"למה היא בחרה להציק לך ולא לבנות אחרות?"

אף אחד לא אוהב להיות הקורבן, אבל לפעמים אנחנו אלה שמאפשרים לאחרים לפגוע בנו. אז מי זאת 'הוויה' שיכולה לשנות את זה?

מתי וכסלר-מגזין הנוער עולם קטן , כ"א באדר תשע"ה

ילדה, אילוסטרציה
ילדה, אילוסטרציה
צילום: Thinkstock

בכל מערכת יחסים אנחנו אחראים ב-100% לחלק שלנו. אמנם גם הצד השני אחראי לעצמו ב-100%, אבל לחלק שלנו יש השפעה מכרעת. קשה לנו לקבל את האמירה הזו משום שהיא מחייבת אותנו מאוד, אבל מי שיהיה מוכן ללכת עם ההיגיון הזה - יגיע רחוק.

כשאנחנו מכירים באחריות שלנו, אנחנו הופכים להיות בני חורין שלא תלויים בתגובת הצד השני ומקבלים תחושה של כוח ועצמה. אבל כמו הרבה תובנות בחיים, ההבנה בלבד לא תמיד מספיקה כדי ליצור פעולה חדשה. אז מה כן? אנחנו חייבים לשנות 'הוויה' – לעבור שינוי פנימי ולהפוך לאנשים אחרים.

כדי להמחיש את זה אספר לכם סיפור אמיתי שנתקלתי בו לאחרונה. רוני (14), הבת הגדולה במשפחתה חזרה מהלימודים בוכייה. הדר, אחת התלמידות בכיתתה, מציקה לה ומטרידה אותה שוב ושוב, והיא לא יודעת מה לעשות.

רוני סיפרה שהדר תלמידה חלשה מאוד מבחינה לימודית, והיא מתקנאת בה משום שהיא אחת התלמידות הטובות בכיתה, ומשפילה אותה בכל מיני דרכים - מקללת אותה ועושה ממנה צחוק לפני כל התלמידות האחרות.

השיא הגיע כשאחרי כל ההטרדות ניגשה הדר לרוני וביקשה ממנה לתת לה להעתיק את התשובות לשיעורי הבית, רוני פשוט לא הצליחה לדבר. רוני היא 'ילדה טובה של אמא', ואף פעם לא מוכנה לריב על שום דבר.                                                            

שאלתי את רוני, "אם היא עושה את זה בגלל שהיא מקנאת בך, למה היא בחרה להציק לך ולא לבנות אחרות שהן תלמידות טובות?" זו שאלה קשה מאוד מפני שרוני חשה קרבן בסיפור ושאלה כזו מחזירה את הכדור לידיים שלה, כנראה משהו בה ספציפית גורם להדר להתנכל לה.

מכיוון שהיחסים שלנו כקרובי משפחה טובים מאוד רוני הסכימה להתעמק בשאלה אך לא מצאה תשובה. אמרתי לה שנראה לי שהסיבה שהדר מציקה לה היא משום שהיא מוכנה לסבול את ההצקות! רוני התקשתה להבין איך זה הגיוני, כי היא מצדה הרגישה שהיא לא יכולה לסבול יותר.
הסיבה שהדר מציקה לה היא משום שהיא מוכנה לסבול את ההצקות

כדי להמחיש לה את העניין התחלנו בכמה סימולציות שבהן רוני הייתה צריכה לענות באגרסיביות להדר (אני קיבלתי את התפקיד המפוקפק), כדי להתחיל לגלות בעצמה את כוחות המלחמה, כוחות בריאים בנפש שדרושים לה כעת כדי להגן על עצמה.

פתאום נכנסה לתמונה אחותה הקטנה בת החמש של רוני. היא חשבה שרוני יושבת במקום שלה ליד השולחן, והגיעה בריצה ובצעקה: זוזי מהכיסא שלי! היא הייתה כל כך חד משמעית שרוני מיד פינתה את הכיסא בבהלה. ראינו התרחשות בשידור חי של האסרטיביות שרוני צריכה. "ראית את זה?" שאלתי אותה, "ככה זה צריך להיות." אלו לא המילים שאת אומרת, אלא מי שאת כשאת אומרת אותם. את אחותך הקטנה אף אחד לא היה מטריד, היא פשוט לא מוכנה שיעשו לה את זה!

סופו של הסיפור שרוני, אחרי עוד כמה סימולציות בהשראת אחותה הקטנה, נמצאת היום במקום שממנו היא משדרת שהיא לא מוכנה להיות קורבן, וההטרדות מצד הדר נעלמו כבר למחרת.

אז מה ההוויה שלך?

לעיקרון הזה אנחנו קוראים בקורס מאמנים - 'הוויה' - ההוויה שלי היא מי שאני גם ללא מילים ומעשים, אני פשוט כזה. האנשים מסביבי מגיבים להוויה שלי יותר מאשר למילים שאני אומר.
מי שיחליט לעשות שינוי ולגלות אחריות על איך שהחיים שלו נראים,

יראה מיד שינוי ביחס של כל הסובבים אותו.
מי שיחליט לעשות שינוי ולגלות אחריות על איך שהחיים שלו נראים, לא להאשים ולהיות הקורבן, אלא להיות המקור למה שמתרחש בחיים שלו, יראה מיד שינוי ביחס של כל הסובבים אותו. זה נכון מול חברים בכיתה וזה נכון מול ההורים בבית. אל תגידו "קודם כל שהם ידברו אליי יפה, אחר כך נדבר..." – זה לא יוביל אתכם לשום מקום. שנו את האווירה בעצמכם, גלו אחריות.

כל אחד מכיר את הרגע הזה שבו הוא החליט לעמוד על דעתו בעניין מסוים, ופתאום כולם מקבלים שזה הוא ומתחילים להתייחס אחרת. אבל כשאנחנו ניגשים לנושא של יחסים אנחנו שוכחים לגלות אחריות מכיוון שאנחנו מאמינים שהצד השני אשם ושאין לנו אפשרות לשנות את המציאות.

אגב, יכול להיות שזה נכון, אבל הוויה של קורבן לא תביא אותנו לשום מקום טוב, אז גם אם אנחנו צודקים - עדיף להיות חכמים, לקחת את כל האחריות ליחסים עלינו, כדי שאנחנו נוכל לקבוע מה יקרה מחר.

רוצים לקרוא עוד? הצטרפו עכשיו למנויי מגזין הנוער עולם קטן