מנהרה מערה חפירה גבעות עולם
מנהרה מערה חפירה גבעות עולםהלל מאיר

פעמים רבות 'האור בקצה המנהרה' נשאר בגדר משפט יפה או משהו נחמד שאפשר להגיד בדיעבד, אך כשאנחנו בתוך החושך, באמצע המערה אנחנו לא תמיד מאמינים שיגיע האור, לא תמיד אנחנו זוכרים בכלל שקיים דבר כזה 'אור'.

פרשתנו "תזריע" פותחת בדיני היולדת. לאחר תקופה ארוכה וממושכת של תשעה חודשים מלאים בציפייה והתרגשות סוף כל סוף זה קורה, העובר הקטן יוצא לאוויר העולם. כולם מתרגשים ומחכים במתח לבשורות טובות. לאחר הלידה התורה מצווה על היולדת לשמור שבוע/שבועיים (תלוי מה ילדה - בן/בת) דיני טומאה, ובסוף: "ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה אותר לחטאת אל פתח אהל מועד אל הכהן".

את התמיהה הגדולה מה ליולדת ולקרבן חטאת מבארים חז"ל במדרש תנחומא: למה היא מביאה קרבן, אמרו רבותינו מאה פעמים היא פועה בשעה שהיא יושבת על המשבר, תשעים ותשעה למיתה ואחד לחיים, וכיון שהצרות מגיעות אצלה, היא נודרת שאינה מכרת איש העוד, לכך היא מביאה קרבן.

לא סתם מקום הלידה נקרא בעברית 'משבר', האשה עוברת שם טלטלה גדולה, זעזוע וקושי נוראים ואיומים. התורה ירדה לסוף דעתה של האשה, סביר להניח שכאשר היא חוותה את הקושי שבלידה היא נשאבה אל תוך החושך, שקעה בתוכו, עד כדי כך שנדרה שלא תביא יותר ילדים לעולם. לכן, בשביל להפר את נדרה ולכפר עליו ציוותה התורה את האשה להביא קורבן חטאת.

במערכת זוגית לא תמיד הכל מתנהל על מי מנוחות כפי שהיינו רוצים, יש קשיים ויש משברים, אך השאלה הגדולה היא האם אנחנו בוחרים להישאב אל החושך, לרדת עוד ועוד למטה, או שנתחיל להאמין שאכן יש אור בקצה המנהרה, בסופו של דבר הכל מסתדר, האהבה מנצחת ומתוך המשברים דווקא צומחים ומתגלים חיים חדשים.

הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית ותיקה ובעלת רשת משרדי השידוכים דו-לב.