גרמניה: אנטישמיות בגיבוי ישראלי

עליה של 25% במספר התקריות האנטישמיות בגרמניה, הנחשבת לידידותית ביותר באירופה עבור ישראל – אנטישמיות בצלופן ובגיבוי ישראלי.

שמעון כהן , כ"א באייר תשע"ה

ברלין
ברלין
פלאש 90

בימים האחרונים דיווח שר הפנים הגרמני על עלייה בשיעור של 25 אחוזים במספר התקריות האנטישמיות בארצו.

על הנתון המטריד הזה שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם שליח בני עקיבא והסוכנות לגרמניה, אליוס' פז המספר על אנטישמיות במסווה של אנטי ישראליות המגובה בעמדותיהם של יהודי גרמניה עצמם.

בראשית הדברים מציין פז כי "מאז מלחמת העולם השנייה תופעות אנטישמיות נדירות מאוד בגרמניה". לדבריו עדיין האחוזים הנאמדים בגרמניה של תקריות אנטישמיות הם הנמוכים באירופה, ומקורם הוא בעיקר המהגרים המוסלמיים והטורקים שבמדינה.

עם זאת לדבריו התחושה בתקופה האחרונה היא של חציית קו פרשת מים ו"דברים שלא היה בעבר הפכו נסלחים". פז מזכיר כי המציאות כיום היא כזו בה "עדיין אדם יכול לאבד את הקריירה שלו בגלל אמירה אנטישמית", אך עם זאת "אנטי ישראליות זה המפלט. כשאומרים את הדברים כלפי ישראל זה בסדר".

בשיחה עמו מציג פז מספר דוגמאות המלמדות על המאמצים הגרמניים לשטוף את האנטישמיות באנטי-ישראליות ההופכת מקובלת, גם אם היא אינה אלא עלילת דם ברורה. אחת הדוגמאות לכך היא במבחן שהתקיים באחת האוניברסיטאות היוקרתיות של גרמניה, שם נתקל צעיר יהודי הלומד משפטים בשאלה שבה תוארה מדינה בשם י' שכובשת שטחים של עם בשם פ' ומתנהגת בצורה ברוטאלית כלפיהם. על הסטודנטים היה לתאר כמה עבירות על החוק הבינלאומי עוברת אותה מדינה.

כאשר פנה הצעיר להנהלת האוניברסיטה וטען כי השאלה גדושה באי דיוקים ועיוותים היסטוריים נענה בתשובה הצפויה לפיה השאלה לא עסקה במדינה ספציפית אלא ב-י' בלבד. "המגמה הזו מדאיגה והדברים מגיעים עד כדי עלילות דם".

עוד מספר פז על חניכים בתנועת בני עקיבא שאותם הוא פוגש ועימם הוא בא במגע יומיומי. מסתבר כי צעירים שהיו בקשר עם השליחים הישראליים ואף ביקרו בישראל עשרות פעמים, החלו משנים את נימת ההתייחסות לישראל בעקבות הביקורת הארסית המוטחת בישראל בבתי הספר וברחוב הגרמני.

לדבריו ההתייחסות היהודית בגרמניה לביקורת הארסית הזו הופכת למכילה ומקבלת שכן בעיניהם נראים הדברים כביקורת לגיטימית ועניינית.

על המקור האנטישמי שמאחורי הנימה הכאילו-עניינית הזו לומד פז ממקרה אישי בו עבר ברחוב וראה כיצד שליח חב"ד, אדם שאינו ציוני כלל ועיקר, העובר ברחוב בלבוד יהודי סופג צעקות נגד הכיבוש הישראלי. פז עצמו והחב"דניק פנו לצועק ושאלו אותו מה הוא יודע על הכיבוש ועל הפלשתינים. מהשיחה שנוצרה התברר שאינו יודע הרבה, אם בכלל. על אירועי טרור כדוגמת רצח בני משפחת פוגל הוא כלל לא שמע, אך המתקפה שלו נמשכה כאשר הוא מבהיר שאינו תוקף את העם היהודי אלא את ישראל בלבד. לאחר שהשניים פרכו את כל הסיסמאות שצעק לעברם לא נותרו בידיו טיעונים והוא עבר להתבטאויות חריפות על השליטה היהודית על ההון העולמי – האנטישמיות הישנה והמוכרת התגלתה מתחת לעטיפת האנטי ישראליות.

ומה באשר לתרומה הישראלית למגמה זו? מסתבר שיש תרומה לא מעטה שכזה. פז מזכיר שני ספרים שיצאו לאור בשנים האחרונות – האחד הוא ספרו של אלדד בק 'גרמניה אחרת' המתעמק ביחסי הציבור הגרמני לישראל וליהודים, והספר השני הוא 'אני ישן בחדרו של היטלר' של טוביה טננבאום. בשני הספרים הללו מופיעה התייחסות נרחבת לתרומתם של היהודים תוקפי ישראל והיהדות למגמה ההולכת וגוברת בגרמניה. "הטענה שלהם היא שלא זה מה שגררם לגרמנים לחשוב כך, אלא שהם מחזיקים כבר בדעה כזו על ישראל, כדי להיפטר מרגשי המצפון שלהם על מה שעשו בשואה, והדעה הזו מקבלת לגיטימציה וגיבוי מישראלים".

"הגרמנים מעבירים מסרים בוטים אבל בצורה עדינה ומנומסת, מסרים עטופים בתרבות וללא התלהמות – זה קורה בדיונים בבתי הספר ובידיעות תקשורתיות", הוא מספר ומציין כי על מנת להתמודד יש להשיב להם באותו מטבע מנומס, שכן מענה אגריסיבי ותקיף שיאשים את גרמניה והגרמנים באנטישמיות יגרום להם לאבד לגיטימציה בעיני הצעירים היהודים, שרבים מהם הגיעו מרוסיה ועסוקים כעת בהשתלבות בהוויה הגרמנית, וזוכים ליחס טוב, הטבות ועוד מההנהגה בגרמניה החפצה בהם.