בראיון ליומן ערוץ 7 מספר עו"ד אליקים העצני, מראשי ומקימי גוש אמונים, על ימי ראשית ההתיישבות ביהודה ושומרון בכלל ובחברון בפרט, הימים בהם נרתם הרב משה לוינגר זצ"ל לתנופת ההתיישבות.
"התוודעתי לרב לוינגר בחיפושיי אחרי חברים שילכו איתי לחברון מיד אחרי ששת הימים", מספר עו"ד העצני, "לא מצאתי בין חבריי ומכיריי שאינם חובשי כיפה כמעט אף אחד. ברגע שהרב לוינגר נכנס לתמונה זה היה כאילו רתמת לרעיון הזה של החזרת היהודים לחברון והחזרת חברון לתודעה היהודית, מנוע אדיר שלא חדל לעבוד מאז קיץ 67' ועד הרגע האחרון".
"הוא הגה את הרעיון של 'נחלה' אחרי שהנהגת ההתיישבות, ובעצם כולנו, שכחנו את תפקידנו להתנחל ושלא הושלמה המלאכה. הרב לוינגר עד יומו האחרון היה האיש המניע מאחורי 'נחלה'. הוא הביא את המנוע ששמו 'מרכז הרב' ובראשו הרב צבי יהודה הכהן קוק. הציבור הכללי לא ידענו שיש לנו מהלך נוסף כמו מהלך חמישי ברכב. מי ידע על הכוח הזה? הרב לוינגר נתן לעם ישראל את המתנה האדירה הזו".
"אילו היה הדבר תלוי בשלטונות מזמן לא היינו פה", קובע העצני ומזכיר: "למשל מערת המכפלה - משה דיין אמנם הסיר את חרפת המדרגה השביעית שאסרה על מי שאינו מוסלמי לדרוך בה, אבל עם זאת הוא קבע שהמערה היא מוסלמית ושתהיה שייכת לוואקף, ולנוצרים ויהודים תהיה אפשרות לבקר כמו תיירים.
''כלומר ישמעאל הוא בעל הבית, גם אחרי תרפ"ט ואחרי המלחמה ואחרי שניצחנו. יצחק, לעומת זאת יהיה תייר. צריך היה מישהו בעל עצמה פנימית ועקשנות, מישהו עז רוח כדי לשבור את הגישה הזו, את ההחלטה ואת הגישה הזו".
"מה שלא השיגו מאות אלפי יהודים בהר הבית, הוא, בראש קבוצה קטנה של מתנחלי חברון, השיג במערת המכפלה, והיום גם יצחק וגם ישמעאל כפי שהצדק ההיסטורי דורש זאת. היום היהודים אינם תיירים במערת המכפלה".
עוד מוסיף עו"ד העצני ומזכיר כי רעייתו של הרב לוינגר, הרבנית מרים "הובילה את קבוצת הנשים בהוראתו ובהדרכתו לבית הדסה, כשהשלטון לא רצה שישובו לחברון. האמירה השלטונית הייתה 'בנינו את קריית ארבע, תשתקו'. הרב לוינגר הוביל את הרצון הלאומי הזה שמוביל היום מאות אלפים לבקר בחברון".
העצני רואה ברב לוינגר מי שהוביל את הרצון הלאומי לכך שלא ייווצר עוד מצב שבו אחרי מאורעות תרפ"ט יישארו העובדות המוגמרות של גיא ההריגה כפי שהן אחרי הטבח. לדבריו זה היה רצונו של השלטון, להותיר את המציאות כפי שהיא אחרי הרצח האכזרי, השוד והשריפה, אך "מולם עמד הרב לוינגר שהוביל מאחוריו מספרים גדלים והולכים של יהודים".
עוד מזכיר העצני את הכניסה הלילית של נשים לבית הדסה וחייהן במצור שארך שנה שלמה ובכך היו לגרעין שממנו נבט הישוב היהודי לחברון. "לאט לאט חזרה חברון להכרה, לאחר שהייתה מחוקה בתודעה של העם. זה תהליך חומרי ונפשי שנכון לכל ארץ התנ"ך, יהודה ושומרון, אזור שהיה כאילו מחוק בתולדות ישראל.
''באווירה כזו גדלה מדינת 19 השנים של הקו הירוק. הייתה מלחמת תרבות אדירה להחזיר את ארץ ישראל הגרעינית לתודעה המחוקה של העם. העניין הזה הובל מחברון, כפי ששורש העם היה בחברון וכפי ששורש מלכות יהודה החל בחברון, כך השבות הפיזית והרוחנית הוביל אותה הרב לוינגר, החלה בחברון".
העצני מסרב לקבל את התחושה לפיה הרב לוינגר היה לעומתי להנהגה ולמעשה הוצג כאויב ההנהגה. "הוא היה תקיף ועבד עם ההנהגה. הוא הרגיש את עצמו חלק מההנהגה. הוא לא היה סתם נביא זעם. הוא ידע לראות סיטואציות פוליטיות ולנצל אותן. הוא ידע לעבוד בתוך המערכת. את הפן הזה לא הכירו מהכותרות בעיתון. הרב לוינגר ידע מתי לדפוק על השולחן, וכשהוא דפק הקירות רעדו, והוא ידע מתי לדבר בלשון רכה, מתי לבוא לקראתם ולמצוא פתרונות, לחפש הזדמנויות פוליטיות. היה לו חוש פוליטי מאוד מחודד".
על המתקפה התקשורתית האישית נגדו אומר העצני כי אינו יכול לשער מה התחולל בנפשו של הרב לוינגר אל מול המתקפה הזו, אך הוא יכול לספר על תחושתו שלו. "כולנו חווינו את זה. זה היה רצח האופי שעשתה התקשורת העוינת למי שלקח על עצמו את השליחות החשובה ביותר כתוצאה מהנס של ששת הימים. איך הגבנו? אנשים שונים הגיבו אחרת.
''גם בי עשו רצח אופי. זה לא הטריד אותי בקצה הציפורן, אבל הבנו את הנזק שזה עשה כשפגעו בעניין דרך הפגיעה בנפשות הפועלות ודרך הפגיעה במנהיגים כמו חנן פורת ואחרים, והרב לוינגר הוא המנהיג, פורץ הדרך, גם בסבסטיה. ככל שגדול מחבריו כך גדלה ההסתה נגדו".
עם כל זאת משוכנע עו"ד העצני כי סוף האמת להתברר והיחס הראוי לרב לוינגר כמו גם למנהיגי תנופת ההתיישבות עוד יבוא. "יש לאמת תכונה שהיא צפה על פני המים. עוברות כמה שנים ופתאום רואים שהרשע רשע והצדיק צדיק. כמה לכלכו על האצ"ל שדמם נשפך במדרכות ולא היה מי שיעזור להם, אנשים שהועלו לגרדום ללא בקשת חנינה ועשו מהם פושעים, אבל היום הנוער רואה את הדברים אחרת. זה טבעה של האמת שהיא צפה".
זו לטעמו הסיבה שכיום, למרות כל המתקפות האישיות והחריפות עליו, קיימת תחושה בציבור הישראלי שהלך מעימנו אדם גדול. עם זאת הוא מיצר על כך שאדם גדול צריך ללכת לעולמו כדי שתיחשף האמת הגדולה שמאחורי מפעלו ומאחורי היחס לו הוא ראוי.