בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי - הפעם עם הרב שלמה לוי

בן 53. תושב ראשון לציון. נשוי לגילה. אב לשלושה וסב לשלושה. ראש ישיבת ההסדר בראשון לציון ורב שכונת המערב הישן בעיר

עפרה לקס , ט' בסיון תשע"ה

הרב שלמה לוי
הרב שלמה לוי
באדיבות ישיבת ההסדר ראשון לציון

התחלה: סיוון תשכ"ב, קזבלנקה, מרוקו. האם עסקה בתפירת בגדים לחברה הגבוהה, ולאב היה בית מסחר בתחום האינסטלציה והקמת מערכות מים וחימום. בהיותו בן שנתיים החליטו ההורים לעלות לארץ, למרות שהעלייה כבר לא התאפשרה. הם הצליחו להשיג דרכונים ל‑24 שעות ובחלון ההזדמנויות הזה עלו. האם התעקשה על ישראל "למרות שקרובים שלה עברו לקנדה וצרפת". הוא השני מבין שלושה.

רק בישראל: המשפחה הגיעה לשכונת יוספטל בכפר סבא, ויש זיכרון ילדות ממלחמת ששת הימים: "היינו במקלט ושמענו את ההפצצות מקלקיליה. אחר כך הלכנו לראות את הכביש מחורר". אחיו הגדול יצא לקלקיליה וחזר עם צ'ופרים לכל השכונה, "כדי להראות את מי ניצחנו". אבל לעלייה לארץ היו גם מחירים. "ממצב שבבית לא היה חסר כלום, הגענו למצב שבו הפרנסה הייתה קשה". השינוי הזה השפיע מאוד על אביו. "היו לו כמה אירועי לב, וכשהייתי בכיתה י"א הוא נפטר".

לימודים: המשפחה עברה לראשון לציון והוא עשה את היסודי בבית ספר ממלכתי, כי הממ"ד היה רחוק מהבית "וההורים לא הבינו שבישראל יש ממלכתי ויש ממלכתי דתי". בתיכון הוא כבר למד בישיבה תיכונית. "שנתיים לפני כן אחי עשה את הקפיצה לקריית נוער, וכשאני הגעתי לנקודת הזמן הזאת אחותי כבר למדה בגן דתי". ההמלצה בשבילו הייתה ללכת לישיבה התיכונית בחדרה. "אמא אמרה שזה יהיה קשה", אבל בסופו של דבר היא אישרה.

האישור: כשהגיעו הם ראו את ראש הישיבה, הרב שלמה בורשטיין, הולך בחצר. "אמא אמרה 'אם זה ראש הישיבה - אתה לומד פה'". בין הרב והתלמיד נוצר קשר מאוד מאוד עמוק. הרב מנחם, בנו של הרב בורשטיין, אמר לו: "אבא אהב אותך קצת יותר ממני". יחס דומה הוא קיבל מאם המשפחה: "הייתי שם כאחד האחים. אין פרט במסלול חיי שהרב לא היה מעורב בו". כשהוא חזר מהשבעה על אביו הביולוגי, אמר לו הרב: "אביך עכשיו בשמיים, אני האבא שלך בארץ".

התובנות: מהרב בורשטיין נלמדו "אהבת ישראל קודם כול, וגם אהבת התורה והארץ".

תנועת נוער: בני עקיבא. פעילות ענפה ביותר, שכללה תקופת חניכות קצרה מאוד ותקופת הדרכה ארוכה מאוד. "נכנסתי לתנועה בכיתה ח'. בכיתה ט' הדרכתי בראשון, בכיתה י' החלטתי שזה לא רציני והקמתי סניף בשכונת יצחק בחדרה". את כיתה י"א הוא כבר עשה בסניף בקדימה, ש"עמד להיעלם", ובשמינית הקים סניף בגבעת אולגה. גם השנתיים הראשונות בישיבה הגבוהה עוד כללו פעילות בתנועה. "בשבתות הייתי מעביר שיעור ל‑60‑80 נשים ואחר כך הולך לשיכון המזרח, להעביר פעילות לילדים הקטנים בסניף".

מרכז הרב: "בישיבות התיכוניות אז, עוד לא ידעו מה זה הרב קוק. כשהגעתי ל'מרכז' ראיתי את העוצמה הגדולה ומאוד התחברתי". הוא עשה שם את השנים תשל"ט-תשמ"ו. "שם קניתי את החיים. גם כשאני ער וגם כשישן, אני קוקניק, כולי הרב קוק. החשיבה היא כל הזמן על כלל האומה". מהישיבה גם יצאה הצעת השידוך.

ההצעה: הרב שמואל, אחיו של הרב יעקב שפירא ואסתי בדיחי, הציעו לו את גילה, פסיכולוגית שיש לה קליניקה פרטית ושגם מעבירה שיעורי תורה בראשון ובמקומות נוספים. "לא הייתי יכול להקים כאן שום דבר אם לא היינו שנינו חדורים באותו אידיאל". ולא, היא לא האישה שמאחוריו, "היא גדולה בפני עצמה".

השמחה: שלושה ילדים ושלושה נכדים. דוד בן ה‑30 רופא סיני, ישראל בן 28 מדריך טיולים והדר בת ה‑19 מתחילה ללמוד מקצוע בתחום הרפואה האלטרנטיבית.

קבלה: במשך השנים ואחרי שנחשף לאורות התשובה ולאורות התורה ובהמשך לחברותא עם הרב אורי שרקי, החל להתעניין בחוכמת הנסתר. הוא למד אצל הרב שלמה בנימין אשלג, בנו של בעל הסולם, הרב שלמה מנשה ביבי, הרב המקובל ברוך שפירא, המקובל הרב מרדכי עטיה ועוד. "זה לימוד מחייה ומעצים את הנפש. אתה מגיע לבאר, מוצא מים חיים ולא מסיים לשתות". 

ראשון מאז ולתמיד: עם החתונה הייתה התלבטות היכן לגור. "אני האמנתי שאם לא תהיה תורה בין גדרה לחדרה אנחנו נהיה בבעיה". בבקרים הוא היה נוסע למרכז הרב ואחר הצהריים עסק בהעברת שיעורים, עד שהלך ונרקם הרעיון להקים "מרכז תורני בעיר שיהיה אבן שואבת לכול". הוקמה עמותה על ידי אנשים ש"קול התורה בעיר היה חשוב להם" ונבנתה תוכנית עבודה מסודרת ל‑20 שנה, שכללה הקמת כולל.

הכולל: "יום אחד דופק אצלי מישהו בדלת ואומר לי: 'שלום, הבאתי לך את הבן שלי שילמד אצלך תורה', והלך. אמרתי לבן שיביא אישור מהרב שלו שהוא מסכים, וכך יצא הכולל לדרך". במהלך השנים עברו בו "בחורים מצויינים", בהם רבנים שהיום מכהנים בתפקידים ציבוריים.

פעילויות נוספות: הייתה תוכנית 'חברותא' לילדים שלא היו מבתים שומרי תורה ומצוות. "עד היום פוגשים אותי אנשים שאומרים: 'אצלך עשיתי טלית קטן ומאז אני הולך איתה'". הוקם בית מדרש 'מרחבים' שפתוח לכל מי שרוצה ללמוד תורה, כולל שיעורי תורה ברוסית ופעילות של בנות שירות לאומי, שיעורים לנשים, תוכניות בר ובת מצווה, פעילות באולפני גיור ועוד.

ישיבת הסדר: בתשנ"ו הוקמה הישיבה שהוא קורא לה "משפחתית", ויש בה 80 לומדים. בכולל, שהיום הוא חלק מהישיבה, לומדים 30 בחורים. סביב הישיבה צמח גרעין תורני ויש גרעין חברתי שנמצא במרכז העיר. הוא מחובר לשניהם. "הגישה שלי היא לתת לכל אחד להתפתח בכיוון שלו וכך תתפתח מערכת של גרעינים עם הרבה עוצמות".

ממלכתי: מהגרעין הראשון צמח גם תתמ"ד ולא תלמוד תורה נפרד, "כי אני חושב שלא צריך להתנתק מהחברה, אלא להיות מחוברים אליה".

ריבוי ישיבות הסדר: "אני חושב שצריך קצת להתכנס", הוא ישמח ש"ישיבה נוספת תגיע לראשון". נכון, אפשר גם להזמין את הישיבה שלו להתכנס לתוך ישיבה קיימת אחרת, אבל "יש כאן מרכז של 250 אלף תושבים ובשנים הקרובות ייבנו כאן עוד 70 אלף יחידות דיור. זו עיר חזקה וחשובה, ולמה שמתרחש בה יש משמעות גדולה למה שקורה בציבוריות הישראלית".

בכוונה תחילה: התחושה היא שהוא ממשיך את דרכם של מייסדי המושבה ראשון לציון, "שכתבו בתקנון שהיא תשמור שמיטה ושבת ושהכול ילך בדרך התורה. אני פועל בכיוון בלי כפייה".

רבנות עיר: לפני כמה שנים נפטר רב העיר, והרב לוי התבקש על ידי תושבים בעיר להגיש מועמדות. "כמו שביקשו שאהיה רב שכונה, גם כאן הם עשו את המהלך". מבחינתו זו זכות, "אני נבהל ונרגש שאני הולך להתמודד על הדבר הזה, כי אני רואה בזה עוד יותר לקיחת אחריות. תמיד אני מרגיש שאני עבד לעם קדוש, והתפקיד הזה מאוד מחייב ומשמעותי ויכול לחולל בעיר מהפכים שאני רוצה".

הגוף הבוחר: לצדו שני מועמדים אחרים. אחד הוא בוגר הכולל שלו הרב יגאל יוסף, "שאני שכנעתי אותו לעשות כושר לרב עיר", וגם סגן ראש העיר מטעם ש"ס, הרב אריה כהן. אבל עדיין אין גוף בוחר. "כתב המינוי יצא בעוד כמה חודשים", מה שהוא "קצת מעייף", אבל הוא מסתדר עם זה.

אם זה לא היה המסלול: לא ידוע, אבל בכל מקרה זה היה "משהו עם נשמה וחינוך".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב: קם בשעה הקשה חמש בבוקר, "כי אתה יכול לעבור ימים שלמים בלי שיהיה לך זמן ללמוד תורה בשקט". לכן הוא פותח בלימוד עם כוס קפה ראשונה ואז שחרית.

מוזיקה: ביני לנדאו, הבנאים למיניהם ולפעמים אברהם פריד ויעקב שוואקי. ואם כבר מוזיקה, אז "הישיבה הוציאה לפני כמה שנים דיסק של שירי סעודת מלווה מלכה בלחנים של התלמידים".

שבת: כשיש שבת ישיבה אז כל הסעודות נערכות עם הבחורים, "סעודות ארוכות עם המון שירים והרבה דברי תורה". הוא מעביר כמה שיעורים במשך השבת, ומדי כמה חודשים יש גם שבת מיוחדת, "סגורה, רק עם המשפחה".

אוכל: "מה שאשתי מכינה". עקב האכילס נמצא בתחום העוגות, וגם כאן לא אובחנה בררנות. "הכול הולך".

אחזקת הבית: "כשהילדים היו בבית הייתי מקבל אותם בצהריים, מבשל להם ועושה איתם שיעורי בית". בבית אין חלוקת תפקידים מוגדרת והוא נותן כתף איפה שהוא יכול: "בבישולים לשבת אני בדרך כלל העוזר של השף, אבל לפעמים נותנים לי לעשות פשטידה לבד".

מפחיד: אין. "דברים לא מפחידים אותי אלא מאתגרים. אני רואה אתגר, מתגבר עליו וממשיך הלאה".

דמות מופת: הבחירה קשה, ובכל זאת: "הרמח"ל היה ויהיה דמות המופת שלי, וגם הרב קוק. אי אפשר לנשום בלעדיהם. הרב בורשטיין הוא דמות חיים".

פנאי: הליכה שלוש פעמים בשבוע, אבל בהליכון, בבית. "כי תמיד היו עוצרים אותי: 'הרב, אתה צריך טרמפ? הרב, מותר לעשות ספורט?'" וגם קריאה "של ספרים שמעניקים רוחב הדעת".

משאלה: "תן לי את הכלים להפיץ תורה בעם ישראל".

כשתהיה גדול: החלום הוא "לא לאבד את הזַכּוּת. אשתדל להיות ילד".

ofralax@gmail.com