ד"ר אריה בכרך התייחס בפינתו השבועית בערוץ 7, להרשעתו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט ולחזרתו הצפויה של אריה דרעי למשרד הפנים.
"עם הרשעתו של אולמרט פרצה חגיגה תקשורתית. מערכת המשפט זכתה לשבחים על יושרם, אומץ ליבם ותואר מידותיהם וכו'. באותו הקשר כרכו, משום מה, את אריה דרעי. קצפם של המראיינים ברשתות השונות יצא על שדרעי אמור לחזור למשרד הפנים. 'איך יכול להיות שהפושע יחזור למקום הפשע?' תמהו".
בכרך הזכיר כי בערב הרס הבתים בעמונה, פנה הרב חנן פורת ז"ל לאולמרט וביקש לדחות את פינוי עמונה ב-24 שעות והבטיח להביא לפינוי מרצון וללא שפיכות דמים, "אולמרט ברשעותו סירב בתוקף: פינוי עכשיו! הוא רצה להיבנות מהרס עמונה ומידה כנגד מידה הגיע סופו. חנו של אולמרט סר מעיני התקשורת שהוכיח שאינו יכול להביא לתכנית 'ההתכנסות' ולכן לא אותרג כפי שעשו לשרון".
בכרך ציין כי הטענה שלאחר שדרעי שילם את חובו לחברה הוא זכאי לכל מינוי - איננה רצינית, "תשלום חובו לחברה לא מתיר לו יותר מאשר לבוא בקהל, אך בין זה לבין ליטול שררה צריך להיות רחוק מאוד, כמו שלאולמרט אסור לחזור להיות ראש ממשלה גם לאחר שהשתחרר מהכלא".
מכאן עבר בכרך לתקוף את התקשורת, "השאלה היא מדוע אסור לאולמרט ולדרעי לחזור לתפקידי שררה לאחר שניצלו מעמדם על מנת לקדם ענייני שאינם ראויים ואילו העיתונאים שעשו אותו דבר יכולים להמשיך ולהחזיק באותה עמדת כח ולנצלה לקידום מאוויהם האישיים גם אם הם על חשבון טובת הציבור. מעשה הפשע של העיתונאים והמומחים והמעילה באמון שלהם אינה נופלת במאומה ממעשיהם של אולמרט ודרעי".
"כוונתי לעסקת שליט והגירוש מגוש קטיף. מיום הילקחו בשבי של שליט, לא הפסיקה התקשורת לפמפם את התביעה לשחרורו בכל תנאי ובכל מחיר. בראש כל מהדורת חדשות ספרו את הימים של גלעד בשבי. התקשורת היתה סגורה בפנינו - קבוצה מארגון אלמגור שביקשנו שיראיינו משפחות שעולמם נחרב כתוצאה משחרור מחבלים מוקדם יותר, כאשר המשוחררים רצחו את יקיריהן. התקשורת רצתה את השחרור בכל מחיר, וחששה שמא הדבר יעיר בעיני הציבור את הצד האפל של השחרור.
אותם דברים ממש אפשר לומר על המסע התקשורתי שנועד לקדם את הגירוש מגוש קטיף - הפקרת השטח לחמאס שהביא לירי הרקטות על הדרום. כיצד נותנים לאותם עיתונאים להמשיך לשבת ולנצל את הכח שבידיהם?".