פולין: ניצול שואה בן 80 ישתתף ב"רכיבת החיים"

הרב הראשי של פולין, מיכאל שודריך: הקהילות היהודיות במדינה גדלות וצומחות. אנו בוחרים שלא להתרכז רק באובדן.

ניסן צור , ט"ו בסיון תשע"ה

קרקוב
קרקוב
צילום: פלאש 90

עשרות מחברי הקהילה היהודית בקרקוב, יחד עם משתתפים ממדינות אחרות ולראשונה - גם ניצול שואה בן 80, יערכו ביום שישי הקרוב את מסע האופניים "רכיבת החיים" מאושוויץ לקרקוב, מרחק של כמעט 90 ק"מ.

מסע "רכיבת החיים" הפך למסורת בשנים האחרונות, לאחר שחבר הקהילה היהודית בקרקוב, רוברט דזמונד, עשה לפני מספר שנים את באופניים את הדרך מלונדון לאושוויץ כאשר הוא מבקר בדרך באתרים הקשורים למלחמת העולם השניה.

מטרתם של המשתתפים במסע, כפי שמגדיר זאת יונתן אורנשטיין, ראש מרכז הקהילתי היהודי בקרקוב, היא "לא רק לזכור את ההיסטוריה היהודית של פולין, אלא גם לציין את החיים היהודיים המתקיימים בה כיום". בין היתר,

מקווים גם המשתתים במסע האופניים לאסוף תרומות שיסייעו לפעילות המרכז הקהילתי היהודי בקרקוב ופיתוח החיים היהודיים בפולין.

עשרות המשתתפים יתאספו ביום חמישי הקרוב באושוויץ-בירקנאו, שם יערכו סיור במחנה. לאחר מכן, ביום שישי בבוקר הם ייצאו לדרכם וייחלו את הרכיבה לאורך 90 הק"מ עד לבניין המרכז הקהילתי בקרקוב.

בשנה שעברה, אגב, שימשו התרומות שהתקבלו לאורך המסע למימון ביקור בישראל עבור ניצולי שואה, שעבור חלקם זו היתה הפעם הראשונה בה ביקרו בישראל.  

"כראש המרכז הקהילתי היהודי, אני רואה פעמים רבות קבוצות גדולות מארה"ב או מדינות אחרות שאינן מבחינות בפריחה המחודשת של חיים יהודיים כאן. "רכיבת חיים" תביא אנשים רבים מכל רחבי העולם לציין את החיים היהודיים בפולין – נקודת אור באירופה ההולכת והופכת להיות חשוכה בשנים האחרונות", אמר אורנשטיין.

כאמור, בפעם הראשונה יקח חלק במסע גם ניצול שואה בן 80. מרצל ז'יילינסקי, ניצול אושוויץ המתגורר בקנדה כיום, יגיע לקרקוב על מנת לקחת חלק במסע האופניים, כאשר אליו יתלוו גם אשתו, וכן בני משפחה רבים ובהם בנו ונכדיו שיגיעו מישראל.

לפני 70 שנה, עם שחרור אושוויץ, עשה ז'יילינסקי את הדרך ברגל מאושוויץ לקרקוב. "החיים היהודיים חוזרים לקרקוב. זה מרתק להגיע ולראות את זה" אמר ז'יילינסקי.

הרב הראשי של פולין, מיכאל שודריך, הוסיף כי "מסע 'רכיבת החיים' הוא חשוב כי החיים היהודיים בפולין פורחים שוב. הקהילות היהודיות בפולין גדלות וצומחות, ובעוד אנו זוכרים את האובדן שהיה לנו כאן, אנו בוחרים שלא להתרכז רק באובדן הזה".