נדר בשנחאי.
סיפור חייו המרתקים של הרב שלמה בורשטין זצ"ל,
מבחירי תלמידי ישיבת 'מיר' באירופה,
שבאהבתו ומאור פניו קירב רבים לאביהם שבשמים.
א' חבה.
צפת,
תשע"ה. 415 עמ'
(5990091‑052)
הרב שלמה בורשטין זצ"ל שנפטר לפני י"א שנים, ואשתו הרבנית שושנה שנפטרה לפני חודשים ספורים, היו דמויות חינוכיות למופת.
הם חיו את כל חייהם לשם שמיים מתוך שמחה ואהבת הבורא ועמו וארצו באיזון נכון, במיצוי הטוב והחיובי שבכל שלב בחיים - בכל קושי ובכל הצלחה, בכל אתגר ובכל ניסיון.
המשפחה המיוחדת שהם זכו להקים היא רק תוצאה אחת של האיזון הזה בין כוחות ואידיאלים. סיפור החיים המדהים של הבחור שלמה בורשטין מתחיל בתיאור משפחתו ולימודיו בישיבות ליטא לפני השואה, ממשיך בהיותו אחד מהפעילים הבולטים בנס ההצלה של ישיבת מיר דרך שנחאי שבסין והעיר קובֶּה שביפן ומשם לארצות הברית, הקמת משפחה ועולם של תורה באורוגוואי שבדרום אמריקה, ובשיא ההצלחה - העלייה לארץ והקמת ישיבת חדרה ועוד.
חוץ מהסיפור המרתק עצמו ניתן להפיק מהספר גם תובנות לחיים. רק כדוגמה לאיזון המחשבתי וההתנהגותי שאליו אני מתכוון, כך מתוארים רגשותיו של הבחור ר' שלמה רגע לפני נישואיו, כאשר נטל חופשה והתבודד בכפר: "כשישב ביער האורנים והביט מעלה אל השמים הנוגעים בקצות העצים, זכר את הימים שעשה בעיירה מיר, את ר' ירוחם זצ"ל ואת הרב קמאי הי"ד, וזכרם לא ציער אותו – אלא הרחיב את לבו והעשיר את לימודו". כך חי ומרגיש אדם שלם ומאוזן. ספר חובה.
*****
עפעפי שחר.
גורלו של דור במבט אישי.
הרב גרשום הרפנס.
עורך: הרב יצחק הרפז.
נוף אילון,
תשע"ה. 406 עמ'
(9790466‑050)
הרב גרשום הרפנס עסק מגיל צעיר בצורכי ציבור. מלידתו בכפר קטן בירכתי טרנסילבניה ועד מותו בשם טוב בבני ברק לפני שנתיים ידע הרב הרפנס, במרצו ובפיקחותו וביראת השמיים שלו, להיות האיש הנכון במקום הנכון.
בספר הוא מתאר בגוף ראשון את ילדותו, משפחתו, לימודיו ואורח החיים הנורמלי לפני שהתרגשה השואה, את ימי השואה הקשים ואת החזרה לחיים של תורה ועבודה וחינוך מיד לאחריה, את העלייה לארץ וההתיישבות במסמיה הנטושה (תמונת הבית, שעדיין ניצב לא רחוק מהצומת, מפארת את שער הספר), עסקי החינוך והעלייה והקשר שהיה לו עם גדולי הרבנים. אלו הם ראשי פרקים מתוך הספר המרתק הזה המתאר קורות חיים של יהודי גדול.
*****
שׂחקי ארץ.
שלום. עַם. אדמה.
מנחם פרומן.
תל אביב,
ידיעות אחרונות וספרי חמד והוצאת ראובן מס,
תשע"ד. 182 עמ'
(6277863‑02)
את הרב פרומן אי אפשר להכניס לשום מסגרת. הוא היה מרכזניק ומתנחל ופעיל שלום ורב-לכתחילה של יישוב מעורב, מקורב לאנשי השמאל ומלמד תורה בישיבות, ליברל וקנאי, משורר והוגה דעות. כוחו היה יותר במחשבה ובדיבור ובמעשה, וחלק מהמעט שכתב נלקט מעיתונים (בעיקר 'הארץ') ומכתבי עת, נערך וחולק לנושאים – חופש וקודש, עם ואדמתו, ו"חותמין בשלום". במותו כמו בחייו רבים מחבריו אינם עומדים על סוף דעתו, וייתכן שספר זה יהווה בסיס לעיון מחודש במשנתו.