אתה חסר, ג'ילדר

אחותו של גיל-עד שער הי"ד השתתפה בטקס יום הזיכרון של מטה בנימין: "אני מתגעגעת אך יודעת שאתה שומר ומסתכל עלינו מלמעלה".

אורנית עצר , ג' באייר תשע"ה

תהל שער
תהל שער
צילום: אביה הרבסט

מועצה אזורית מטה בנימין ערכה היום (רביעי) את טקס יום הזיכרון המרכזי של המועצה ברחבת "בית יד לבנים" שבמבנה המשטרה הבריטית על דרך האבות (ואדי חרמייה).

בטקס השתתפו שר הבינוי אורי אריאל, ראש מועצת בנימין אבי רואה, נציגי המשטרה וצה''ל, משפחות שכולות, חברים וקרובים של הנופלים.

בטקס הקריא ראש המועצה את שמות כל הנופלים, חיילים שנפלו בקרב, אמהות ואבות שנרצחו על אם הדרך, תינוקות שנרצחו בשנתם ותלמידים בבתי הספר.

מדי שנה הטקס מתרכז במספר נופלים, השנה התמקדו בנות אולפנת בני עקיבא נריה שערכו את הטקס בגבי ביטון, עמיחי מרחביה, גיל-עד שער וחגית זביצקי הי"ד.

ראש המועצה אמר בטקס, "זוכים אנו היום לעמוד כאן בטבורה של ארץ ישראל, ארץ האבות ולהעלות על נס את עוז רוחם וגבורתם של האבות והאימהות, הבנים והבנות שהישירו מבט אל מול הסכנות האורבות לנו בהגנה על ארצנו, בהתיישבות על ארץ קודשנו ובקיום שגרת חיינו בתפילה, נסיעה ואף בעת שינה בבית שאנו נוטים לחשוב שהוא מבצרנו. אלו שנפלו הם בבחינת צדיקים שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתם".

למשפחות השכולות אמר, "ידוע לנו שהחלל שהותירו הנופלים מלווה אתכם בחיי היום יום ומחייב אתכם בהתמודדות מתמדת ואין בכוחן של המילים למלא את החסר. אך בידינו לזכור את הנופלים, להתחזק מגבורתם וללמוד וללמד את מורשתם, נחישותם ואמונתם בצור ישראל ויחד להמשיך באחיזתנו בארץ אבות".

השר אריאל אמר בטקס, "לולא נשלחתם על ידי מדינת ישראל חיינו לא היו חיים. עם ישראל כוחו באחדותו. היום הזה כמו מחר יום העצמאות אלו ימים של אחדות. צריך לקחת מהימים האלו את תעצומות הנפש ואת הדוגמא ולהמשיך כך כל ימות השנה - יחד שבטי ישראל, יש שבטים אבל היחד הוא זה שקובע".

"נקמתנו תהיה בבניה, ברוח ובחומר, בלימוד תורה ובהתיישבות, ספרא וסייפא כאחד", אמר השר ופנה למשפחות השכולות, "הזמן אינו מקל כל מי שאיבד בן או אח חבר או חברה יודע שנושאים את הכאב הזה כל החיים. אבל מתגברים וממשיכים הלאה בחסדי ה' ובונים, עושים ויוצרים".

תהל שער, אחותו של גיל-עד שנחטף ונרצח באזור חברון בקיץ האחרון סיפרה על הימים הקשים שעברו על המשפחה ועל היום בו הגיעה הבשורה הקשה, "אמרו לי שמצאו אותך, החיים השתנו ג'ילדר, כלום כבר לא אותו דבר. הרבה אנשים הגיעו ללוות אותך בדרכך האחרונה.

"כל הזמן מהדהדות לי בראש המילים האחרונות שאמרת וצעקות הכאב בהקלטה, 'חטפו אותי'", העידה האחות הכואבת.

תהל סיפרה על ההתמודדות, "עכשיו ג'ילדר, יש רק בנות בבית, אין לי אח גדול, אין לי אח יותר, יש לי קנאה בחברות שמדברות על האחים הגדולים שלהם, תמיד חלמתי שתהיה חייל ולא זכיתי לראות את זה מתגשם.

"בכל דבר אתה חסר – הגיע חג סוכות ולא היית לבנות סוכה. חנוכה, ולא הדלקת נרות עם אבא. בפורים לא היית בשביל לעשות שטויות. בפסח הגעגוע התגבר והנה הגיע יום הזיכרון - אתה חסר ג'ילדר, אני מתגעגעת כל כך אבל יודעת שאתה שומר ומתסכל עלינו מלמעלה, אוהבת אותך כל כך, תהל".