נקמתו של בן 'תאומת מנגלה'

הרב החוקר שמואל כ"ץ מספר לערוץ 7 את סיפורן של אימו ודודתו שהיו מקבוצת "תאומי מנגלה", ומגלה מהי ה"נקמה" עליה מדובר.

חזקי ברוך , כ"ג בניסן תשע"ה

התאומות
התאומות
צילום: באדיבות הרב שמואל כ"ץ

הרב החוקר שמואל כ"ץ, בנה של חדוה כ"ץ שהיתה "תאומת מנגלה", שרדה את השואה יחד עם אחותה התאומה לאה פיירשטיין ז"ל, עלתה לארץ והקימה משפחה לתפארת, מספר לערוץ 7 את סיפורן של האחיות שגרו שתיהן מאז עלו ארצה בניר גלים.

הרב כ"ץ מציין, כי שתי האחיות, שעברו את אימי השואה במחנה בירקנאו כחלק מקבוצת "תאומי מנגלה", זכו כל אחת להקים משפחה לתפארת, שהיתה ה"נקמה" שלהן בנאצים. "אצלנו במשפחה כל שמחה היא נקמה".

בשנת תשנ"ה נסע הרב שמואל כ"ץ, אז רב אולפנת 'חורב' מירושלים, יחד עם התלמידות, למסע במחנות ההשמדה בפולין, שם נשא בפני התלמידות נאום על הרמפה של ד"ר מנגלה במחנה ההשמדה בירקנאו.

על הרמפה סיפר הרב כ"ץ את סיפורם של בני משפחתו שנספו במקום, ואת סיפורה של אימו שהצליחה להינצל:

"ואנכי תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם. כל רואי ילעגו לי, יפטירו בשפה יניעו ראש". באושוויץ היהודים לא היו שווים אפילו לתולעת. הם איבדו את אישיותם והפכו למספרים (שהיו חקוקים על זרועם), שאותם הם היו חייבים לדקלם בכל מפקד. כאשר אתם נכנסתם לקרמטוריום באושוויץ, רצתי לארכיון - בבלוק 24, שם בקשתי את הכרטיסיות של הורי, ואכן מצאתים על פי מספריהם. הנה, אבא 3583 ־A., אמא 8273 -A, ממש דרישת שלום מהגיהינום!".

"עליך הושלכתי מרחם מבטן אמי - אלי אתה": למשפחת הורי אין קבר אחים ולא מצבה, כולם עלו השמיימה כאן בבירקנאו, אפילו אפר לא נשאר מהם. לכן אני רוצה לפרוע חוב קדוש שאני חב להם ־ לעלות כאן את זכרם! מדוע בקשתי לעמוד עמכם דווקא במקום נוראי זה, ולעלות כאן את זכרם? המקום שבו אנו עומדים כעת מכונה: 'הרמפה של מנגלה'. כאן עמד ד"ר מנגלה ימ״ש, 'מלאך המוות של אושוויץ'. בסימון בוהן ידו הוא חרץ את גורלם של מיליוני יהודים שירדו מהרכבות. כמה מטרים משמאלנו, סימון ימינה ־ למות, בדרך הנמצאת לימיני. סימון שמאלה - לחיים, כניסה למחנה העבודה ממולנו. בדיוק במקום זה, בזכות שנייה אחת גורלית, זכיתי אני לחיים, כך שיש באפשרותי לעמוד כאן היום לפניכן.

סבתי הי"ד ירדה מהרכבת, כאן ממש לידינו, עם 4 ילדיה, היא כמובן נשלחה ימינה - למות. היא החלה לצעוד כאן בשביל מימיני, עם כל האלפים, מבלי שהיא תדע שזו דרכה האחרונה. בהחלטה ובאינסטינקט של אמא יהודיה, היא חזרה ומסרה את שתי התאומות שלה ־ אמא ודודה - לד"ר מנגלה. את בנותיה הבוכיות היא נחמה: 'אתן תבואו אחרי, עוד נתראה'. ועד היום אמא מחכה למפגש זה.

הניתוק הנוראי הזה, השפיע על שתי הבנות עד עצם היום הזה. משם הן נלקחו לצריף של 'תאומי מנגלה', הן מסרבות לאכול, ובבכי הן מצפות לאמא שלהן. לאחר 3 ימים, מראים להן את הארובה של בירקנאו, דרכה עלתה אמא שלהן וכל בני משפחתן השמיימה. רק אז הן מבינות לאיזה גיהינום הן הגיעו. אך זו התחלה, מאז הן נלקחו לבלוק 10 באושוויץ, שם בקרנו לפני כמחצית השעה. כפי שהסברתי לכן, שם התבצעו הניסויים הנוראים של ד"ר מנגלה ואנשיו, בתאומים, תוך לעג ואכזריות שקשה לתארם.

סבתא! אני הנכד הראשון, ואולי האחרון, שמגיע למקום הזה. הבאתי לך דרישת שלום מאמא ודודה. לפני שבוע בדיוק ־ בפורים - הן חגגו את יום הולדתן ה־65. באתי לספר לך, כאן במקום הזה, שבו ראית אותן בפעם האחרונה, אולי ממש במקום בו אני כעת עומד! לאמא יש 4 בנים, ולדודה 5 ילדים, וכולם בריאים ונורמאליים! (היה בליבן חשש, שלאחר הניסויים הנוראים שהן עברו הן לא תוכלנה ללדת!) כולם זכו להקים משפחות לתפארת על פי דרכה של תורה. יש לך, סבתא, למעלה מ-40 נינים, מתוכם 2 זוגות תאומים. בנותיך לא 'נשברו' באושוויץ. סידור קטן שדוד מרדכי נתן להן חיזק את אמונתן. הן המשיכו להתפלל, מתוך תקווה ואמונה שהן תזכינה לעתיד טוב יותר ולהקים דור חדש. דעי לך סבתא! ששתי בנותיך הקטנות (בנות 14) צעדו מאות קילומטרים ב'צעדת המוות', בשלג ובקור נוראי. אמא סחבה את דודה המתקשה ללכת, ובכך היא הצילה את חייה - איזה גיבורות!".

הסרט המלא על תאומות מנגלה ישודר ביום השואה בערוץ 7