נשמות טהורות!

אנחנו חיים בעידן המודרני, עידן שבו יש לתרבות המערבית שליטה סוחפת וכוללת על כל החיים שלנו.

במה זה מתבטא? בהשתלטות של מושגים כמו הישגיות ומצוינות, בדרך שבה מודדים אדם על פי ההצלחות והתארים שלו ומחשיבים פחות את הדרך וההשקעה.

בלי לשים לב שקענו בזה גם במובן החינוכי – אם אספר על בחורה שקיבלה תעודת בגרות בממוצע 90 ומעלה, חמש יחידות אנגלית ומתמטיקה, איך יסתכלו עליה? וואו, איזו בחורה איכותית. אבל אם אספר על בחורה שממוצע הבגרויות שלה הוא 70, לא יעזור לה שאספר שהיא בעלת חסד ושיש לה מידות טובות, יסתכלו פחות לכיוון שלה. כלומר, אנחנו מודדים היום את עצמנו ואת האחרים על פי התוצאות ולא על פי ההשקעה. אבל רחמנא ליבא בעי, הקב"ה רוצה את הלב. יכול להיות שהוצאת 70, אבל אתה השקעת את המקסימום שלך, נתת את הלב והנשמה שלך ב-70 הזה – מבחינת הקב"ה אתה שווה 100, למרות שמבחינת תרבות המערב אתה שווה אפס.

הדרך היא האושר

זהו גם אחד המסרים שאנחנו מקבלים מימי ספירת העומר. הרי מהי בעצם ספירת העומר? הכנה לקבלת התורה. עכשיו דוגרי, אם נהיה אמתיים עם עצמנו, אין לנו סיכוי לקבל את התורה באופן שלם, אין לנו סיכוי לקבל 100 במבחן הזה, כי עם כל הכבוד לצדיקות שלנו, התורה היא אינסופית ואנחנו בסך הכול יצורים מוגבלים, בני בשר. אם ככה, למה להתאמץ בכלל? למה לבזבז חמישים יום של עבודה והכנה, אם במבחן התוצאה נצליח לקבל ולקלוט רק משהו קטן מהתורה? זה נשגב מהמידות שלנו!

את השאלה הזו שואל האדמו"ר מאלכסנדר, בעל התפארת שמואל, והוא עונה תשובה אמתית ביותר. הוא אומר ככה: התבלבלת אח שלי יקר! התבלבלת אחותי היקרה! הקב"ה אומר לנו לעשות הכנה לקבל את התורה למרות שתכל'ס אין לנו הכלים בשביל לקבל את התוצאות המרביות במעמד קבלת התורה, ולעולם גם לא יהיו לנו הכלים, אולי בגאולה השלמה. הקב"ה אומר לנו - אני לא רוצה את התוצאה! אני רוצה את ההשקעה, אני רוצה שתעשו את המקסימום שלכם ומבחינתי לא אכפת לי מעבר לזה.האם עשית את המקסימום שלך? האם נתת את כל כולך? אל תמדוד את עצמך רק על פי התוצאות.

קשה מאוד לתפוס את זה היום – תארו לכם שיבואו לבן אדם ויגידו לו "בוא תעבוד קשה כל החודש, ולא רק שלא בטוח שתרוויח מזה משהו בסוף החודש, יכול להיות שגם תסבול ייסורים ובלגנים בדרך..." – איזה אדם ילך לעבוד בעבודה כזו? וזה בעצם מה שהקב"ה אומר לנו: בואו תעשו הכנה, תעבדו קשה, ויכול מאוד להיות שתחטפו כאפות בדרך, כמו שכתוב: "תורה נקנית בייסורים", ובסוף לא תקבלו את התורה בשלמותה. ה' יתברך רוצה ללמד אותנו שהעיקר הוא לא התוצאה אלא הדרך אל התוצאה. האם עשית את המקסימום שלך? האם נתת את כל כולך? אל תמדוד את עצמך לפי התוצאות. לפעמים הן טובות מאוד, אבל שקריות, משום שלא עשית כלום כדי שהן יקרו. לפעמים הן ייראו לך עלובות ביחס לכל הסובבים אותך, אבל זה לא משנה, אתה צריך למדוד את עצמך ביחס למקום שבו אתה נמצא וביחס למאמץ שהשקעת.

למדוד את עצמך בעצמך

נסו את זה בבית, תראו איך זה משחרר אתכם ונותן לכם לעבוד בשקט, בלי לפזול כל הזמן לצדדים ובלי לנסות להעתיק מחברים שלכם כדי להצליח בבחינות הבגרות, או בבחינות האמתיות של החיים. כי התוצאה באמת חשובה פחות. בטווח הארוך, מה שיהפוך אתכם לאנשים הוא הדרך שתעברו. תשמחו בכל רגע שבדרך, גם בקשיים, ולא רק ברגעי השיא של ההצלחה. נכון, קשה לשנות את התפיסה המערבית החזקה הזו, במיוחד משום שיש בה גם יתרונות מפתים, ובמבט חיצוני היא יוצרת "תוצאות" טובות יותר. אבל זהו חלק מהותי מהיציאה משעבוד מצרים בדרך לקבלת התורה – לספור את הימים, מכיוון שכל יום חשוב בפני עצמו, ולדעת שבכל יום אני מתקדם במשהו, בלי קשר לתוצאה הסופית.

אוהב המון, הראל.

הצטרפו עכשיו למנויי מגזין הנוער 'עולם קטן'