אלי דסה: "אנחנו לא פחות יהודים וישראלים מכם"

שחקן בית"ר ירושלים וקפטן הנבחרת הצעירה, אלי דסה, מספר בטור אישי לאתר ynet על קשיי ההתאקלמות של שחקן אתיופי בכדורגל הישראלי.

נרי וייס , ט"ו באייר תשע"ה

דסה (מספר 2). נתקל לא פעם בקריאות גזעניות
דסה (מספר 2). נתקל לא פעם בקריאות גזעניות
צילום: פלאש 90

על רקע מחאת עולי ויוצאי אתיופיה, שחקן הבית של מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים, ומי שמשמש כקפטן נבחרת הנוער הישראלית בכדורגל, אלי דסה, כותב בטור אישי לאתר ynet על הקשיים בלהיות שחקן אתיופי בכדורגל הישראלי ועל המחאה של חבריו לעדה.

דסה, בן ה-22, מוערך מאוד בקרב הבעלים הירושלמי אלי טביב. רק לא מזמן, זכה המגן הצעיר להיות בין היחידים בקבוצה שחתם על חוזה לשנים נוספות בקבוצה מהבירה, כשחתם לשלוש וחצי השנים הקרובות.

דסה לא גדל בקבוצה הירושלמית, כשאת דרכו בכדורגל החל בקבוצת סקציה נס ציונה, ממנה עבר למכבי ת"א ומשם למועדון מהבירה כשהוא בן 15 בלבד. ובכל זאת, דסה, ממש כמו ברק יצחקי ומאור מליקסון שפרחו בבית"ר, מזוהה עד מאוד עם המועדון הירושלמי. בעיקר בגלל ההקרבה, הלחימה וגרף השיפור המתמיד.

בטור כתב דסה: "תמיד יש קשיים לכל עדה כשהיא מיעוט. אנחנו לא גדלנו עם כפית של זהב בפה וזה תמיד יוצר קשיים ובעיות עוני בקליטה במדינת ישראל. למרות שחלק מאיתנו, כמוני למשל, נולדו בישראל עדיין חלק מהחברה הישראלית לא מקבל את העדה האתיופית, בעיות שקיימות היום עם כל עדה ועדה במדינה".

"אנחנו לא פחות יהודים ולא פחות ישראלים מאף אחד אחר, ולא תורמים פחות מאף אחד אלא להיפך - אנחנו מפוזרים לאורך ולרוחב במדינה, אם זה ביחידות הכי קרביות ומובחרות בצבא או בשוק העבודה, ונותנים הכל למדינה, כך שאיך סיבה להתייחס אלינו אחרת".

עוד כתב דסה, "זה לא דבר פשוט בתור בן אדם שמייצג מדינה בנבחרות ישראל ומשחק בליגת העל, שחקן שגדל פה ונותן מעצמו למדינה על מנת לשמח אנשים ולעשות טוב, שיקראו נגדו קריאות גזעניות או ינהמו נגדו כמו שעושים לי במגרשים בגלל צבע העור שלי ובגלל שאני אתיופי. זו תופעה מכוערת".

דסה מעיד על עצמו כי הוא מבין לליבם וכאבם של המפגינים חבריו לעדה, לדבריו "אנחנו חלק מהחברה ותורמים לה לא פחות מכל אחד אחר".

על קשייו במגרשי הכדורגל, מספר דסה כי לא אחת נתקל בקריאות גזעניות ונהמות שהופנו לעברו. "כשנתקלתי בגזענות במשחקים ניגשתי לשופטים. זה משפיל, מעליב ומרתיח כשאתה על הדשא. אין לך יותר מדי מה לעשות עם זה ואסור לך תת לזה להשפיע עליך יותר מדי. אתה יכול להתעסק בזה רק בסוף המשחק, כי אתה לא יכול לתת לאנשים קטנים להוציא אותך מהריכוז והשלווה".

לסיום כתב דסה, "אני מקווה שקול המחאה ימשיך להישמע בצורה מסודרת וללא אלימות, כדי שבני כל העדה האתיופית ירגישו בישראל, במדינה שלהם, שהם שווים בין שווים, שאינם מקופחים ושלא פוגעים בהם בגלל מוצאם וצבע עורם". 


‫הצעות והערות ניתן לשלוח לדואר אלקטרוני: neri@inn.co.il