מי את עזה?

48 שנה עברו ממלחמת ששת הימים, מאז הספקנו להיכנס ולצאת מאחת הערים העתיקות והמרתקות ביותר בארץ. "העיר שהיתה פעם בירת הארץ כולה".

ארנון סגל- עולם קטן , כ"ט באייר תשע"ה

העיר עזה
העיר עזה
צילום: OneArmedMan

קשה למצוא עוד מקום שישראלים שונאים כמו עזה. "לך לעזה", נהוג לומר כאן, ולא כברכה. ובאמת, מאז ימי קדם דבקה בעיר תדמית של מעוז זר – פעם כנענית ופעם פלשתית. כיום פלשתינית • מה בכלל יש לנו לחפש שם, בעיר האופל הזו, מלבד אמצעי לחימה ומנהרות? הרבה

עזה היא אחת הערים העתיקות בארץ, ומיושבת ברציפות לפחות ב-3,500 השנים האחרונות • השם "עזה" מופיע בתנ"ך 22 פעמים ומקורו כנראה בשפה הכנענית

בעזה עצמה מתגוררים כיום יותר מחצי מיליון נפש • לאורך כל ההיסטוריה, עזה מעולם לא הייתה נתונה לשלטון עצמי, מלבד במקרה אחד, זה הנוכחי, כנראה התוצר הכושל ביותר של הסכם אוסלו • האזכור הראשון לעזה נמצא בהקשר לפרעה תחותמס השלישי, שכבש ב-1468 לפני הספירה את העיר במסעו לדיכוי המרידה שהונהגה בידי מלכי מגידו וקדש

עזה הייתה המרכז הצבאי והמנהלתי בשלטון המצרי בכנען שנמשך 300 שנים, עד שבמאה ה-13 לפני הספירה השתלטו הפלשתים על שפלת החוף הדרומי של ארץ ישראל וכבשו גם את עזה. עיר הפלשתים, אחת מחמש עריהם המרכזיות, נבנתה על גבעה בגובה של 45 מטרים מעל פני הים, כ-2.4 קילומטרים מהים התיכון, והייתה עיר מבוצרת מאין כמותה בעלת חומה אדירה – זו החומה שעל פי ספר שופטים נשא שמשון הגיבור את שעריה לעבר הרי חברון

היהודים באים

יונתן החשמונאי כבש את עזה בשנת 145 לפנה"ס, ומאז החלה התיישבות יהודית בעיר. בתקופת המשנה והתלמוד הייתה בעזה קהילה יהודית גדולה • על אחד העמודים במסגד הגדול בעזה אפשר היה לראות עד לפני כמה שנים את המלים 'חנניה בר יעקב' ביוונית ובעברית ומעליהן צורת המנורה ששופר בצדה האחד ואתרוג בצד השני.

בשנת 1987 הושחתה הכתובת • על חוף הים של עזה התגלתה ב-1965 רצפת פסיפס של בית כנסת מהתקופה הביזנטית. בפסיפס נראית דמות פורטת בנבל ומקסימה את חיות הפרא ועליה הכיתוב – דויד • בתקופה הערבית הקדומה (המאות 7–11 לסה"נ) הייתה עזה הנמל החשוב והגדול ביותר באזור, בה הסתיימה דרך הבשמים שהובילה סחורות יקרות מאסיה, ודרך נמל עזה שווקו הסחורות הללו לאירופה • בשנות השלטון הממלוכי (1250–1516) הייתה עזה עיר הבירה של מחוז ארץ ישראל כולו. היישוב היהודי בעזה בעת ההיא היה השלישי בגודלו בארץ ישראל (אחרי צפת וירושלים)

משולם מוולטרה מתאר במסעו לארץ ישראל בשנת 1481 את עזה באופן הפסטורלי הבא: "ארץ טובה ושמנה ופֵרותיה משובחים מאוד. יש שם לחם ויין שרק היהודים מכינים. היא בעלת אוכלוסייה גדולה. יש בה כשבעים משפחות יהודיות וכן ארבע משפחות של שומרונים". הוא מספר שהיהודים ישבו בחלקה העליון של העיר: "בראש (נמצאת) הייודיקה ובה הבית של דלילה (הפלשתית), והיה דר בתוכה שמשון הגיבור". כמו כן הוא ראה את "החצר הגדול אשר הפיל [שמשון] בחוזקתו ובתוקפו"

השכונה הגבוהה בעיר היא זו שהערבים קוראים לה עד היום 'חארת אל-יאהוד', כלומר שכונת היהודים. בנקודה הגבוהה בעיר ניצבת כנסייה קתולית הפונה לירושלים – תופעה נדירה ביותר. בחצר הכנסייה נמצאו בעבר שברי סורגים משיש שעל אחד ממנו נמצאה הכתובת "המלאך הגואל אותי מכל רע יזכני לעלות לירושלים", ומתברר שזו בנויה על גבי בית הכנסת של העיר מימי הביניים • בבית כנסת זה הוכתר שבתי צבי כ'משיח' בידי נתן העזתי.

להבדיל, זה היה גם בית הכנסת של הרב המפורסם של עזה – רבי ישראל נג'ארה, מחבר 'י-ה ריבון עלם' (נפטר בשנת 1628)

פסיפס דוד ד''ר אבישי טייכר

המערכה האירופית

בחורף 1799, עם כיבוש הכוחות הצרפתיים בראשות נפוליאון את עזה, פרצה בה מגפת דבר והיהודים נטשו את העיר • בשנת תרמ"ו (1886) התיישב בעזה גרעין משפחות יהודי גדול שיצא מיפו • בתחילת המאה ה-20 מנתה אוכלוסיית המקום כ-16 אלף תושבים ומצבה הכלכלי היה טוב. אחת הסיבות לכך הייתה יצוא שעורה מהשטחים החקלאיים באזור. בשלהי המאה ה-19 עמדה הכמות הממוצעת של ייצוא השעורה לבריטניה על כ-30 אלף טון בשנה

עזה נודעה גם בבד המשי הארוג בקלילות, ששווק באירופה וכיום משמש בעיקר לחבישה. פד גזה המפורסם נקרא כך על שם עיר הטילים המזרח תיכונית

בעת מלחמת העולם הראשונה, באביב 1915, הפגיזו ספינות מלחמה צרפתיות את העיר מן הים‏. הכוחות הבריטיים הצליחו לדחוק את התורכים מחצי האי סיני מזרחה, ובתחילת 1917 עמדו באזור רפיח. התורכים נערכו בקו הגנה בין עזה ובין באר שבע. על הכוח התורכי פיקד הקצין הגרמני קרס פון קרסנשטיין. שלושה קרבות נערכו באזור עזה, שנחשבה נקודת מפתח לכיבוש ארץ ישראל

כוחותיו של צ'ארלס דובל – מפקד הכוח הבריטי, נעו בחסות החשכה והערפל לעמדות התקיפה שלהם. דיוויזיית רגלים מתוגברת תקפה את רכס עלי מונטר הסמוך לעזה ואילו יחידות הפרשים תקפו את העיר ממזרח ומצפון • לאחר קרב קשה, הצליחו הרגלים הבריטיים לכבוש את רכס עלי מונטר והפרשים האוסטרלים כיתרו את העיר מכל עבריה.

ואולם דובל, שלא היה בטוח בהצלחת כוחותיו, נתן עם ערב פקודת נסיגה ובכך מסר למעשה את הניצחון בקרב בחינם לתורכים • הבריטים ניסו כעבור שלושה שבועות לתקוף את עזה בשנית, אלא שבזמן שחלף מהקרב הראשון, חיזק פון קרסנשטיין את עמדותיו בקו עזה-באר שבע והכוח שבפיקודו הצליח להדוף את התקפת הכוח הבריטי תוך שהוא גורם לו אבדות קשות

רק לאחר נפילת באר שבע בסוף אוקטובר 1917, נפלה גם עזה בידי הכוחות הבריטיים בסתיו של אותה שנה • עד היום אפשר להבחין בסמוך למחסום כיסופים בחפירות הצבא האוסטרלי – חלק מהכוח האנגלי שכבש את עזה • בעזה גם נמצא בית הקברות הצבאי הגדול ביותר לחללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמה הרחוקה ההיא. בבית הקברות קבורים 3,215 חללים

שוק הזהב בעזה עולם קטן

פרעות וחידוש הקשר

ב-1919 החל היישוב היהודי בעזה להתפתח מחדש, טיפין טיפין, לאחר שבמהלך המלחמה גירשו התורכים את כלל תושבי העיר. אז הוקם גם בית ספר יהודי שנקרא – כמה מתאים – שמשון, וההנהגה הציונית טרחה לשלוח אליו מורים

במהלך מאורעות תרפ"ט ניסו ערביי עזה לטבוח ביהודי העיר שמנו אז חמישים נפשות, בדומה לאופן שבו נעשה הדבר באותה עת בחברון. יום שישי י"ז באב תרפ"ט עבר על יהודי עזה במתח, ובשבת הגיע לחכם אלקיים, מראשי הקהילה, אחד מידידיו הערבים וסיפר לו שהמצב בעיר מחמיר. הוא המליץ לאנשי הקהילה להתכנס יחדיו • אנשי הקהילה התכנסו בתחנת המשטרה בעיר, ומשם הועברו לבית המלון היהודי.

השבת עברה בשלום, אך בבוקר יום ראשון התאסף המון מוסלמי נזעם סביב המלון. ארבעה שוטרים נסו מן המקום, ורק אחד נותר להגן על בני חסותו, אך ללא הצלחה. כך הצליחו הפורעים לחדור אל המלון פנימה • ברשות אחד היהודים היה אקדח שנשא ברישיון. ירייה אחת הרתיעה את הפורעים, אך היורה נמנע מלהמשיך ולירות, כדי שלא להסתבך עם השלטון (מזכיר משהו?)

כעת חדרו הערבים לאחד מחדרי המלון ופגשו את הרוקח המקומי, שהתיז על פני הפורעים חומצה גופרתית • בני הקהילה דרשו מהמשטרה לחזור ולשכון במבנה המשטרה בעיר. אך הבריטים העדיפו להרחיק את בני הקהילה מהמקום. בעזרת משפחת האצולה העזתית א-שאווה גוננו עליהם מההמון שצר על המלון והעבירו אותם ברכבת באישון ליל ללוד ומשם לתל אביב

וכך בא הקץ על היישוב היהודי בעזה. מאז נערכו עוד כמה ניסיונות לחדש את היישוב, אך כולם נכשלוהמוסדות הלאומיים הסירו לאחר מאורעות תרפ"ט את תמיכתם בְהתיישבות יהודית בלב הערים הערביות, ובכלל החליטו להתכנס יותר במרכז הארץ. מנחם גילוץ, יהודי שהתעניין ברכישת אדמות באזור עזה עוד לפני תרפ"ט אבל גם אחריה, לא קיבל גיבוי מן היישוב. הוא פנה גם לממשלת פלשתינה אך נדחה

וכך, כמו מאחורי מסך עשן צה"לי כבד, נמוג זכר עברה היהודי של עזה. הישראלים בחרו לנטוש אותה שוב, הפעם בחדווה, לפני עשרים שנה בדיוק במסגרת הסכמי אוסלו. עשינו זאת מבלי להביט לאחור • ואולם עזה עצמה התעקשה להיות נוכחת בחיינו. אנחנו לא באנו בגבולה אך היא באה בגבולנו בעצמה גדלה והולכת.

העיר שהייתה פעם בירת הארץ כולה, מעוז עשיר ושבע, הפכה בחסות האסלאמית כובשת-הכול למוקד עוני ועליבות שטובע ומטביע אחריו את כל סביבתו בים של יגון – הים של עזה, ובאופן מודע לחלוטין הופך עצמו למוכה אסון • ומה הלאה?

הצטרפו עכשיו למנויי מגזין הנוער ''עולם קטן''