להיזכר בסיפורים
להיזכר בסיפוריםצילום: עטיפת הספר

דרכים רבות יש לאהוב את הארץ ורבים אוהבים לאהוב אותה דרך סיפוריה. בימים אלה יצא לאור ספרו של זאב ולק 'מאה סיפורים ארץ ישראליים' המכנס לתוכו מאה סיפורים קצרים מימי העפלה ומלחמות, ימי התיישבות וגילויי גבורה ועוד. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עמו על הספר והמלאכה שקדמה להוצאתו לאור.

ראשיתו של הספר כבר לפני למעלה מעשור, כאשר יצא ולק לגימלאות. הרב ישראל רוזן, ראש מכון 'צומת' ועורך עלון פרשת השבוע 'שבת בשבתו' ביקש ממנו לכתוב פינה בעלון ובה סיפורי ארץ ישראל. זאת עקב היכרותו את זאב ולק כמי ששולח ידו בכתיבה ומכיר את נבכיה ועלילותיה של הארץ.

במרוצת כעשור שנים כתב ולק את המדור אליו כינס למעלה מ-230 סיפורים עד שביום אחד הבין שבידיו אוצר בלום של סיפורים קצרים, מרתקים ובלתי מוכרים והגיע הזמן להוציא אותם לאור בספר.

למלאכת המחקר והעריכה של הסיפורים גייס ולק את חוקר ארץ ישראל ומדריך הסיורים עופר רגב ואת הד"ר יוסי שפנייר ויחד החלו בבחירת מאה הסיפורים שיזכו להיכלל בספר, כמו גם סידורם על פי תקופות ונושאים.

מה הופך סיפור לטוב וראוי להיכלל בספר? ולק מבהיר כי לא בחר את הסיפורים על פי הדרמות שמאחוריהם בהכרח אלא דווקא על פי התחושה האישית. "ככל שהסיפור נגע לליבי ראיתי אותו כיותר טוב. השתדלתי שיהיה בסיפור משהו עם נשמה ורגש. זה היה המפתח אצלי", הוא אומר ומוסיף כי השתדל שהסיפורים יהיו מקוריים וכמעט בלתי מוכרים, כאלה שטרם נחשפו לציבור במקור אחר.

ולק מציין כי אלמנט חשוב נוסף בסיפורים הוא שלא יהיה בהם כדי לזרוע מחלוקת ומדנים אלא לייצר רגש חיבה לארץ וליושבים בה. "לא רציתי להביא פרשות שיש בהן מחלוקת", הוא אומר וכשהוא נשאל אם יש בכלל פרשות כאלה, שאלה המתחדדת כשלוקחים בחשבון שסיפוריו עוסקים בצמתי הכרעה משמעותיים בתולדות הארץ כמאבקי האצ"ל, חידוש השפה העברית בידי אליעזר בן יהודה, קרבות שונים וכיוצא באלה. לכאורה כאשר אלה הנושאים המדוברים קשה לחמוק ממחלוקת, אך עבור ולק הדבר אפשרי. דוגמא לדבריו הוא מציג כשהוא מציין כי כשסיפר על האצ"ל התמקד בסיפורו של אדם שהיה שותף בהפצת כרוז הקורא לשלום עם הערבים. "איזו מחלוקת יכולה להיות כאן?", הוא שואל.

לעבודת ליקוט פרטי הסיפורים נוספה גם משימת אישור הנתונים. "יש סיפורים אישיים שהקפדתי להביא לבעל הדבר ולתקן כל מה שהיה צורך", הוא מספר ומציין כי כאשר נשאל מניין הוא מביא את הסיפורים, עוד בימי פרסומם ב'שבת בשבתו' השיב "מהגורן ומהיקב". גם הוא עצמו אינו יודע במדויק כיצד מתגלגלים לידיו הסיפורים אך עובדה היא שזה קורה...

ריכוז החומר לקראת הוצאתו לאור בספר חייב איתור המקורות של הסיפורים, מה שלא היה נצרך כשהדברים יצאו במהדורה המצומצמת והמקוצרת שלהם בעלון, ולשם כך פנה לספריות וחיפש שם מקורות, ואיך אפשר בלי, גם בספרייה המקוונת הגדולה מכולם – גוגל. בסופו של דבר "כמעט לכל הסיפורים מצאתי את המקור".

לקראת סוף הדברים מתבקש ולק לציין את אחד הסיפורים האהובים עליו ביותר והוא משיב ב'כולם היו בניי', אך כשהוא מתבקש בכל זאת למצוא את הסיפור שאותו היה רוצה שהדור הבא יזכור לאחר קריאת הספר הוא מזכיר את סיפורו של השיר 'הכותל' שאותו כתב יוסי גמזו. בשיר זה הושמט הבית השני, הבית המספר על הרב הישיש שעמד מול הכותל ודיבר על אנשים עם לב של אבן ואבנים עם לב אדם. בשיחה עם המלחין דובי זלצר תהה ולק מה קרה לו לאותו בית השני שהושמט. זלצר השיב לו שלהבנתו מדובר בבית שהתווסף בשלב מאוחר יותר על ידי חוגים דתיים שביקשו לחזק את הארומה הדתית של השיר. ולק עצמו מודה כי בינו לבין עצמו "חשד" בחוגי 'מרכז הרב' שהוסיפו את השיר כדי להוסיף לו 'תעודת כשרות' ומעין 'מזוזה לשיר', כהגדרתו, אך בדיקה עם יוסי גמזו עצמו העלתה שהוא עצמו אכן כתב את הבית שהושמט דווקא על ידי חוגים אחרים שלא אהבו את הכללתה של דמות רוחנית רבנית בשיר שהיה לסמל.

לדברים מוסיף ולק ומעיר כי בידיו שש הוכחות שונות ששורותיו של בית זה בשיר מתייחסות לרב צבי יהודה קוק. בין השאר זו תמונתו של הרב צבי יהודה שהופיעה בחוברת 'שש אחרי המלחמה' שבה פרסם גמזו את שירו. לזאת ניתן להוסיף את דבריו של הרב צבי יהודה על ליבו של הכותל כלב אדם בימי המאבק על הכותל בשנות השלושים. כל זאת ועוד בה בשעה שגמזו עצמו טען באוזניו שלא הכיר כלל ועיקר את הרב צבי יהודה קוק.