מסתדרת גם בלי עצתך
מסתדרת גם בלי עצתךצילום: פנימה

ביום של שמש נפלאה את יוצאת אל המרפסת ומהרהרת בשמלתך החדשה. החגורה כה מוסיפה לה, את חושבת. ואז את נזכרת שיש במקפיא טילון גדול בטעם שוקולד. את חוזרת למטבח, לוקחת את הטילון ואת גיליון 'פנימה' האחרון, ומצפה לשעה של קורת רוח על כיסא הנוח במרפסת.

ואז מצלצל הטלפון.

"ברוריה! מה נשמע?" נושפת בהתרגשות הדודה דרך האפרכסת. "בסדר, ברוך ה'", את עונה בקול שנושב ממנו קור הקוטב הצפוני. את יודעת מה עומד לקרות עכשיו. "אז זהו, ברוריה'לה", היא נוטלת לעצמה חירות לקרוא לך בשמות חיבה, "שמעתי, עכשיו ממש, על שלושה זוגות שחיכו יותר מעשר שנים ונפקדו מיד!". "תודה, דודה", את אומרת בנימוס, ומנסה להשחיל מילה על כך שהזמן אינו מתאים לך. הטילון מוחזק בידך הימנית ומתחיל להפוך למבצע: כיצד אפשר לאכול מבלי שהדודה מעבר לשפופרת תרגיש?

לאחר שלושים דקות של שיחה כפויה את מוצאת את עצמך מניחה את השפופרת ביד לחה. בטנך מכווצת. השמלה נשכחה. את רק מחכה לספר כבר לבעלך מה עברת עכשיו. הטַקט. אוי, הטקט! השיחה עם הדודה עשויה לתפוס אותך בחתונות, שעלולות להפוך לרצף של המלצות על רבנים, סגולות, רופאים וישועות.  לעתים נשים מגיעות ומתחילות לחזק אותך. האם ביקשת דברי חיזוק? מי אמר שזה מתאים לך הרגע, ומי אמר שמתאים לך לשמוע זאת דווקא מפיהן?

לפעמים נשים לוחצות. הן רוצות לדעת מה קורה. הן שמעו על משהו שיכול לעזור מאוד, ולכן הן צריכות לדעת אם גם אצלכם זה בדיוק אותו עניין. משהו שעזר לבת דודה שלהן, או לאחיינית שלהן, חבל להפסיד. כדאי לך לשתף אותן, המדהימות, ולמצוא מזור לכל צרותייך. גם ההורים ובני המשפחה הקרובים והיקרים לעתים אובדי עצות. כיצד להתייחס? מה לומר, ובעיקר - מה לא לומר?

נציע כאן כמה קווי מתאר, כיצד להתייחס לאישה שמצפה שנים ארוכות.

דודה, שכנה או מכרה: אם אין לך משהו לומר בנושא הרלוונטי – אל תגידי. ישנם מספיק נושאים אחרים שתוכלי לדבר עליהם. אם יש לך משהו לומר, ואת חושבת שאת יכולה לעזור – בקשי רשות לפני שאת חודרת לרשות הפרט או פוצחת במלל. שאלי: האם אפשר להציע הצעה או ליידע במידע בנושא פוריות? אם התשובה שלילית – כבדי אותה והיסוגי אחור. 

לעולם אל תלחצי בשאלות ישירות ותובעות מידע. האישה שעומדת מולך אינה ילדה קטנה שצריכה לתת לך דין וחשבון. את יכולה להציע את ההצעה שלך, להניח אותה לפני האישה שמולך. אם היא תרצה - תיקח, ואם לא תרצה - לא תיקח. טקט הוא דבר חשוב. יש איסור שנקרא אונאת דברים, והוא האיסור לצער יהודי. לפעמים שב ואל תעשה עדיף. גם אם יש לך עצה מעולה לומר לחברתך, אך את יודעת שהדבר יצער אותה, עדיף לשקול את שני הצדדים. אולי המסקנה תהיה שעדיף לשתוק ולהתפלל שישועתה תגיע גם בלי עצתך המופלאה.

התפללי, אך לא תמיד טקטי מצדך לשתף את האישה המצפה בכמות התפילות שאת מתפללת עליה. לא תמיד זה גורם לה שמחה.

הורים:
 גם אתם אל תלחצו בשאלות ישירות ותובעות מידע. למרבה הפלא, אין לכם זכות לכך רק משום היותכם הורים. הציעו ייעוץ מתוך בגרותכם וניסיון חייכם, אך אל תכריחו לקבל אותו. בוודאי שאם ייעצתם עצה מסוימת – אל תכריחו לקבל את עצתכם וליישם אותה.

 הציעו עזרה כלכלית. ייתכן שילדיכם זקוקים כעת לסיוע כלכלי ואין להם למי לפנות. לאחר שנתתם את הכסף – אל תלחצו לדעת לאיזה נתיב הוא הלך. שאלו אם צריך עוד עזרה כלכלית, ואם יש ביכולתכם - תנו אותה. שדרו שדר של אכפתיות, אך לא שדר של דאגה ולחץ. תנו לבני הזוג את התחושה שאתם סמוכים ובטוחים שבקרוב תחזו ביחד בנכדים החמודים משתובבים על השטיח בסלונכם. התפללו על ילדיכם, ועזרו להם בהשתדלות רוחנית עד כמה שתוכלו. שנזכה לומר את הדברים הנכונים, ואל תביאנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון. ונזכה במהרה כולנו לברכת הילדים ולשמחת גידולם.

פורסם לראשונה בפנימה

לרכישת מנוי לחצי כאן