"מי שמאבד בן, לא שוכח"

שושנה ודוד עברי מקיבוץ בארי, הולכים כבר כמעט ארבעים שנה לאנדרטה בעמק הבכא, כדי לזכור את בנם אייל שנפל במלחמת יום כיפור.

בני טוקר , ב' באייר תשע"ה

חוזרים מידי שנה. עמק הבכא
חוזרים מידי שנה. עמק הבכא
צילום: שרה שאומן - פלאש 90



טוען....

שושנה ודוד עברי מקיבוץ בארי מתקרבים לגיל תשעים, אך עדיין מקפידים מדי שנה לפקוד את קברו של בנם ולעלות לאנדרטה בעמק הבכא.

סמל אייל עברי ז"ל, היה חובש קרבי ביחידת שדה של חיל השריון. במלחמת יום-הכיפורים השתתף איל בקרבות שנערכו בסיני ולא פעם חירף נפשו כדי להציל את חיי חבריו. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפגע הנגמ"ש שלו ועלה באש. איל נהרג והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ בארי.

אביו, דוד עברי אומר לערוץ 7 כי כבר לא נותרו הרבה הורים שכולים ממלחמת יום כיפורים, "מי שמאבד בן לא שוכח, ולא רק ביום הזיכרון. את הבן שלנו לקח זמן עד שזיהו, כמה חודשים הוא היה קבור בחלקה של הלא מזוהים, עד שהגיע למקום מנוחתו אצלנו בקיבוץ".

"מאז כל שנה אנחנו עולים גם לאנדרטת עמק הבכא לזכרם של כל נופלי הגדוד, עליו פיקד אביגדור קהלני. אנחנו בקשר עם כולם, לצערנו כבר לא נשארו הרבה הורים שכולים, אלא יותר אחים שכולים", מוסיף האב.

דוד עברי עבד עד שיצא לגמלאות בבית הדפוס של הקיבוץ, היום גילו כבר נושק ל-90 והוא ממשיך להיות גאה במדינת ישראל, "מדינת ישראל היא נס, נס שעם מפוזר ומדוכא הגיע לכאן מכל המקומות בעולם ואסף את עצמו והפך למדינה, אין חוויה גדולה מזאת בשביל בן אדם שחווה גם פרעות וגם שכול".