'את החושך לא מגרשים עם מקלות...'

תלמידי מכינת 'אור מאופיר' הם יוצאי העדה האתיופית. ראש המכינה מספר על המתח שבין רצון להתנדב ולהשתלב לבין תחושות קיפוח ותסכול.

שמעון כהן , י"ז באייר תשע"ה

המשך אחד למסורת. קייסים באירוע הזיכרון לעולים לישראל
המשך אחד למסורת. קייסים באירוע הזיכרון לעולים לישראל
צילום: קובי גדעון. פלאש90

הרב קובי לוין, ראש מכינת 'אור מאופיר' שמיסודה של ישיבת 'אור עציון' ובנשיאותו של הרב חיים דרוקמן, מספר בערוץ 7 על המאמצים החינוכיים והערכיים לגשר בין תלמידיו, צעירים מבני העדה האתיופית, לבין החברה הישראלית לרבדיה.

שאלת התחושות הקשות שמלוות את צעירי העדה מתחדדת בעיקר כאשר מדובר בצעירים המבקשים לתרום תרומה מרבית בצה"ל ובחברה הישראלית ובוחרים לעשות זאת לאחר תחנה ערכית רוחנית חינוכית במכינה ובישיבה. הרב לוין מספר כי אכן, לצד הרצון לתרום "הרבה תסכול שמענו בשבוע האחרון מהתלמידים. האירועים הציפו תחושות שמלוות אותם כל הזמן. הם מרגישים שנתקלים בהרבה מחסומים ובאפליה".

במסגרת השיחות של הימים האחרונים, צפו ועלו סיפורים משגרת יומם של התלמידים שתיארו את הרגעים בהם הם נתקלים במחסומי החברה הישראלית. מאחר והסערה הנוכחית החלה באירוע של אלימות שוטרים סיפרו רבים מהתלמידים במכינה על חוויות דומות מול שוטרים. "הרבה חבר'ה סיפרו על חוויות דומות, בעיקר אירועים שבהם עוצרת ניידת ליד קבוצת נערים בני הקהילה ומבקשת תעודות זהות. למרות שיש הרבה חבורות של נערים באזור עוצרים ליד בני העדה האתיופית וזה נותן תחושה לא נעימה לצד הרצון להצליח ולתרום. יש תחושה שלא כל החברה מקבלת כמו שצריך".

הרב לוין מוסיף ומספר כי רבים מהתלמידים ביקשו לצאת ולהצטרף להפגנות, אך לאחר שהתברר שהדבר יכול להגיע לאלימות, פנו לאפיק פעולה אחר, אפיק פעולה משלב, תורם ומבקש לבצע עבודת עומק שתשנה את היחס לבני הקהילה, מתוך הבנה שהדברים לא יתרחשו ביום אחד אלא בהליך ארוך.

הדרך לאפיק זה עוברת, מסביר הרב לוין, דרך הקשבה לכל אחד ואחד מהתלמידים ש"נפתחו וסיפרו הרבה חוויות. כמה שיותר להקשיב, להשתתף ולהזדהות עם הכאב הגדול והאמתי. ובהמשך להראות איך זה לא מכוון אל בני הקהילה דווקא אלא גם כלפי קהילות אחרות – כלפי עדות אחרות, כנגד מתנחלים בזמן העקירה מגוש קטיף וכו'. אז יכול להיות שבדברים מסוימים העוצמה גדולה יותר אבל רצינו להראות שזו תופעה שמתרחשת לפעמים גם במקומות נוספים בחברה הישראלית".

בעקבות הדברים נשאל הרב לוין אם הצבה כזו של הדברים אינה מעמתת את הצוות עם ערך אחר והוא הצגת פניה הטובים של המדינה ולא השחרתה. הרב לוין משיב ואומר כי אכן "יש דברים שדורשים תיקון, אבל הרצון היה קודם כל לשים את הדברים בפרופורציה ולהראות שלא מדובר בגזענות ובסטיגמה כלפי העדה. את החושך מגרשים באור ולא במקלות, כך לימד ומלמד אותנו הרב דרוקמן. אנחנו מעבירים זאת לתלמידים, שננסה לתקן בכל מקום שצריך תיקון. אם צריך לתקן במשטרה ניקח את הבוגרים שלומדים כעת לקראת מקצוע לאפיק של השתלבות במשטרה. חשוב לנו להבין את חשיבותה ותפקידה של המשטרה ושרובה המוחלט הוא טוב. אולי אחוז אחד הוא הדרוש תיקון. בצבא החבר'ה שלנו מגיעים עם הרבה מוטיבציה".

בהמשך הדברים נשאל הרב לוין אם בני הנוער תלמידי המכינה שלו מעלים תחושות לא נוחות מכך שהנהגת המוסדות שבהם הם לומדים אינה כוללת את יוצאי העדה. במענה הציג הרב לוין את הנתונים מהמכינה שבראשה הוא עומד ומסתבר שדווקא שם הדברים שונים ממקומות רבים אחרים – מתוך שלושה ר"מים אחד הוא בן לעדה האתיופית וכך גם המדריך והמורה למתמטיקה. "אנחנו מנסים במידת האפשר לשלב את בני הקהילה במערכת. חשוב לנו שחלק מהצוות יהיה מבני הקהילה ולהקרין הרבה אהבה והזדהות עם הרבה דברים טובים שיש בקהילה. אנחנו מדגישים את האהבה כלפי התלמידים. התכנית החלה כבר ב'מבצע שלמה' והתלמידים מרגישים שאנחנו חלק מהם ואני מקווה שאנחנו מתקבלים באהבה".

מוסיף הרב לוין בהקשר זה ומזכיר את הקשר החם בין הרב חיים דרוקמן לתלמידי המכינה שהרב חש כראש הישיבה שלהם, מקפיד להגיע לחתונותיהם ולחתן אותם בכל מקום בו תהיה חתונה ובכך נוצרת שייכות הדדית.

עוד נשאל הרב לוין אודות היחס לפסיקה ההלכתית של בני העדה. האם יחס זה מסתפק בממד הפולקלוריסטי של הפסיקה הזו, או שמדובר ביחס שוויוני. לדבריו "המגמה מבחינת שמירת ההלכה למעשה היא שמירה על פי פסקי השולחן ערוך, אבל מהצד השני חשוב לנו לראות את הדברים כהמשך ישיר למה שהיה באתיופיה".

בדבריו סיפר הרב לוין על אירוע בו חזר אחד התלמידים מלימודי ההוראה כשהוא נסער וסיפר שלמד כעת על מנהגי הכתות במדבר יהודה ומצא דמיון בין מה שנהגו באתיופיה לבין מנהגי הכתות הללו והדבר גרם לו לתחושה מאוד לא נוחה. "אמרתי לו שחלק מהפערים נוצרו מאחר וגלות אתיופיה גלתה לפני כתיבת התורה שבעל פה ונשתמרה אצלם רק התורה שבכתב, וכאשר חכמי הקהילה ניסו ליצור תורה שבעל פה מתוך התורה שבידיהם נראה שהשכל האנושי הביא אותם למסקנות של כתות מדבר יהודה. הרידב"ז קובע בתשובתו שהם לכאורה מאוד קרובים לקראים, אבל יש הבדל גדול בין יהודי אתיופיה לקראים כיוון שהקראים חיו בין הרבנים, ראו את המסורת וניתקו את עצמם מהתורה שבעל פה, ולעומת זאת יהודי אתיופיה פשוט לא הכירו".

מוסיף הרב לוין ומספר על הכבוד וההערכה הניתנים בין כותלי המכינה לקייסים ומנהיגי העדה ששמרו במשך אלפי שנים את התורה, את אהבת התורה, אהבת ה' ואהבת הארץ. "אנחנו משתדלים להביא לישיבה קייסים ומנהיגים אחרים מהמבוגרים כדי שיכירו את המסורת, ומנהגים שניתן לשמר אותם בלי לסתור את השולחן ערוך, ויש הרבה כאלה, אנחנו משתדלים להמשיך אותם כדי שהתלמידים ירגישו שזו לא תורה אחרת אלא המשך אחד, מתוך הערכה והערצה להורים שלהם בדורות הקודמים ששמרו במסירות נפש מדהימה על היהדות והאהבה לארץ שעודה בוערת בהם והיא שחיברה אותם לארץ ישראל ולעם ישראל".