סיפור לשבת - הנהג שלי בתפילה

הזמר והמלחין ירמיהו הוזמן להופיע ולהיות עד בחתונת חבר בציונו של רבי מאיר בעל הנס, שתוכננה לצוהרי יום שישי ג' בסיוון תשס"א.

עודד מזרחי , י"ז בסיון תשע"ה

סיפור לשבת
סיפור לשבת
צילום: פנימה

בגלל שהופיע כל השבוע היה עייף מכדי לנהוג, ומישהו הציע לו: "הכי בטוח שתיקח אוטובוס".

וכי משהו בטוח בעולם הזה, הרהר ירמיהו, הרי אנחנו לא חיים לפי הטבע.

באותה תקופה למד בקבר יוסף בשכם, והרבה לנסוע לקברי צדיקים נוספים בשומרון. שאלו אותו: "למה אתה מסתובב במקומות מסוכנים כאלה?!", והוא גיחך: "היום יותר מסוכן להסתובב בירושלים ובתל אביב".

כל הארץ הייתה נתונה בסכנת פיגועים. אי אפשר היה לדעת מהיכן תיפתח הרעה.

בבוקר יום שישי עלה ברעננה לאוטובוס קו 841 ושאל את הנהג: "האם נגיע לטבריה עד שתיים?"

"מאיפה אני יודע מה יהיה היום?!" ענה.

התשובה עוררה בירמיהו חרדה סמויה. הוא חש באופן בלתי מוסבר שיקרה משהו.

היה לו תיק מלא בספרי קודש, ומיד הוא התיישב והחל ללמוד ולהתפלל ללא הרף, אמר שניים מקרא ואחד תרגום, תיקון הכללי ועוד.  

הייתה בעיה של שמירת עיניים באוטובוס הצפוף. מישהי באה לשבת לידו והוא החליט לקום. הוא תפס במוט העליון, אחז בידו השנייה בספר ונעץ את עיניו בתוך מגבעתו הירושלמית. הוא נכנס לשטייגען בלתי פוסק של תורה ותפילה. הייתה לו התעוררות תשובה עצומה, אפילו קרא את הווידוי של קריאת שמע שעל המיטה.

בסביבות שתים עשרה האוטובוס התקרב לתחנה המרכזית בחדרה.

לפתע נשמע בום אדיר. פיגוע. אש אפפה את האוטובוס מכל הכיוונים וחום נורא מילאו, זגוגיות החלונות התנפצו וצרחות נשמעו מכל עבר. רסיסי זגוגיות ודם עפו לעברו... 

ירמיהו ציפה למצוא את עצמו בעולם האמת. אך כעבור רגע נוכח לגלות שהוא חי.

הנהג לחץ בחוזקה על דוושת הגז והסיע את האוטובוס מאה מטרים קדימה. ירמיהו ירד למטה כשהוא מלא בכתמי דם. איש מד"א קינח את הדם ואמר בפליאה: "הכובע עצר את כל הזגוגיות. אין לך שום שריטה בפנים ובגוף". לבסוף אמר: "מצדי אתה יכול ללכת הביתה..."

ירמיהו ניער את כובעו משברי הזגוגיות וראה במוחש איך שמירת העיניים הצילה את עיניו. למרבה הפלא לא היו פצועים קשה. הסתבר שמכונית תופת ובה שני מחבלים נצמדה למכל הדלק של האוטובוס אבל לא הצליחה להבעירו בפיצוץ, ובגלל שהנהג המשיך לנסוע הדבר נמנע גם בהמשך. ברדיוס של עשרה מטרים, מסביב לשלד השרוף של רכב המחבלים, הכול היה מפוחם.

אחרי שכל הנוסעים טופלו, סידרו לנותרים אוטובוס שנסע לטבריה. עשר דקות לפני כניסת השבת הגיע ירמיהו לבית המלון בטבריה, בו השתכנו חבריו מישיבת 'עוד יוסף חי', שקיבלו אותו בהתלהבות.

חג שבועות היה קרוב. הוא הרגיש שחווה ממש את מעמד הר סיני בקולות וברקים, וחש איך ה' הוציא אותו מהטבע למציאות שמעל המקום והזמן. אמנם לא היה עד בחתונת חברו, אבל היה עד למחזה על-טבעי. הרהר שכעת זה 'הוד שבמלכות' בספירת העומר, שמשמעותו הודיה למלכות שמיים.

בכל שנה מאז ערך ירמיהו סעודת הודיה מכובדת בג' בסיוון, ושם לב שקורות לו השגחות נפלאות בתאריך שהפך בשבילו ליום טוב. כעבור כמה שנים זיכרון הנס התעמעם מעט. ירמיהו לא עשה סעודה כיד המלך ורק ציין את היום בכיבוד קל בבית הכנסת.

לקראת יום ירושלים תשע"ה הוזמן לשבת לישיבת ההסדר בקריית שמונה, שם החל את דרכו בתורה, כדי לנגן עם להקתו במוצאי שבת.

ליל שבת עבר בנעימים עם חבריו. התפילה בשבת בבוקר החלה בשבע וחצי. הוא ירד מהישיבה בראש ההר למטה כדי לטבול במקווה. לאחר שטבל וקרא תיקון הכללי, השעה הייתה שמונה וחצי. הוא חשב לעצמו: לא אספיק למניין בישיבה, אחפש בית כנסת אחר.

כעבור רגע ראה בית כנסת בשם היכל רשב"י, והתיישב במקום אקראי. הוא שם לבו שעל הכיסא היה כתוב "אורן פרידמן". אורן היה החברותא שלו בישיבה. הוא שמח על כך, ולפתע ראה חבר נוסף מהישיבה בשם מאיר.

הוא אמר למאיר: "תראה איזה קטע. אני יושב בכיסא של אורן פרידמן!"

מאיר ענה: "זה אורן פרידמן אחר, השליח-ציבור שמתפלל כאן. יש לו סיפור מיוחד. הוא היה נהג אוטובוס שעבר פיגוע בתחנה המרכזית בנתניה לפני ארבע עשרה שנים, ואחרי שניצל החליט לחזור בתשובה".

"אולי זה קרה בחדרה?" התעניין ירמיהו ומאיר הציע שיברר בעצמו.

למרות שמיהר לקידוש בישיבת ההסדר, שם חיכתה משפחתו, הוא הרגיש שהוא מוכרח לדבר עם אותו אורן. בסיום התפילה פנה אליו: "סיפרו לי שחזרת בתשובה בגלל פיגוע. זה קרה בנתניה או בחדרה?"

"בחדרה", ענה אורן, "למה?"

אורן התבונן היטב בירמיהו וקרא: "לא נכון... אני לא מאמין שזה קורה... אתה התפללת באוטובוס! אני הייתי הנהג של האוטובוס! אני זוכר שעלית ברעננה וכל הדרך לא הפסקת להתפלל. היה לי ברור שניצלנו בזכות התפילות שלך. אין לי שום הסבר אחר, ובזכות זה חזרתי בתשובה".

השניים התחבקו והזילו דמעות.

"היית הנהג שלי באוטובוס כמעט לפני ארבע עשרה שנה בדיוק", אמר ירמיהו, "והיום היית הנהג שלי בתפילה".

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:  odedm@neto.net.il