קלאוס אלברכט שרודר, מנהל מוזיאון "אלברטינה" בוינה, עורר סערה כאשר אמר כי "יש לתחום בזמן את האפשרות לתבוע חזרה יצירות אמנות שנבזזו על ידי הנאצים".
לדבריו של שרודר, יש לקבוע מסגרת זמן קבועה במהלכה יוכלו יורשיהם של אספני אמנות שמהם נבזזו חפצי אמנות על ידי הנאצים, לדרוש אותם בחזרה.
"אם לא נקבע מסגרת זמן של 100 שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, אנו צריכים לשאול את עצמנו מדוע פשעים שבוצעו במהלך מלחמת העולם הראשונה לא אמורים עדיין להיות בתוקף, ומדוע אנו לא מתווכחים יותר על ההלשכות של מלחמת פרוסיה-צרפת בשנים 1870-1871", אמר שרודר.
שרודר הדגיש, כי "עד עתה עשינו את הדבר הנכון באוסטריה, כאשר התעלמנו מהתיישנות מקרים של אמנות שנבזזה על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. עם זאת, מבלי לשכוח את הפשעים האכזריים של המלחמה, אני סבור כי עלינו להגיע לנקודה מסויימת בה היסטוריה פשוט תתקבל כהיסטוריה ומקרים כאלו יובאו למנוחות".
הוא גם הוסיף כי במקרים רבים קיבלו יורשיהם של אספני אמנות שמהם נבזזו החפצים היקרים סיוע מאמנת "עקרונות וושינגטון" שמסדירה את נושא השבת חפצי אומנות שנבזזו על ידי הנאצים ונחתמה בשנת 1998 על ידי 44 מדינות.
דבריו של שרודר עוררו תוך זמן קצר סערה וזכו לגינוי מצד ארגוני ניצולי שואה בעולם. אנה וובר, ראש הוועדה לחפצי אמנות שנבזזו על ידי הנאצים באירופה, המסייעת ליורשיהם של אספני אמנות להשיב את החפצים שנבזזו מהם, גינתה את דבריו של שרודר.
"זה עדיין מוקדם מאוד לקרוא להטלת מגבלת זמן על הדרישה להשבת רכוש שנבזז על ידי הנאצים. אני מקבלים מקרים חדשים כאלו מדי שבוע. הרוב המכריע של 44 המדינות שחתמו על 'עקרונות וושינגטון' עדיין לא ביררו עד הסוף האם חלק מחפצי האמנות במוזיאונים שלהם היו שייכים בעבר לאספני אמנות פרטיים ונבזזו מהם על ידי הנאצים. במקרים רבים רק בני הדור השני או השלישי דורשים את חפצי האמנות בחזרה, כי ניצולי השואה עברו טראומה כזו שהם אינם חושבים על אותם חפצי אמנות שנבזזו מהם".