"אין דרך לייפות את זה. נסעתי באוטובוס.."

יש כל מיני דרכים להגיע לעפולה, צעירים רבים יעדיפו להגיע לשם בדרכים עקלקלות, בטרמפים. אך חוויות כידוע אפשר למצוא גם באוטובוסים.

עוזי לויאן- עולם קטן , כ"ה באייר תשע"ה

למה לא להרגיע את ההורים?
למה לא להרגיע את ההורים?
עולם קטן

יש טרמפים מושלמים.

צהרי יום שני אחד נזדמנתי לעפולה, עיר וחור בישראל. זה מה יש, לפחות שהטרמפ יהיה מושלם.

הוא חיכה לי שם, במקום שקבענו מראש. הנהג שלי, במרצדס מהודרת שיכולה להסיע עוד מלא טרמפיסטים. הוא אמר שהוא מגיע היישר לעפולה. הבטיח לי שהוא נהג מיומן, וכך הוא גם נראה. היה מיזוג ומקום ומוזיקה בנחת. יש טרמפים מושלמים.

ויש טרמפים מושלמים קצת פחות.

כי זה עלה קצת כסף, השתתפות. אִתי עוד חמישים טרמפיסטים כמוני, והוא חיכה ממש שם, ברציף 12, תחנה מרכזית.

יקרים שלי, שום התנצלות לא תמחק את תחושת ההפסד שליוותה אותי כשצעדתי בטור המתנהל לאִטו אל הנהג. אין דרך לייפות את זה. נסעתי באוטובוס.

מחשב מסלול מחדש

עליתי במדרגות אל הנהג. "תוך כמה זמן נגיע לעפולה?" שאלתי בחוסר אונים.
יקרים שלי, שום התנצלות לא תמחק את תחושת ההפסד שליוותה אותי כשצעדתי בטור המתנהל לאִטו אל הנהג. אין דרך לייפות את זה. נסעתי באוטובוס.

"כמה אתה רוצה?" הנהג הזה דווקא חביב.

"הכי הרבה שאפשר, מה אכפת לך?" זרמתי אתו.

"יופי, בדיוק היום בחרתי את המסלול הארוך, דרך רעננה. נפגוש כמה חברים, נשב על קפה באחוזה. מה אתה אומר?" הנהג הזה משהו משהו. "מצוין", הוא המשיך בלי להמתין ופנה לבא בתור "כל זה - שעה וחצי. נסיעה טובה!"     

בטח טובה, איך תהיה אחרת עם... איך קוראים לו? חבל שבנאדם נוהג בשבילי שעה וחצי, והוא רק 'הנהג', או 'נהגוס'. התיישבתי בשורה הראשונה ושאלתי לשמו. "נעים מאוד, איציק". נעים גם לי. ברדיו מוזיקה עתיקה באידיש ובאיטלקית. "אני אגלה לך סוד, קודם אני מנגן מוזיקה כזו, להרדים את הספרדים, ואז מזרחית, להרדים את האשכנזים. עובד בכל פעם".

התלבטתי איזו מוזיקה תרדים אותי יותר, אבל איציק לא נתן לי מנוחה. הוא זיהה חבר באוטובוס מקביל. החברים צפרו זה לזה, פתחו את החלון וניהלו שיחת נהגים. "זה החבר הכי טוב שלי באגד". צפירה אחרונה לעידוד, וממשיכים. קצת מוזיקה, קצת שקט, מחשבות על ה' ועל אנשים. נוסעים.

התוספות חינם

"בבקשה לשים לב", קטע המיקרופון את השקט. איציק החליט לגמור אותנו? "מצד ימין, הפריחה היפה של הארץ שלנו". איזה נוף, איזו ארץ ואיזה נהג מיוחד. "אם תתבוננו היטב תוכלו לראות את פריחת השקדיות בצדי הוואדי. יפה ארצנו, לא?" שאל איציק את האוטובוס. פתאום אנחנו בטיול שנתי. איזה כיף. ופתאום דיסק חדש, שירי ארץ ישראל ישנים וטובים, ואיציק שר ומדביק גם אותנו.

"גברת, ביקשת להודיע לך עשר דקות לפני העצירה?" פנה אל אחת הנוסעות המבוגרות. "עוד שתי דקות זה עשר דקות".

כולנו קיבלנו משהו נוסף בנסיעה הזו, והייתה תחושה טובה כשירדתי במדרגות האוטובוס בתחנה ההיא בעפולה, נפרדתי לשלום מאיציק וקיבלתי רשות לספר עליו.

הצטרפו עכשיו למנויי מגזין הנוער "עולם קטן"

תנוחו. אנחנו כל הזמן נוסעים באוטובוסים, זה מותר וזה אחלה ודי להתקמצן ולפעמים זה גם מרגיע קצת את אמא וזה בכלל אחלה, אפילו אם חבל-על-הכסף-והכי-שווה-לפגוש-אנשים-חדשים-שבחיים-לא-נראה-שוב-חוץ-מהפעם-הבאה-שנעמוד-ביציאה-מהיישוב.

ואתם יודעים מה? לפעמים גם תרוויחו את הטרמפ המושלם.