נדהמתי עד עמקי נשמתי לנוכח האירוע המביש והמצער של אימי, אם שכולה, שעלתה לקבר בעלה אבי המנוח, חלל צה"ל, אשר נהרג למען העם והארץ.
אמי חזרה לביתה לאחר שהשתתפה בטקס ההתייחדות עם הנופלים ביום הזיכרון בחלקת הנביאים בהר הזיתים.
במהלך נסיעתה ברכבה ביקשו כמה נאלחים ערבים לפגוע בגופה, חסרי מצפון, משוללי חינוך של דרך ארץ בסיסית. הם נפצו את השמשה הקדמית של הרכב ממש מול פניה המופתעות. התקיפה ארעה במרחק כמה מאות מטרים מקבר בעלה, אבי היקר הקבור בלב ליבה של ירושלים.
התקיפה הייתה ממש מול עיניהם של מורי בית הספר ערבים אשר צפו מהצד בשלווה ובהסכמה מלאה למראה הפשע הנתעב. מורים אשר אך לפני מספר דקות לימדו את אותם תלמידים ערבים.
לצערנו אין ברירה אחרת אלא לקחת את חינוך ילדיהם תחת חסותינו ולנהוג בהם ביד קשה מרתיעה ומרסנת וגם כואבת, שהרי ילדים בעלי תעודת זהות כחולה הם הדור הבא של אזרחי מדינת ישראל. בצער ובכאב ובתפילה לעתיד טוב יותר.
נזכיר כי בשנת 2004, חדר מחבל לדרך המובילה לגבעות הישוב איתמר. שלמה שהיה קב"ט הישוב קיבל דיווח על ירי ללא נפגעים שבוצע לעבר רכב וקפץ ברכב הביטחון לאזור. המחבל ארב לו וירה לעברו. שלמה נפצע מהירי וחברי כיתת כוננות של הגבעות ושל איתמר הסתערו וחיסלו את המחבל. שלמה פונה במסוק לבית החולים ונפטר מפצעיו. הוא הותיר אחריו הורים, אח ואחות, אשה ושבעה ילדים.