירה, האנטי הזה בין שמחת הפורים למצב של איתן מיכאל שבר אותו והוא חזר הביתה בוכה. וכשאני רואה את בעלי נשבר הקושי גדול יותר ומצד שני אני צריכה לחזק אותו.

אז ריבונו של עולם הביא אותו עד קצה היכולת ובדק האם השמחה שלי היא אמיתית, האם אני חזקה באמת, כי עכשיו זה המבחן.

אז כאבנו מאוד, אבל אז שוב עלתה המחשבה שהכל זה מלמעלה, וזה המצב כעת, ועלינו להתעלות, לשמוח בשביל הילדים האחרים וגם בשבילו, כי הוא כמו כל ילד, חולה לפעמים.

אז נסענו לקניות לסעודת הפורים ולמשלוחי המנות, דמיינו את השמחה שתהיה אצלנו בבית בעז"ה, שמחנו על שאנחנו מסוגלים למרות הכאב לארגן בביתנו סעודת פורים גדולה ושמחה, שמחנו שאנחנו מסוגלים לא לשקוע בעצבות ולהתמקד שמחה.

אז מהי בעצם שמחה?

הייתי באירוע של מגזין נשים של מקור ראשון, והייתה הופעה של רמי קליינשטיין. הנשים קמו על הרגליים, שרו, רקדו, היתה התלהבות עצומה, מלא אנרגיות מטורפות באוויר. ואני לא הייתי מסוגלת לקום ולרקוד. חשבתי לעצמי, האם אני לא בן אדם שמח?
 
ועניתי לעצמי שזה בכלל לא קשור. אצלי השמחה נמדדת במקומות הקשים בחיים. כאשר אני מחייכת באמת, למרות הקשיים הגדולים שאנחנו עוברים.

ברור שלרקוד בהופעה זהו ביטוי של שמחה, וכייף לנשים האלה שרוקדות, פתוחות, משוחררות. לי מאז התאונה יושבת אבן על הלב, והשמחה שלי באה לידי ביטוי במקומות אחרים בחיים.

תמיד כשאני נמצאת במקום עם המון נשים, אני חושבת על כך שאנחנו כל כך לא יודעים מה עובר על כל אחת. איזה סיפור מסתתר מאחורי כל אישה, ובזמן של שירה, שמחה, כל הקשיים מתגמדים, ורק החיוכים מתפרצים.

אז גם כשאיתן מיכאל לא הרגיש טוב, לא הפסקתי לשים לו מוסיקה שמחה, לשיר איתו, לרקוד איתו, להזכיר לו שפורים בפתח ואנחנו ממש שמחים, והשירה חודרת ללב.

ב"ה הוא מרגיש יותר טוב, מוציא קולות, מחפש יחס כל הזמן. ברור שהוא מקבל כפול...

גם כשהוא היה בתרדמת, בטיפול נמרץ, גם כשהלב שלנו נשבר לראותו שוכב ולא זז, עם כל המכשירים מסביבו, גם כשרק התחלנו את התהליך שסופו לא ידוע, הקפדנו לשים לו מוסיקה, תמיד לשיר לו, מתוך הלב. כי "השמחה בכוחה לשבר כוחות".

למעוניינים להתייעץ איתי בנושא של כלי האימון ואלה המבקשים כלים נוספים, אשמח שתכתבו לי: reutlevik@gmail.com

ריעות לוי, גרה בגרעין התורני ברמלה. מאמנת אישית, עובדת בקידום נוער בעיר. אם ל-4 ילדים. בי' באייר תשע"ג עברה משפחתה תאונת דרכים קשה, בנה הקטן נפגע בראשו, היה בתרדמת וכעת הוא בתהליך של התעוררות.