קודם כל תחליטי

בכל החלטה יש תחושה של ויתור - הטעות אינה בבחירה של החתן אלא ביחס לבחירה. הרבנית אהובה צוקרמן מייעצת: לחיות במבט של הכרת הטוב.

הרבנית אהובה צוקרמן , כ"ז באדר תשע"ה

עד החתונה יש בחירה חופשית
עד החתונה יש בחירה חופשית
צילום: פנימה

כשזוג מחליט להתחתן אני ממליצה להחליט פעם אחת, ולא להשאיר את זה כל הזמן ב"צריך עיון", כלומר בבדיקה מתמדת האם החלטנו נכון. כשכל קושי שאנו נתקלים בו מעורר בנו סימן שאלה על עצם ההחלטה להתחתן, זאת אומרת שלא החלטנו באמת.

מקרים רבים מראים שברגע שבו אדם מחליט שהוא רוצה, התמודדות עם קשיים הופכת קלה יותר עבורו. מסתבר שעד שלא החליט שהוא "בפנים", המקום הזה של חוסר החלטה מערער את הנכונות להתאמץ ולהתמודד עם הקשיים. 

בדרך כלל הטעות אינה טמונה בבחירה לא נכונה אלא ביחס לאותה בחירה. האם אנו מקבלים אותה כנתון ואיתו עובדים, או שיש דיון מתמשך על הנתון הראשוני, על היסוד. מצב כזה גורם לחוסר התקדמות. 

אם יש לי ספק על עצם ההחלטה, אני לעולם לא אתמסר למשימה של בניין הבית ולאתגרים שמוצבים לפתחי, וממילא לא אצליח בהם. ממילא לא אבנה שום דבר ואשאר תמיד בגובה היסודות. אני לעולם לא אוהַב עד הסוף, בצורה מלאה ומוחלטת. תמיד אשאיר פינה שבה אני צופה מן הצד וחושבת ש"אולי זה לא זה". 

הדבר הראשון שאני בודקת אצל אדם שבא להתייעץ בנושא זוגיות הוא האם סיים להחליט. כי מסתבר שעד שאין החלטה גמורה, אין אפשרות לעבוד על הקשר ולבנות אותו. פעם אחת הגיעה להתייעץ עמי אישה צעירה, נשואה פלוס שניים, והתברר לה שבעצם היא עדיין לא החליטה אם היא רוצה להתחתן עם בעלה או לא! אחרי שבוע פגשתיה ושאלתי: מה נשמע? והיא ענתה: "אני כותבת את ההזמנות...".

כמעט כולנו עוברים התלבטויות לא קלות לפני ההחלטה להתחתן. זו באמת החלטה היסטורית, הרת גורל, ובכל החלטה יש תחושה של ויתור על משהו. שהרי אין אדם מושלם. והשאלה שנשארת תמיד היא האם היה כדאי לוותר? האם זה היה נכון? לעתים דברים שמגלים בהמשך עלולים לערער את הביטחון שבהחלטה. 

אך צריך להבין שלכל דבר יש בחיים יש מחיר. בחור יקר - מחיר יקר. כשאישה קונה בגד יקר היא מתלבטת קשות אם היא עושה נכון. מצד אחד היא לא רוצה לוותר על הכסף, ומצד שני היא מעוניינת באותו פריט. וכשסוף סוף היא מחליטה לקנות, הדבר שהכי לא הגיוני לעשות הוא ללבוש את הבגד וכל הזמן להתבכיין על הכסף הרב שהושקע בו. אדם חכם ישתדל להוכיח לעצמו כל הזמן למה ההשקעה הייתה כדאית ומשתלמת ביותר, וכמה הבגד יפה והולם אותו. 

כך גם עם בן הזוג שלנו. יש מחירים, והחוכמה היא לדעת להעריך שהמחיר היה שווה ועוד איך. לחיות במבט של הכרת הטוב, ובראייה אמונית מעמיקה לראות איך החסרונות גם הם לפי צרכיי (על פי עולת ראי"ה).

זו הכוונה שיותר משיש טעות בהחלטה יש טעות ביחס אליה. החרטה, האומללות, המחשבה של מה היה אילו... (אולי - לשון אויל!), הבריחה אל הדמיונות - "אם הייתי מתחתנת עם הבחור הקודם שאיתו נפגשתי, אם לא הייתי מוותרת על החלום שהיה לי - היה יותר טוב, יותר מוצלח, יותר שווה". בסופו של דבר, החיים בתוך הדמיון גורמים לחוסר חיים. כי מחד אתה לא באמת חי את הדמיון שלך - זה הרי רק בדמיון, ומאידך אתה לא חי את החיים שיש לך! אתה אף פעם לא באמת חי אותם אלא את ה"מה היה אילו" – אילו היה לי בן זוג אחר, אילו בן זוגי היה משתנה.

לפעמים החיים בחוסר החלטה נוחים יותר, כי כך חוסר ההצלחה הוא לא שלי, הרי לא בחרתי בזה. המוכנות להחליט אחת ולתמיד משמעותה שאני מתייחס למציאות ההחלטה כנתון אלוקי. 

הכיצד? והרי אנחנו בוחרים עם מי להתחתן? עד החתונה יש בחירה חופשית, וגם סייעתא דשמיא, שהרי בדרך שאדם רוצה לילך - בה מוליכין אותו. לעומת זאת, אחרי החתונה נוצרת נשמה חדשה, מאוחדת. לכן בזמן החופה מברכים "יוצר האדם". תפקידנו במהלך החיים הוא לגלות את האחדות ולא לתהות על עצם העניין. התהייה היא כמו תולעת שמכרסמת בקשר ולא נותנת לנו את האפשרות למצות את הפוטנציאל הגלום בו. 

לפיכך, השאלה שנשאל את עצמנו היא לא האם אנחנו מתאימים, אוהבים, מאוחדים, אלא איך אנחנו מתאימים, איך אנחנו אוהבים יותר, איך אנחנו הופכים מאוחדים יותר. התאמה היא לא מצב סטטי, אלא פעולה מתמדת. ולכן עלינו לשאול את עצמנו איך אנחנו מגבירים ומביעים את אהבתנו ואיך אנחנו מגלים את האחדות הקיימת בינינו.

פורסם לראשונה בפנימה

לרכישת מנוי לחצי כאן