סיפורם של שני ברוך מזרחי הי"ד

זהו סיפורם של ערבי שהתגייר ולחם באצ"ל ואיש משטרה שנקרא על שמו. שניהם נרצחו בידי מחבלים בפער של 67 שנה ובסמיכות תאריכים מצמררת.

זאב בן-יוסף , ג' באייר תשע"ה

סנ"צ ברוך מזרחי
סנ"צ ברוך מזרחי
חטיבת דובר המשטרה

זהו סיפורם של שני ברוך מזרחי: האחד נולד ערבי מוסלמי שנקרא במקום חמודה אבו-לעיניין, התגייר, שינה את שמו לברוך מזרחי והצטרף ללוחמי האצ"ל. השני יהודי ששירת במשטרה. שניהם נרצחו על ידי מחבלים ערבים בהבדל של 67 שנים, אבל כמעט באותו תאריך. חיים מזרחי, לוחם האצ"ל, חברו הטוב של ברוך מזרחי האצ"לניק, החליט לקרוא לבנו הבכור שנולד ב-1967 בשם ברוך, כדי להנציח את זכר חברו הגיבור.

המוסלמי שנשבה בקסמי בית"ר

ברוך מזרחי, בן למחמוד ופטימה, נולד למשפחה מוסלמית מפורסמת מצפת. כבר בגיל צעיר התעניין חמודה בשכניו היהודים ובמנהגיהם. הוא החל להתקרב לקבוצה של אנשי בית"ר בצפת שהתכנסו במחלבת המאירי והוקסם מהאמונה, מסיפורי הגבורה ומההווי שלהם. הבית"רים לא ידעו איך לקבל את הנער הערבי המיוחד, התלהבו כשהיה מצטרף לשירת "שתי גדות לירדן", אך גם חשדו בו ובכוונותיו. בשלב מסוים הוא עזב את בית הספר הממשלתי הערבי בצפת ועבר ללמוד בבית ספר אליאנס למרות התנגדות משפחתו. חמודה, שהיה תלמיד ערבי יחיד בבית ספר יהודי, התקבל על ידי התלמידים היהודים, בהם מי שהיה לימים חבר הכנסת, אבנר חי שאקי.

כשנפטרה אימו התערערו יחסיו עם אביו. חמודה עזב סופית את הבית ועבר לחיפה כשהוא נחוש בדעתו להתגייר ולהצטרף לדת היהודית. הוא עבר תהליך גיור כשהוא מקפיד על קלה כחמורה, ושמו בישראל נקבע תחילה לאברהם בן אברהם. בשלב מאוחר יותר החליט להחליף את השם לברוך מזרחי, שאיננו מסגיר את גיורו.

התגייר והצטרף לאצ"ל כלוחם

ברוך מזרחי התחבר לסניף בית"ר בחיפה, הצטרף לאצ"ל והשתתף בפעילות כנגד המנדט הבריטי בהפצת כרוזים ובסיורי אבטחה. במהלך אחת הפעולות נתפס ונשלח למחנה המעצר בלטרון. הוא הוחזק שם במשך חודשים אחדים, עד שנשלח יחד עם עוד 55 גולי אצ"ל ולח"י לגלות באריתריאה. כשלא התירו לו לקחת דבר, התעקש לקחת רק טלית ותפילין.

כשלושה שבועות לאחר שהגיע לאריתריאה נפגע קשה מירי של השומרים הסודאנים, באירוע בו נהרגו שני עצורים ונפצעו 12. ברוך מזרחי נותח במשך 24 שעות על ידי רופא בריטי וניצל. לאחר כחודשיים של שיקום, התחיל ברוך להתאושש והצטרף לחבריו במחנה. מאוחר יותר סופר עליו כי יום אחד אמר לו חברו למעצר דני מטרסקו בבדיחות הדעת שלאחר שקיבל 20 מנות דם אנגלי הוא כבר לא יהודי. רק לאחר שהבין שזו הייתה בדיחה נרגע ברוך מזרחי, שזהותו החדשה כיהודי וציוני הייתה כל כך חשובה לו. בהמשך השתתף בניסיונות הבריחה ממחנות המעצר.

הן בתקופת מעצרו בלטרון והן במהלך גלות אריתריאה, נעשו ניסיונות מצד משפחתו הערבית לשחרר אותו, אך ברוך מזרחי התעקש שהוא יהודי לאומי ולא יבגוד בעמו ובמולדתו.

בגין הצדיע לגיבור מזרחי

לאחר כשנתיים במחנות המעצר באריתריאה, קניה וסודאן, שוחרר ברוך מזרחי במפתיע, הוחזר לארץ ישראל ושב לחיפה ולפעילות במסגרת האצ"ל. בהמשך הצטרף לגרעין של אנשי בית"ר משוחררי הבריגאדה היהודית שהקימו את מאחז מרגולין ליד צומת בית ליד, שממנו התפתח בהמשך היישוב נורדיה. הוא השתלב בפעילות, עבד קשה והרגיש יהודי ארצישראלי לכל דבר.

במקביל לעבודתו המשיך לבצע פעילות מודיעינית במסגרת המחלקה הערבית של האצ"ל, ובמסגרת זו נשלח ב-18 באפריל 1948 לפעילות איסוף מודיעין לקראת פעולה בג'נין. האוטובוס הערבי שבו נסע נעצר ליד ג'נין לבדיקה שגרתית. לאחר מכן אבדו עקבותיו וגורלו נותר בגדר תעלומה לא פתורה. הוא הוכרז כנעדר עד לימים שלאחר מלחמת ששת הימים והוקמה לו מצבה לזכרו בהר הרצל.

בשנת 1968 החל העיתונאי יחזקאל המאירי מצפת לחקור מה עלה בגורלו של ברוך מזרחי. הוא הגיע לכפר ג'בע שליד שכם, שמע מהמקומיים על ה"יהודי" שהוצא להורג על ידי כנופיית קאוקג'י, והגיע למערה בה קבור ברוך מזרחי. בספטמבר 1968 התקיים טקס אזכרה לזכרו ליד אנדרטת הטנק בצומת קבטיה לזכר הרוגי מלחמת ששת הימים.

ב-9 באוקטובר 1969 הובא ברוך מזרחי לעיר נתניה למנוחת עולמים בטקס צבאי מלא, כיהודי, בחלקה הצבאית בבית הקברות של ותיקי נתניה, ליד המקום בו קבורים היום אימי ואבי, לוחמי אצ"ל גם הם, רות ונתן בן-יוסף. בין המלווים אותו היה מפקד אצ"ל מנחם בגין שספד לו במילים אלה: "נולדת ערבי והיית ליהודי שומר מצוות. אהבה רבה אהבת את עמנו ולוחמיו. ואנחנו אהבנוך. ועתה, בעומדנו סביב קברך, בשם כל מפקדי הארגון הצבאי הלאומי וחייליו, הריני מצדיע לך, גיבורנו הקדוש".

ההנצחה המיוחדת של מזרחי

חיים מזרחי, לוחם האצ"ל, היה חברו הטוב של ברוך מזרחי. כשנולד בנו הבכור החליט לקרוא לו ברוך, כדי להנציח את שמו של החבר הגיבור, 19 שנים לאחר הירצחו. כשבגר, לא סיפר ברוך לאיש את מקור שמו, אפילו לא לאשתו. הוא שירת עשרות שנים בקבע בחיל המודיעין, ובשנותיו האחרונות כיהן כראש מדור בחטיבת המודיעין במשטרה. רק לאחר שנרצח על ידי מחבלים כשנסע עם אשתו לקריית ארבע, סיפרה אימו בהלווייה שהוא נקרא על שם לוחם אצ"ל שנגזר עליו אותו גורל ממש. שניהם נרצחו על ידי מחבלים בסמיכות תאריכים מצמררת. האחד – ב-ט' בניסן תש"ח, השני – ב-י"ד בניסן תשע"ד.

שניהם מהווים עבורי את סמל המאבק לתקומת עם ישראל, לפני קום המדינה וגם לאחר מכן. כי מאז הקמתה ועד היום אנו נאבקים לשמור על קיומה.

שני מזרחים הראויים להיות לדוגמה ולמופת ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. שני מזרחים שנתנו את נפשם למען תקומת ישראל ועצמאותו.

(הכותב, זאב בן-יוסף, הוא ממייסדי הליכוד ומוותיקי תנועת בית"ר, חבר מרכז, חבר מזכירוּת וחבר לשכת הליכוד, עיתונאי, פובליציסט ועורך כתבי עת, איש הסברה ויחסי ציבור)