ומה התרומה שלנו לנגע השחיתות?

נצ"מ בדימוס דוידוביץ': המעשים המיוחסים לקצין העצור בפרשת פישר – בגידה. הציבור נוהג בדו-ערכיות – מגנה מושחתים ובוחר בהם.

שמעון כהן , כ"ג באייר תשע"ה

רונאל פישר
רונאל פישר
צילום: יונתן סינדלר

בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס ניצב משנה בדימוס אבי דוידוביץ', כיום מרצה במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל, לתחושות הקשות העולות מהסתעפותה של פרשת רונאל פישר.

"זו תחושת טלטלה וצער עמוק, תחושה של 'עד לאן הגענו'", אומר דוידוביץ' המעיר כי זו גם התחושה שעולה "בכל פעם שפוקדת אותנו שערורייה של אישי ציבור או עבירות קשות התחושה הזו מלווה אותנו – נשיא, ראש ממשלה, שר אוצר וכו'".

בטרם הוא מתייחס לפרשה הנוכחית מציב דוידוביץ' לפני דבריו את ההבהרה ולפיה "כל מה שנאמר נאמר לכאורה ועל פי החשד ועל פי הפרסומים בתקשורת". לאחר ההבהרה הזו הוא מציין כי התמונה כפי שהיא נראית כעת מלמדת על כך "שבלב העניין נמצא אדם מושחת ומשחית, כנראה גם רמאי לא קטן. הכל על פי המצטייר, והאדם הזה ידע ליצור רשת, לעיתים תוך דברי שקר ולעיתים תוך דברי אמת, כדי להשיג הון, מעמד ושליטה, ובדרך הוא השחית הרבה מאוד אנשים".

לאחר שהביע תקווה שהחקירה תמוצה עד תום נשאל דוידוביץ' אם קיים להערכתו סיכוי שהפרשה תסתיים בחשודים הנוכחיים או שמא על מנת לייצר מערכת שחיתות מסועפת שכזו חייבים להיות מעורבים בה עוד הרבה גורמים בכירים וכאלה הנטועים במוקדים משמעותיים בציבוריות הישראלית. דוידוביץ' מזכיר כי "החקירה על ידי אנשים בשר ודם ולא על ידי מלאכים ולכן יש להם יכולות מוגבלות". עם זאת להערכתו "סביר להניח שמערכות האכיפה שהתמודדו עם נשיא וראש ממשלה וראשי ארגוני פשיעה רצחניים, ידעו להתמודד עם עו"ד שנראה על פי החשד כמושחת. יש סיכוי טוב שהחקירה תמוצה".

לזאת מוסיף דוידוביץ' ומדגיש כי לבד ממיצוי החקירה על המערכת להציב ולוודא שורת תנאים וכללים שימנעו הישנות תופעות מעין אלה. בין השאר הוא מזכיר מגבלה שתמנע כניסה של אדם למאגרי מידע שלא במסגרת תפקידו, כך גם קיומם של מנגנוני בקרה יעילים ובדיקה שאכן בעלי תפקידים חשים מחויבים למערכת ולציבור ולא לחברות ולידידות, כך שבמידה ומתגלה להם מידע בעייתי ידווחו עליו ולא ינסו להעלים עין בשם אותה חברות.

בהתייחסו לקצין העצור בפרשת רונאל פישר אומר דוידוביץ' כי "אין ספק שאנחנו עוסקים בסוג של בוגד במערכת, באמון הציבור ובחבריו. כעובדי ציבור אנחנו מחויבים לשלטון החוק ולסולם הערכי, וכשרואים משהו לא בסדר צריך להעדיף את טובת המדינה".

עוד הוא מזכיר את חשיבות קיומה של הרתעה אכיפתית אפקטיבית, מה שכנראה לא כל כך קיים בציבוריות הישראלית. הוא מזכיר בהקשר זה את הענישה הפחותה שהושתה על כמה ראשי רשויות מקומיות שהורשעו בשחיתות כדוגמא לחוסר האפקטיביות של הענישה הפלילית בישראל.

על רמת הפיתוי שבה נמצאים קצינים ופקידים בכירים במהלך שגרת עבודתם מספר דוידוביץ' כי הוא עצמו מכיר לא מעט מקרים קשים כאותו קצין שלקח סיכום חקירה ומכר אותו בסוכם כסף לעיתונאים, או מקרים שהובילו מפקד יחידה במשטרה להתבטא ולומר ש'גנבו לי את היחידה'. "אלו מקרים נדירים אבל כל מכה מטלטלת".

דוידוביץ' מעיר כי במציאות הנוכחית שבה המחלקה לחקירת שוטרים אינה מנפיקה דו"ח שנתי המתאר את פעילותה לא ניתן לדעת באיזה מספר תיקים טיפלה ובאילו דרגות השוטרים והקצינים שנחקרו, כך שלא ניתן להעריך עד כמה מדובר בתופעה. לטעמו במח"ש טועים כאשר סבורים שהמידע שבידיהם צריך להישמר בידיהם ואינו שייך לציבור. לדבריו יש להפנים שלמעט מקרים בודדים של פגיעה בביטחון המדינה, פגיעה בקטינים וכיוצא באלה  המידע צריך להיות חשוף לעין הציבור.

מוסיף דוידוביץ' ומציין כי גם על הציבור הישראלי עצמו מוטלת אחריות לנגע השחיתות, שכן על אף החשדות וההרשעות אותו ציבור ממשיך להצביע בעד מועמדים שכשלו ושהתבררו כנגועים בשחיתות. הדבר, הוא משוכנע, מעניק לגיטימציה למעשים. "הציבור בישראל מתנהל בדו ערכיות – מצד אחד מגנה ומצד אחר בוחר בנבחרי ציבור שקופת שרצים מאחוריהם".