ספר ליום השואה: בערפל הנדודים

אסופת עדויות של פליטים יהודים מארכיון עונג שבת, 1939 – 1942

קובי פינקלר , כ"ד בניסן תשע"ה

בערפת הנדודים
בערפת הנדודים
צילום: יד ושם

"הלילות על מעבר הגבול... הם הסיוט הקשה ביותר שאפשר לתאר. אנשים מסתובבים, רוקעים ברגליהם, מחככים ידיהם זו בזו כדי להתחמם, ישנים. לפתע נשמעת צעקה נוראית המגיעה לשמים... כמה עצב, כמה צער, כמה מרירות וכמה תקווה טמונים באותם קולות – החזקים והחלשים, העבים והדקים, קולות בס וציוצים – את כל אלה יכול להעריך רק מי שחלם אִתם וצעק עִמם באמצע הלילה... היו לילות שבהם ירד גשם קר שהצליף בפָּנים, מסביב היה רטוב, אנשים שקעו בבוץ, כיסו את עצמם בכל מה שהיה אפשר, אך הכל לשווא..."

כך מעדותה של חנה לבקוביץ' מקאליש שנגבתה בגטו ורשה באוקטובר , בספר בערפל הנדודים.

בערפל הנדודים היא אסופה של 46 עדויות, שנגבו בזמן אמת, בין השנים 1942-1941, מפי נשים וגברים יהודים שנמלטו עם גלי המנוסה הראשונים מפולין הכבושה – מן הגנרלגוברנמן ומן השטחים שסופחו לרייך השלישי – אל שטחי ברית-המועצות ולימים חזרו לגטו וורשה, מקצתם אחרי מבצע ברברוסה, עם תחילת הרדיפות האנטי-יהודיות ובעיצומן של הרציחות ההמוניות. בעדויותיהם, שנגבו ונאספו בידי חברי צוות הארכיון המחתרתי עונג שבת בראשות עמנואל רינגלבלום שפעל בגטו ורשה, גוללו הפליטים את סיפורם האישי, את חבלי הנדודים והפליטוּת ואת קורותיו של הציבור היהודי ב"צד האחר". אחדים מהם תיארו את ניסיונותיהם הכושלים לחצות את הגבול, אחרים סיפרו על הקושי להשתלב במקומות הגלות החדשים תחת המשטר הבולשוויקי שהיה נוקשה כל כך עד כי גמרו אומר לחזור לשטחים הכבושים בידי הגרמנים. איש מבין מוסרי העדויות לא שרד.

התמונה המצטיירת מן העדויות האלה, שנמסרו לראשונה ביידיש ובפולנית, היא רבת פנים, מורכבת ומרתקת. העדויות מתעדות בזמן אמת הן את קורות היהודים והן את המצב הכללי בשטחי פולין שהיו נתונים בין ספטמבר 1939 ליוני 1941 לכיבוש סובייטי ובקיץ 1941 עברו לשלטון הגרמנים, ובכללם: אזור וילנה, מחוז בּיאליסטוֹק, מערב ביילורוסיה, ווֹלין וגָליציה המזרחית. הגיוון הרב בדרכי התיאור ובמקומות היישוב, הסגנון הקולח של העדויות והתיאור המפורט – כל אלה נותנים ביטוי אותנטי לדופק החיים ולתחושת האי-ודאות והערפל שאפיינו את חייהם של היהודים, ובעיקר של הפליטים.

התחושות האלה באו לידי ביטוי בדבריו של סטָניסלָב רוּז'יצְקי ששב בסתיו 1941 מלבוב שיהודיה נרצחו בהמוניהם לוורשה:

"אינני יודע מה מצפה לי בהמשך, מתי תסתיים המלחמה, איזה גורל נכון לי, האם עברתי את הגרוע מכּל? אני יודע רק דבר אחד: כיום הסתיים שלב אחד, חשוב מאוד בחיי, שלב הפליט! נדודי, שנמשכו שנתיים, הגיעו אל קִצם... אינני יודע אם יכולתי להימנע מכל מה שחוויתי, אינני יודע ממה אוכל להימנע בעתיד, אני יודע רק דבר אחד: אני רוצה לחזור הביתה".

ד"ר לאה פרייס – עורכת המהדורה העברית של הספר, חוקרת במכון הבינלאומי לחקר השואה של יד ושם. עומדת בראש הפרויקטים: אתרי הרצח בשטחי ברית-המועצות לשעבר הגרסה העברית המקוונת של האנציקלופדיה של הגטאות, ומרכז הידע המקוון של יד ושם - "אודות השואה". עבודת הדוקטור שלה, שהוגשה למכון ליהדות זמננו של האוניברסיטה העברית ועסקה בפליטים היהודים בעיר ורשה ובגטו בין ספטמבר 1939 ועד יולי 1942, עומדת לצאת לאור כספר. עיקר מחקריה עוסקים בחברה היהודית בגטאות מזרח אירופה, והיבטים של חיי יום-יום ופליטות יהודית בפולין ובברה"מ בתקופת המלחמה כפי שהם מיוצגים בכתבים בני התקופה.

בערפל הנדודים
יד ושם
אסופת עדויות של פליטים יהודים מארכיון עונג שבת, 1939 – 1942

הגנזך המחתרתי עונג שבת הוא אוצר בלום. הוא נוסד עם תחילת המלחמה על־ידי ד"ר עמנואל רינגלבלום (1944-1900), היסטוריון ופעיל חברתי ופוליטי, שהבין את עצמת האירועים ומוראות השעה. לשם כך קיבץ לצִדו גורמים מקרב האינטליגנציה העממית והטיל עליהם לגבות עדויות ולרושמן, ללקט מסמכים ויומנים אישיים, והוא אף יזם מחקרים חדשים שנתנו מענה לאתגר שיצרה המציאות החדשה. על סף השילוח הגדול של יהודי ורשה לטרבלינקה, בקיץ 1942, ועם חיסולו הסופי של הגטו, באביב 1943, הטמינו אנשי הארכיון את פרי פעילותם החשאית במקומות מסתור בגטו. ב־1946 וב־1950 התגלו שני חלקיו של הארכיון במעבה אדמת הגטו בוורשה, והם מקיפים למעלה מ־35,000 עמודי מסמכים הכתובים בסוגות שונות: פרוטוקולים, יומנים, עדויות, ספרות יפה, מכתבים, פתקים, רשימות, תצלומים, איורים, ציורים ועוד, ובארבע שפות: יידיש, פולנית, גרמנית ועברית.

ב־1999 הכיר ארגון אונסק"ו באוסף הארכיון כאתר זיכרון עולמי. המסמכים המקוריים גנוזים במכון היהודי ההיסטורי בוורשה, וקומץ עותקים הופקד למשמרת בידי הֶרש ואסֶר, אחד משני המזכירים של הארכיון, שנותר בחיים, והם מצויים במכון ייִוואָ שבניו יורק.

ארכיון עונג שבת עדיין אוצר היקף לא מבוטל של תיעוד בעל ערך שנותר גנוז. מצויות בו מאות מונוגרפיות ועדויות ממקור ראשון על ימיהן האחרונים של קהילות יהודיות רבות בפולין ועל סופו של השטעטל היהודי, וכן מצויים בארכיון מכתבים שנשלחו לגטו ורשה ממקומות יישוב שונים — פריסות שלום אחרונות לבני משפחה ובהן תחנונים לעזרה או אזהרות מפני הנורא מכל — שבחלקם כוללים מידע חסר תקדים על רצח היהודים. נוסף על אלה אפשר למצוא בארכיון רשימות ומחקרים שעניינם גורלן של כל מיני קבוצות מקרב תושבי גטו ורשה — ילדים, בני נוער, נשים ופליטים — או סוגיות כלכליות, תרבותיות וחברתיות שנוצרו בנסיבות הכיבוש והקמת הגטו. כמו כן מכיל הארכיון מקבץ של יצירות ספרותיות שכתבו יהודים באותם ימים, שהן תיעוד יוצא דופן בחשיבותו המייחל לצאת לאור.