בשבע מהדורה דיגיטלית

תורה נטו

הרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, שנסתלק בחג הפסח, היה מגדולי הפוסקים של הדור האחרון, ורבני כל המגזרים שיחרו לפתחו.

יואל יעקובי , כ"ז בניסן תשע"ה

התנגד לחיפוש חומרות מיותרות. הרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל
התנגד לחיפוש חומרות מיותרות. הרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל
צילום: פלאש 90

"זו בעיה, קשה למצוא סיפורים שיכולים לעניין עיתונאים. בגלל זה הוא כנראה גם האריך ימים כל כך", כך אמר השבוע אחד מקרובי משפחתו של הרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, מגדולי פוסקי ההלכה בדורנו, שנפטר עם כניסת חג הפסח.

ובאמת, קצת מפליא לראות אדם ששימש עמוד ההוראה המרכזי של הציבור החסידי, שהיה קשור לכמה וכמה עולמות רוחניים שונים, שחי, למד, לימד ופסק קרוב ל‑102 שנה, והכול נשאר בתוך התחום הטהור של בית המדרש, כמעט בלי מעורבות בפרשיות ובפולמוסים ציבוריים לוהטים.

בזכות הסירוב לאופרה

הרב וואזנר נולד להוריו ר' יוסף צבי ורחל וואזנר בוינה באלול תרע"ג (1913). המשפחה הגיעה לבירת הקיסרות האוסטרו-הונגרית, שעשתה אז את ימיה האחרונים, מהכפר דונשרבהי, הסמוך לפרשבורג (כיום ברטיסלבה) עירו של החת"ם סופר, הדמות שלאורה הלך ושאותה המשיך לימים הרב וואזנר. לימים, מספרים צאצאי בני המשפחה שנותרו בכפר הסלובקי, כשהגיע הרב וואזנר הצעיר לביקור אצל הסבא והסבתא, הייתה חגיגה בכפר, כי הנכד הצעיר כיבד את בני המקום בדרשה.

על אמו של הרב וואזנר מסופר כי ניחנה בקול ערב והוצע לה לשמש כזמרת אופרה. אולם היא סירבה והאדמו"ר מקופישניץ, מאדמו"רי בית רוז'ין שישבו בוינה, בירך אותה שתזכה לבן גדול בתורה. בתחילה למד הרב וואזנר בסלובקיה, אצל הרב שמואל דוד אונגר בנייטרא שבהונגריה, ואצל הרב יוסף אלימלך כהנא. בהמשך הוא נסע לישיבה החדשה שהוקמה בפולין, ישיבת חכמי לובלין, שם למד אצל ראש הישיבה הרב מאיר שפירא ואצל המשגיח הרב אברהם שמעון הלוי ענגיל הורביץ מזליכוב, אותו הוא מכנה "ספר תורה שלם בנגלה ובנסתר".

בחו"ל הוא נישא לרבקה לבית גלבר ועלה לארץ לפני השואה. בתחילה התגורר בירושלים ולמד אצל הרב יוסף צבי דושינסקי, רבה של העדה החרדית, כשהוא עושה שימוש חכמים אצל הרב מטפליק, הרב שמשון אהרן פולנסקי. בהמשך כיהן כרב בגבעת שאול ולמד בבית המדרש 'אוהל תורה' של הרב הילמן, חותנו של הרב הראשי הרב הרצוג. הרב הרצוג היה נוהג להעביר בבית המדרש הזה שיעור במסכת סנהדרין בפני האברכים, שרבים מהם נודעו בהמשך לגדולי הדור הבא.

על פי הצעת החזון אי"ש, תושב שכונת זכרון מאיר בבני ברק, הזמין מייסד השכונה ר' יעקב הלפרין את הרב וואזנר הצעיר לכהן כרב השכונה. הייתה סגירת מעגל בכך שבשכונת זכרון מאיר, על שמו של הרב מאיר שפירא מלובלין שנפטר בלא בנים, הוכתר כרב תלמידו בוגר הישיבה. סגירת המעגל הושלמה כאשר בשנות החמישים הקים מחדש הרב וואזנר בשכונה את הישיבה הכלל חסידית חכמי לובלין, שבראשה עמד עד לפטירתו. בסמוך לישיבה נפתחו בית הדין זכרון מאיר ובית ההוראה זכרון מאיר שבראשותו.

בספר 'פאר הדור' מסופר כי החזון אי"ש, שהיה כבר מוכר אז כמנהיג עולם התורה בארץ, נהג כבוד רב במרא דאתרא הצעיר, כדי לחזק את סמכותו בעיני התושבים ובעיני הרב וואזנר עצמו. עוד כשהרב וואזנר היסס אם לקבל עליו את רבנות השכונה, פגש אותו החזון אי"ש ברחוב כשהוא לבדו, וכדי להעמידו בפני עובדה קיימת הצטרף אליו ללוותו עד פתח האכסניה שלו כשהוא אומר: "אסור לרב בעירו שילך לבדו, אין זה לפי כבודו".

מאוחר יותר, בערב ראש השנה תשי"ב (1951), שהייתה מוצאי שביעית, הגיע החזון אי"ש בעצמו אל ביתו של הרב וואזנר כדי לסדר שטר פרוזבול. כשהבחין החזון אי"ש בתמיהתו של הרב וואזנר, הוא אמר בהתנצלות: "הלא בעל בית אנוכי, מתושבי זכרון מאיר, ואילו כבודו הוא רב השכונה!".

החזון אי"ש, יליד ליטא, היה גם המדרבן העיקרי להקמת בניין ישיבת חכמי לובלין החסידית. הוא דרבן את הרב וואזנר ואמר לו מדי פעם בבדיחות הדעת: "בעיני רוחי אני רואה בניין רב קומות לישיבת חכמי לובלין ניצב כבר על תלו, וכבודו טרם התחיל בבנייה – הייתכן?!". כשהרב וואזנר התנצל שאין לו את הסכומים הדרושים לבנייה, הוציא החזון אי"ש עצמו סכום כסף גדול כדי לתת דמי קדימה תמורת המגרש שייעד החזון אי"ש לישיבה. לרב וואזנר לא נותרה ברירה והוא נאלץ לשנס מותניים ולגייס את הכסף בעבור המגרש.

בין הגדול הליטאי לפוסק החסידי הצעיר היו משאים ומתנים מעניינים. כך למשל כותב הרב וואזנר בספר השו"ת החשוב שלו 'שבט הלוי' מרובה הכרכים, על ויכוח שהיה לו עם החזון אי"ש שפסל את צורת הכתיבה החסידית של כתיבת סת"ם בגלל האות צד"י. הרב וואזנר הוכיח לו שהחת"ם סופר נהג לכתוב את האות הזאת בכתב האר"י החסידי. החזון אי"ש ביקש ממנו שיראה לו את דברי החת"ם סופר כתובים, והסכים לשקול מחדש את דעתו.

באותה תשובה כותב הרב וואזנר משפט חשוב נוסף, לפיו למרות חילוקי הכתיבה והמסורות שבין האשכנזים לספרדים, "מעשים שבכל יום ואשכנזים עולים לתורה בבית הכנסת של ספרדים, וכן להפך".

בלי פלפולים לשמם

בכלל לרב וואזנר היו קשרים חמים עם גדולי תורה ספרדים, ובראשם עם הרב עובדיה יוסף. זאת למרות ההבדל הגדול בצורת הפסיקה שלהם. הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה, אומר כי בעוד הרב עובדיה פסק על פי כללי ההלכה, הרי שהרב וואזנר נטה לפסוק על פי רוח ההלכה, גם אם לא תמיד היה אפשר להוכיח זאת חד משמעית מהצד ההלכתי. לכן כנראה יצא לרב וואזנר שם של פוסק מחמיר. כך למשל בפסיקותיו בענייני נידה וגם בשאר חלקי התורה. דוגמה אופיינית לכך היא דעתו בעניין שימוש במטול שקפים שהודלק מערב שבת, שהרב אויערבך התיר. הרב וואזנר אוסר זאת מטעם זלזול באיסורי שבת, כשהוא מוסיף ברמז את המילים "וטעמי כמוס להחמיר".

הרב בורשטיין מסביר כי כשהיו רוצים להסתמך על דעה מסוימת המובאת בפוסקים קודמים כדי להתיר משהו חדשני, היה הרב וואזנר שואל: "האם אותו פוסק פלוני אכן התכוון למה שאתה מנסה לתלות בדבריו?". כך הוא אסר תרומת ביצית ופונדקאות. "היו אצלו דברים שהם דעת תורה ולא הלכה", מספר הרב בורשטיין, "פעם הבאתי לו תשובה שכתב לי ושאלתי אותו: 'מה פה הלכה?', הוא שמח ששמתי לב שהוא לא כתב הלכה אלא דעת תורה והנהגה". הרב בורשטיין מספר שליחידים ידע הרב וואזנר לפסוק קוּלות גדולות.

הרב וואזנר גם לא אהב לבנות פסיקה הלכתית על צירוף של ספקות שונים. ייתכן שכלפי שיטתו של הרב עובדיה כתב בשו"ת שלו את הדברים הבאים לגבי זמן קריאת המגילה בשכונות רמות ורמת שלמה: "הנה מעודי אין דעתי נוחה כדרך אלה שמאספים מכל הספרים כל צדדי הספקות ועושים מזה אוסף גדול של ספקות, עד שאי אפשר כבר לבוא להלכה ברורה". באותה תשובה, אגב, הוא נמנע בענוותנותו מלהכריע, למרות שכבר היה בשורה הראשונה של גדולי הדור. לדבריו, מי שצריך להכריע בכך הם בתי הדין של ירושלים.

יחד עם זאת, הרב וואזנר רחש כבוד גדול מאוד לרב עובדיה יוסף. למרות זקנתו המופלגת וחולשתו, הוא נסע לנחמו לפני שנתיים, כשישב שבעה על בנו הרב יעקב יוסף. בנוסף לכך, כשלפני מספר שנים התחוללה סערה נגד הרב עובדיה בנושא הגיור, שהגיעה עד כדי ביזוי כבודו של הרב עובדיה, נסע אליו הרב וואזנר כדי לחזקו, למרות שיש להניח שחלק עליו בעניין ההלכתי עצמו.

מקרה נוסף ממחיש את ההערכה הרבה של הרב וואזנר לרב עובדיה. מסופר כי פעם הרב מנשה קליין, מחבר שו"ת 'משנה הלכות', פנה לרב וואזנר בשאלה מסוימת. הרב וואזנר זכר שעסק בכך בעבר, אך לא זכר היכן. הציע הרב וואזנר לרב קליין לפנות ל"חכם עובדיה". הרב עובדיה על אתר הכיר את התשובה המדוברת ב'שבט הלוי', תוך שהוא מסביר את הצדדים השונים שבהם התלבט הרב וואזנר. "הרב עובדיה מכיר את 'שבט הלוי' יותר ממני", אמר הרב וואזנר.

למרות שהרב וואזנר היה גם ראש ישיבה, דרך הלימוד שהנחיל לא הייתה זו המקובלת כיום. אחד מקרובי משפחתו מספר כי הודרך על ידו ללמוד, מלבד גפ"ת – גמרא רש"י ותוספות - גם ר"ן, רי"ף ורא"ש על הסוגיה, כשהכיוון הוא אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. במקביל הוא הדריך ללמוד טור שולחן ערוך ובית יוסף כסדר. "הדגש שלו היה על היקף, לעתים יותר מעיון", הוא אומר. "דרכו הייתה דרך הפסיקה של החת"ם סופר, והוא לא היה בעד פלפולים לשמם". מיותר לציין שבתשובותיו ובמאמריו ההלכתיים הרבים הוא ניתח לעומק סוגיות מכל מרחבי הש"ס, כולל סדר קדשים הפחות פופולרי, בו היה בקי. "במסגרת עיסוקי בענייני המקדש הייתי נכנס אליו", מספר הרב בורשטיין, "אני הייתי מכין את הסוגיה לפני כן, אבל הוא היה מיד מונח בסוגיה שעליה דיברתי איתו. זה היה מפליא".

היה כאן כנראה גם כישרון שהובחן עוד מימי נעוריו. הרב יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק, סיפר במאמר שפרסם לאחר פטירת הרב וואזנר כי פעם כשביקר הרב וואזנר במוסדותיו הוא סיפר כי בצעירותו נשלח על ידי הרב מאיר שפירא במשלחת של מובחרים מתלמידי הישיבה לאדמו"ר הריי"ץ מלובביץ', שהיה אז בוורשה. אולם נראה שיותר משהיה כאן כישרון, הייתה כאן שקדנות. אחד מקרוביו מספר כי הוא היה יושב באחד מחדרי בית הדין של זכרון מאיר ולומד. כשרצה מבקר להיכנס אליו, "המשמש היה מחכה לרגע שהוא יפסיק כדי לנשום, ואז מכניס אליו את השואל". אותו קרוב מספר כי רוב הזמן היה לומד גמרא או שולחן ערוך. גם בשנים האחרונות הוא נראה בבית מדרשו לומד עם בנו (שהוא בעצמו כבר סביב גיל שמונים) שולחן ערוך בין מנחה לערבית. בימי זקנותו המופלגת, כשכבר התקשה ללמוד בעומק העיון כפי שהיה רגיל, לא נמנע בגלל זה מללמוד ולמד מה שהיה יכול. בזמנים אלו הוא למד מדרש רבה, כדי לנצל עד כמה שאפשר את הזמן.

על ניצול הזמן הוא כותב באחת מתשובותיו, בה הוא מנמק מדוע הוא מעדיף להימנע מלהתנצח בענייני הלכה: "כי מעודנו אנו מחזיקים בדברי מרן החת"ם סופר זי"ע שלא השיב בניצחון (=התנצחות) על המשיגים עליו, באמרו: 'בעולם הזה לפעול יש לנו פנאי, אבל לנצח אין לנו פנאי'".

חצי שנת חיים במתנה

הרב בורשטיין מספר כי אחד התחומים שבהם בולטת הנהגתו של הרב וואזנר הוא העובדה ש"ברגע שהוא ראה שמישהו מומחה לעניין מסוים, הוא נתן לו את כל הגב". כך הוא מספר על האמון שנתן במכון פוע"ה, למרות שלכאורה רבניו משתייכים לזרם שונה. רבים מפוסקי ההלכה הבולטים בבני ברק ולא רק בה, הם מתלמידיו. אחד מתלמידיו בישיבת חכמי לובלין היה הרב משה הלברשטם, חבר בד"ץ העדה החרדית ומגדולי הפוסקים, שנפטר לפני כמה שנים. הרב וואזנר מכנה אותו בתשובתו אליו: "אהובי תלמידי הרב הגאון שלם בתורה ויראה בן גדולים וצדיקים". כך גם רבנים אחרים מתלמידיו: הרב קליין, הרבנים שטרן, הרב שטיין ואחרים, שכל אחד מהם למד אצלו והיום הוא תלמיד חכם גדול בזכות עצמו. תלמידיו הקימו בארץ ובעולם קהילות המכונות 'שבט הלוי' ומונהגות על פי שיטתו.

ד"ר מנחם חיים בראייר, סגן המנהל הרפואי ומי שממונה על הקשר עם הרבנים במרכז הרפואי מעייני הישועה, שהוקם בעידודו של הרב וואזנר, מספר על מעורבות עמוקה של הרב וואזנר, בעיקר באמצעות תלמידו הרב משה שאול קליין, בנעשה בבית החולים. הוא מספר על המשקל הרב שנתן הרב וואזנר לקדושת החיים. ד"ר בראייר מספר כי ככל הידוע לו, פסק ההלכה האחרון בענייני רפואה והלכה שהרב וואזנר חתום עליו הוא הפסק (שאחר כך חתמו עליו עוד שמונה מגדולי הדור) הקורא לנהוג בחולי אלצהיימר ודומיהם בדיוק כפי שנוהגים בחולים רגילים, "מה שלא תמיד קורה במקומות שאינם מתנהלים על פי התורה, אם כי בוודאי שיש גם רופאים צדיקים שאינם חובשים כיפה". ד"ר בראייר מספר על מקרה שבו בזכות התעקשותו לנהוג על פי הדרכתו ומעורבותו האישית של הרב וואזנר, הונשם ר' אלתר קוטנר, זקן חסידי גור בתל אביב וצדיק גדול, שכל משפחתו הושמדה בשואה, כשבהמשך הוא האריך חיים בצלילות ובלי הנשמה עוד כחצי שנה.

למרות החמרתו בהלכה, הרב וואזנר לא חיפש חומרות מיותרות. כשנשאל על עניינים הקשורים להלכה המחייבת להוריד אחד מהכלים או התבשילים בסעודה זכר לחורבן, הוא כותב "אין להמציא עוד חומרות".

אחד מקרובי משפחתו שנמנה על הציבור הדתי-לאומי מספר כי העובדה שהיה מחמיר בהלכה ואולי השתייך לחוגים קיצוניים יותר בציבור החרדי (הוא לא הצביע בבחירות, ואחדים מצאצאיו שימשו או משמשים כרבנים של קהילות חסידי סאטמר בעולם), לא גרמה לו להיות חמור סבר בהנהגות שבין אדם לחברו. רבים מספרים על היחס השוויוני שהעניק לבני כל החוגים, דתיים-לאומיים כחרדים. גם הרב בורשטיין וגם הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומ"ת, סיפרו על הסיוע ההלכתי שקיבלו מהרב וואזנר בלי קשר להשתייכותם המגזרית. יש לציין כי לרב וואזנר לא הייתה חצר במובן המקובל, והוא נמנע בעקביות מלהביע את דעתו בעניינים פוליטיים שעומדים על הפרק, מה שהקל עליו להיות מקובל על כולם.

יראת השמיים הגדולה שלו קדמה לחכמתו. קרוב משפחתו מספר: "עוד יותר משהייתה חשובה לו ההלכה, הייתה חשובה לו יראת השמיים. לפני שהתגייסתי הגעתי אליו לבקש ברכה. הוא אמר לי: 'אין לי כוח למנוע ממך ללכת לצבא, אבל אם אתה הולך – שה' ישמור עליך שם'". הוא ביקש מאותו בן משפחה להישמר ביראת שמיים ולדבוק בחברים יראי שמיים, "תמיד הוא היה מדגיש את העניין הזה של החברים יראי השמיים". לאחר שהשתחרר חזר אליו שוב אותו קרוב. כשנוכח הרב וואזנר שהוא נותר ירא שמיים, הוא שמח על כך ואמר לו: "על זה לבד מגיע לך יישר כוח".

אותו קרוב גם נוכח בענוותנותו, כשפעם בירך על הרב "שחלק מחוכמתו ליראיו", והוא הגיב מיד: "ברכה לבטלה, ברכה לבטלה". זאת על אף שבספרו הוא מתייחס לכך, ומנסח את ההגדרה למי שיש לברך עליו כך: "שמקובל מבני הדור ומנוסה, שחכמתו היא חכמת תורה אמיתית ולומד בה לשמה".

יראת השמיים המופלגת הייתה כנראה גם זו שגרמה לו עוד בהקדמתו לחלק הראשון של 'שבט הלוי' לדבר על עניין אחד בלבד שבו דרוש תיקון בתחום הצניעות (האיסור ללכת בשיער לא אסוף גם לרווקות וגם עם פאה נוכרית), וכך גם הסימן הראשון בשו"ת עוסק בזה (האיסור לאישה לגלות את השוק).

מתורתו של הרב וואזנר יצאו גם קובצי שיחות בענייני עבודת ה' ויראת שמיים שמסר בישיבתו. גם בשו"ת שלו מופיעים עניינים אלו. כך למשל הוא כותב באחת מתשובותיו לשואל שביקש ממנו הדרכה למלחמת היצר: "כך היא דרך חיי העולם הזה, ניסיונות, ניצחונות וכישלונות, והכישלונות הם סיבת עלייה... אבל הדבר בידי אדם ויש לו כוחות לעמוד במלחמה... והרצון והתפילה והדמעות וכח התורה הם עיקרים גדולים, אשרי אדם מתחזק בהם".

תפילותיו היו מקור לישועות גדולות. הרב בורשטיין מספר על זוג חסידי סאטמר שאחרי 25 שנות נישואין זכו להיפקד. בשלב מסוים המצב היה נראה לא טוב, והיה חשש שהאישה תפיל. הרב בורשטיין הציע לבעל לפנות לרב וואזנר ולבקש ממנו בבכי לא רק שיברך אותו אלא גם שיבטיח. הבעל אכן פנה לרב וואזנר, ואמר לו כי הרב בורשטיין אמר שיבקש הבטחה. הרב אמר: "אני מברך, אבל איך אני יכול להבטיח?!". הבעל פרץ בבכי שאצר את כל הכאב של 25 שנות ההמתנה, ויחד איתו בכו הרב והרבנית וכל כותלי הבית. לבסוף ניאות הרב ואמר: "יהיה בסדר". למותר לציין שכך אכן קרה, והזוג זכה להיוושע.

סבר הפנים היפות שבו היה מקבל כל אדם התבטא בראש ובראשונה ביחסו לאשתו. בפתיחת ספרו 'שבט הלוי' הוא מזכיר אותה לשבח במסגרת מיוחדת. עוד מסופר כי למרות עיסוקיו הרבים היה מקפיד לאכול עמה לפחות ארוחה אחת בכל יום. גם לאחר שנישא בזיווג שני, הוא הקפיד להכיר טובה לאשת נעוריו ואם ילדיו והקדיש את ספרו לעילוי נשמתה.

הייתה לרב וואזנר הערכה גדולה לצדיקים גדולי תורה. כך למשל ידוע כי היה לו קשר חם לבנו של הבבא סאלי, הבבא מאיר, שעליו הוא אמר (כפי שפורסם בעלון 'עקבתא דמשיחא'): "היה לנו את מרן החזון איש באשדוד, רבי מאיר גילה טפח ממעשיו וכיסה אלפים, ואנחנו לא יודעים על פרישותו וקדושתו כשהיה מסתגר בפני עצמו ובורח מן הכבוד".

בהקדמה למפתחות של שו"ת 'שבט הלוי' הוא כותב על החילוקים שבין בני קהילות שונות, ועל כך ש"אנחנו לא מכירים את החילוקים האלה, מה שאנחנו מכירים זה תורה לשמה שהיא מטבע עובר לסוחר". המטבע הזה גרם כנראה לתורתו להתחבב במחוזות רבים כל כך.