'אדוני שר הביטחון. צה"ל לא כבש, צה"ל שחרר'

אל תחנת סבסטיה נאספו מאות לתפילת חג שהוקדשה לזכר הרב לוינגר זצ"ל, ולאחריה סופר סיפור קרב שחרור שכם ויחסו של האלוף בריל ליו"ש.

שמעון כהן , כ"ח באייר תשע"ה

ממראות התפילה בתחנת הרכבת
ממראות התפילה בתחנת הרכבת
צילום: מאיר ברכיה

במקביל לאירועים לציון שחרור ירושלים, התקיימה הבוקר ביוזמת 'מטה חומש תחילה' והמועצה האזורית שומרון בתחנת הרכבת שומרון (סבסטיה) תפילה לציון 48 שנים לשחרור השומרון אשר הוקדשה לזכרו של הרב משה לוינגר זצ"ל.

בתפילה השתתפו כ-300 מתפללים שהגיעו מירושלים, גוש עציון, בת-ים ומישובי האזור, מתוכם גם בני קצובר אשר פעל לצד הרב לוינגר, מ"מ ראש מועצת שומרון יוסי דגן וראש המועצה, גרשון מסיקה, שציין: "ביום מיוחד זה, עם ישראל כולו צריך להוקיר ולזכור את תרומתו האדירה של הרב משה לוינגר לתקומת ארץ ישראל ושיבת העם היהודי לארצו. אין ספק כי פועלו ייכתב בדפי ההיסטוריה של העם היהודי".

הציבור שהשתתף בארוע ורקד בהתלהבות גדולה שעה ארוכה היה מגוון מאוד: מבוגרים מוותיקי ההתיישבות לצד תלמידים מתלמודי תורה בקדומים ומהישוב יצהר, תלמידים ומבוגרים מבת ים, ירושלים וגוש עציון לצד בחורי ישיבות מהשומרון את התפילה החגיגית הוביל הזמר ר' יהודה כץ תלמידו של הרב שלמה קרליבך זצ"ל.

הרב דוד דודקביץ', רב הישוב יצהר וראש הישיבה, ברך את המשתתפים: "הרב לוינגר תמיד אמר על ר' יהודה חזני זצ"ל שהוא בבחינת 'במקהלות רבבות עמך בית ישראל'. גם הרב לוינגר זכה להקהיל מהמקום הקדוש הזה, תחנת הרכבת, קהלת גדול ועצום שמתיישב בכל רחבי יהודה ושומרון. אנו מתפללים שנזכה שזכותו של ר' מוישה תעמוד לנו ולכל ישראל. יש לדעת כי ההתיישבות בכל רחבי יהודה ושומרון בנתה ויצרה זקיפות קומה רוחנית שלא הייתה כדוגמתה. רוח של עז, גבורה וענווה לפעול ולהשפיע. מציבור קטן שמתי מעט פזורים זעיר פה וזעיר שם קם ונבנה ציבור גדול מלא בגבורת קודש! שליחים נאמנים לבנות, לנטוע ולפתח ברוח של גאולת קודש, רוח זו הינה רוח חשובה ביותר שמעמידה דורות!".

עוד הוסיף הרב דודקביץ' ואמר: "אני מברך את כולנו שנמשיך כשליחים נאמנים את המפעל הקדוש הזה ביחד עם ישיבת חומש, ישיבה מיוחדת שאין כדוגמתה , אשרי כל המתחברים והמסייעים לה. אנא ה' הושיעא נא אנא ה' הצליחה נא!'".

"כמה סמלי להתפלל על הרב לוינגר זצ"ל דווקא ביום הזה ובמקום הזה", אומר יוסי דגן מ"מ ראש מועצת שומרון והוסיף: "ירושלים וצפון השומרון תמיד נשזרו זו בזה. באותו היום, כ"ח אייר ה'תשכ"ז, עת שעטו לוחמי חטיבת ירושלים וחטיבת הצנחנים בסמטאות העיר העתיקה, שיחררו לוחמי השריון את צפון השומרון מג'נין, היא עין-גנים, דרך ציר שא-נור חומש בואכה שבי שומרון ועד לשכם, עיר הברית. דווקא מתוך רוח הקדושה של ירושלים תתרומם רוח הגבורה והעשייה היהודית בחומש ובצפון השומרון כולו. מלחמת ששת הימים עוד לא נגמרה, המערכה על ישוב השומרון וירושלים היא המשך ישיר שלה".

"להקמת יישובי צפון השומרון מחדש, וחומש תחילה, יש משמעות רחבה הרבה יותר מעבר למשמעות הפשוטה של הקמת עוד עיר בארץ ישראל על כל חשיבותה. השיבה לחומש היא בדיוק אותה רוח רעננה ויהודית, רוח של עוצמה וגבורה, רוח של שמחה וחדוות יצירה יהודית, רוח שאין מתאימה ממנה ליום ירושלים", דברי דגן.

לאחר התפילה החגיגית סיפר יצחק שפץ, מפקד מחלקת החוד של פלוגת הסיור בחטיבה 37 שהשתתף בשחרור שכם, למשתתפים על המבצע לשחרור שכם:

"הניסים היו גלויים", אמר שפץ, "עברנו חטיבה שלמה עם מעט מאד נפגעים והדברים פשוט הלכו כאילו יד אלוקים מכוונת אותנו. הייתי במחלקת החוד של החטיבה ובכך היינו הראשונים להיכנס לשכם. היתה דממה מוחלטת ולאחר מספר דקות, אנשים יצאו החוצה וערכו לנו קבלת פנים חגיגית עם סוכריות, ממתקים ומחיאות כפיים. כיוון שנכנסו לעיר ממזרח, התושבים הערבים חשבו שאנחנו כוח תגבור עיראקי. ה"חגיגות" פסקו ברגע שאחד הג'יפים שלנו הגיע ועליו מתנוסס דגל ישראל והסוכריות הוחלפו בצרור יריות".

עוד סיפר יצחק שפץ: "כשנכנסנו לשכם ראיתי במו עיניי את הטופוגרפיה. ישר זיהיתי את הר עיבל והר גרזים. תוך כדי לחימה, עלו בזיכרוני כל האירועים שעברו בעיר שכם המתוארים בתורה. יעקב, מעשה דינה, הברכה והקללה ועוד. זה השאיר עליי רושם אדיר מבחינה היסטורית ורוחנית. המחשבה הראשונה היתה שחוזרים לארץ האבות".

באירוע הועלה זכרו של האלוף (מיל') משה בר-כוכבא (בריל) מח"ט 45 אשר פיקד על שחרור האזור. סיפור חייו האישי של בר כוכבא הועלה וצוין: בנערותו התגייס לאצ"ל ושימש כקשר אישי של מנחם בגין במלחמת העצמאות כשהוא רכוב על אופנוע. עברו באצ"ל לא מנע ממנו להתקדם בסולם הדרגות ונחשב אחד המפקדים הנועזים בצה"ל. במבצע קדש קיבל עם פלוגתו את עיטור העז בקרב על סכר הרואיפה, במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבת שריון במילואים 45. בריל פרץ בראש החטיבה לצפון השומרון ואחרי השלמת שחרור השומרון עלתה החטיבה לקרבות ההבקעה ברמת הגולן. בהמשך דרכו הקים את חטיבת 'ברק' 188, השתתף בהקמת אוגדה 210 שהשתתפה בקרבות הבלימה בגולן במלחמת יום הכיפורים, פיקד על גייס במלחמת שלום הגליל, פיקד על גייסות השריון ושימש אף כאלוף פיקוד דרום בשנים 1983-1986.

ללוחמיו כתב האלוף אחרי מלחמת ששת הימים: 'ברעום תותחים ברעוש מנועים בברית דמים מולדת אנו מקדשים. חיילים ומפקדים: נקראנו אל הדגל לשמור על מולדתנו המשוחררת!'. בריל חזר וציין שמבחינה צבאית הגיונית לא יתכן שצבא קטן כמו שלנו מנצח בצורה משמעותית 3 צבאות שכל אחד מהם גדול ומצוייד יותר.

"הוא ראה בניצחון עזרה משמיים ותמיד אמר שצור ישראל שמר עלינו", סיפרה לא מכבר נחמה, אלמנתו, וציינה כי תמיד נשא בכיס שמאל שלו ספר תהילים, בריל גרס כי יהודה ושומרון הינם נכס לאומי שעם ישראל מחוייב לשמר אותו בכל תנאי.

עוד הוסיפה וסיפרה אז על אנקדוטה מעניינת: בריל תכנן וניהל תרגיל גדול כשנתיים לאחר המלחמה ביו"ש, בסיכום התרגיל נכחו גם שר הביטחון דאז שמעון פרס, הרמטכ"ל וקצינים בכירים. בתחילת דברי הסיכום אמר: 'שחררנו את יהודה ושומרון' מייד נעמד שמעון פרס ואמר 'בריל, צה"ל כבש את יהודה ושומרון'. בריל לא התבלבל וענה מייד ' כבוד שר הביטחון אנחנו שחררנו את יהודה ושומרון'. נושא יהודה ושומרון היה חשוב ויקר לו עד מאוד".