בין שמחה לעצב

עלייה לתורה, בני בכורי עטור בתפילין, מתרגש מאוד. בזווית העין עגלתו של איתן מיכאל, ודמעות השמחה נשזרות בדמעות של כאב.

ריעות לוי , י' בסיון תשע"ה

שמחה וכאב
שמחה וכאב
צילום: רעות לוי

ביום ראשון נחגוג בעזרת ה' בר מצווה לבני היקר. ההתרגשות גדולה. זהו ילדי בכורי אותו גידלתי לבד כמה שנים, אתו הקמתי משפחה חדשה, יחד אתו חוויתי זוגיות חדשה, נולדו לי ילדים חדשים ולו אחים מאבא שאינו שלו, שנינו חווינו יחד את התאונה ששינתה את חיינו, אח שלו נכה, בעל צרכים מיוחדים. כמה הוא סוחב על הגב שלו. כמה אני סוחבת על הגב שלי, כמה אני דואגת לו, כמה אני רוצה שיהיה לו רק טוב בחיים, שיהיה שמח, שיראה את הטוב שבחיים, שיחוש את הטוב שבקושי.

חשוב לי להדגיש נקודה חשובה לזוגות שלצערי בתהליך של פירוק משפחה. כאשר אתם כותבים הסכם של הסדרי ראייה לילדכם, חשבו על הפרטים הקטנים שעלולים לצוץ עד שילדכם יהיה בן 18, ושימו דגש על בר המצווה. סכמו מראש כיצד החלוקה בינכם, איך יראה האירוע, היכן העלייה לתורה, שבת חתן, תפילין ועוד. זה יחסוך הרבה כאב לב בבוא הזמן. כאב לכם וכאב של ילדכם שירגישו את המתח בין ההורים.

ובתוך כל ההכנות לבר מצווה, הקניות, הדאגה לפרטים הקטנים, לבגדים, תסרוקות, דרשה, מצגת, אוכל והזמנות, ליבי כואב ודואב על איתן מיכאל המתוק שבימים חמים אלה אינו במיטבו. החום אינו מיטיב עמו.

עלייה לתורה, הדמעות זולגות מהתרגשות. בני בכורי עטור בתפילין, עטוף בטלית, קורא חלק מהפרשה, אומר קדיש, מתרגש מאוד. ובזווית העין אני קולטת את עגלתו של איתן מיכאל. אני לוקחת אותו על ברכי, יושבת מול עזרת הגברים, ולוחשת על אוזנו שהנה, יוחאי קורא בתורה, ליוחאי יש בר מצווה.

אני מרגישה את התרגשותו, הוא מרגיש אותנו, חווה אתנו את החיים, אך בשקט, בדממה, ללא קול. ודמעות השמחה נשזרות בדמעות של כאב. כואב לראות את מבט עינו המאשרת לי שהוא איתי, את גופו הרפוי שמעלה טונוס, סימן לתגובה, אותו מנותק מהסביבה.

זורקים סוכריות. עוד שלב בחיים שלי, בני בכורי מקבל עול מצוות. הלוואי ואמונתו בבורא העולם רק תתחזק, שיקיים את המצוות באהבה, בהבנה. שיידבק בבוראו כבן הדבק באביו. שיקבל את הקושי באהבה.

קשה לעצור את הדמעות. לא כך דמיינתי את בר המצווה של בני. נשואה פעם שנייה, עם ילד נכה על ברכי. אך מה לי ולמחשבות קשות אלה. עלי להתמקד בשמחה, לחייך, להראות לחתן הבר מצווה שאני אתו, שמחה בשמחתו.

האורחים נוסעים, שנפגש רק בשמחות. ברכה חזקה כל כך.

אורזים את המטעמים. איתן מיכאל מותש, נרדם בעגלתו. שוב עצב ושמחה שזורים יחד. הוא נראה לא טוב, הלב שוקע בכאב, צביטה חזקה. בעלי ואני מעבירים חוויות, אך הלב של שנינו מכווץ מכאב. למה? מדוע? די כבר, תרפא אותו...

בורא העולם מלמד אותנו בכל התקופה הזאת להודות על הרעה כשם שעלינו להודות על הטובה. אנחנו כל כך מתרגשים לקראת בר המצווה, אומרים תודה לבורא העולם על היכולת לקנות דברים, על השפע שהוא נותן לנו, כך גם עלינו להודות על מצבו של איתן מיכאל, שמחשל אותנו, שמלמד אותנו להתגבר על כאב ולא לשקוע בתוכו.

מגיעים הביתה, משכיבים אותו במיטתו, הוא ישן וישן וישן. אני מכינה את המצגת לבר מצווה, מבצעת עוד ועוד משימות, וכל כמה זמן הולכת למיטתו לראות האם הוא כבר התעורר. ובכל פעם זולגת לה דמעה. אני מנשקת אותו, מלטפת, מסדרת את השיער, וחוזרת להמשיך לארגן את השמחה.

אנחנו פועלים בשני מישורים, עצב ושמחה.

או שאולי שניהם שמחה?

שמחה על ילד שנושם, על ילד חי, ילד יפה טוהר, ילד שמגיב ברמה מסויימת.

עוד ארבעה ימים... אני עושה קניות, מדמיינת את האירוע. מקווה שיהיה שמח, מכובד, מרגש.

יום חמסין, אני חוששת שאיתן מיכאל מתייבש. הוא לא שותה מספיק, לא בולע את המים שנותנים לו. אני מוציאה אותו מוקדם מהגן, משקה אותו בהרבה נוזלים. שוב הכאב הזה, החודר, המקנן, רוצה להשתלט עלי, אני כואבת, לא מתעלמת מהכאב, כאב על ילד מתוק ומדהים שעוד כמה ימים יחגוג בר מצווה לאחיו, והוא אינו יכול לבטא את התרגשותו. אבל מחכים לו חולצה ומכנסיים חדשים כדי שיהיה הילד הכי יפה באולם.

אני מקלחת אותו, מרעננת. הוא שוב נרדם.

ממשיכים לסמן וי ברשימת המטלות.

עוד יום עובר, יום של עליות וירידות, התרגשות ועצבות השלובים יחד.

ערב, בני בכורי מתאמן על הדרשה יחד עם החברותא, מסיים את המסכת כדי לעשות סיום באירוע. הם יושבים בביתנו ליד השולחן, ומולם יושב בעלי ומאכיל את איתן מיכאל. סיכום סמלי של היום...

ליבי מאחל שנזכה לחגוג את בר המצווה של איתן מיכאל כשהוא בריא בגופו ובנפשו, עומד על רגליו, איתן ויציב.

אמן כן יהי רצון.

למעוניינים להתייעץ איתי בנושא של כלי האימון ואלה המבקשים כלים נוספים, אשמח שתכתבו לי: reutlevik@gmail.com

ריעות לוי, גרה בגרעין התורני ברמלה. מאמנת אישית, עובדת בקידום נוער בעיר. אם ל-4 ילדים. בי' באייר תשע"ג עברה משפחתה תאונת דרכים קשה, בנה הקטן נפגע בראשו, היה בתרדמת וכעת הוא בתהליך של התעוררות.