דגלים כחולים עם סמל בית המקדש עיטרו השבוע את חצר הקמפוס של ישיבת 'עוד יוסף חי' ביצהר, מחליפים את דגלי החאקי של מג"ב, שהתנוססו במקום במשך יותר משנה.
יום שלישי אחר הצהריים, שעות ספורות לאחר שכוחות מג"ב פינו סופית את המקום ואפשרו לבעלי המבנה – תלמידי הישיבה ורבניה - לשוב למקומם. אנשי הישיבה מסתובבים במבנה רחב הידיים, סורקים כל פינה בשילוב של געגוע ודאגה על מה שהתרחש בין כותלי מקום התורה, במהלך שנה שלמה שבה הופקע מידי בעליו ושימש בסיס צבאי לכוחות מג"ב, שחלק לא מבוטל מהם אף אינם יהודים.
'בשבע' הצטרף לסיור ראשוני בתוככי המבנה. הנזקים הרבים שהותירו אחריהם החיילים בולטים לעין: אין חדר, קיר או תקרה שלא הושחתו במידה כזו או אחרת. יש כאן גם מזוזות שנעקרו, דלתות ומדרגות שנשברו, תקרות שנפערו בהן פתחים מכוערים, כיתובים וחותמות ואפילו גרפיטי בערבית שכוסה בתרסיס לבן, כנראה כדי למנוע שערורייה תקשורתית.
ציוד המטבח, שערכו נאמד בעשרות אלפי שקלים, הושחת אף הוא: תנור, מקררים, כיורים ומערכת הניקוז ברצפה. הציוד המשרדי הושלך כולו לחדר מחסן, כולל מחשבים, ארונות, ספרי קודש, מסמכים חשובים ועוד. קירות גבס פורקו ונעלמו, ציוד כיבוי האש יצא מכלל שימוש, ותמונת הנצחה של תלמיד הישיבה הראל עז בן נון הי"ד, שנרצח בידי מחבלים, נמצאה שבורה על הרצפה.
בין סימני הנזקים שמראים לי אנשי הישיבה, אפשר לראות גם את הזמן שעצר מלכת: על הלוחות בכיתות הלימוד נותרו טבלאות ורישומים מהנושאים שנלמדו בימים האחרונים שלפני החרמת המבנה: שיעור במצוות יישוב הארץ, ועוד אחד על תרומות ומעשרות. "בית המדרש חיכה לנו", מתאר את ההרגשה הרב יוסי פלאי, מרבני הישיבה, המתלווה אלינו.
היום בצהריים הגיעו התלמידים לתפילת מנחה ראשונה בישיבה המשוחררת, שלאחריה פרצו בריקודים. עבודות הניקיון והסידור של המקום החלו באופן מיידי, כהכנה לחזרת הלימודים אל מבנה הקבע, וגם לאירוע השמחה שמיועד להתקיים היום (ה') בישיבה בהשתתפות רבנים ואישי ציבור.
איך התחושה לחזור בפעם הראשונה לישיבה, אחרי שנה של גלות?
"אנחנו שמחים לחזור", אומר הרב פלאי, "מצער מאוד לראות את הנזקים שנגרמו למבנה, גם בגלל עצם הפגיעה במקום תורה, וגם מצער לראות לאן השלטון מוכן להידרדר. חוסר הרגישות לקודשי ישראל, מבוגי יעלון ועד אחרון החיילים".
אתם מרגישים ניצחון או הפסד לאחר המהלך הזה של שר הביטחון?
"ודאי שניצחון. הישיבה המשיכה בלימוד, הוא לא נעצר והאמירה הציבורית שלנו המשיכה".
אבל שר הביטחון טוען שהצו השיג את מטרתו. הצליחו "לחנך" אתכם, ובמשך שנה לא היו פעולות 'תג מחיר'.
"היה פה שקט כי צה"ל לא עשה פינויים ביצהר. הם נזהרים לא לגעת פה בשום דבר, כדי שיהיה פה שקט ואז יוכלו לומר שהם הצליחו לחנך אותנו. הם ידעו שאם יהיה פינוי – יהיה אותו בלגן. הם סיימו את הצו כי הם הרגישו שזה כבר מגוחך. הם גם הבינו שיצטרכו לפצות אותנו על כל זה, וזה גם עשה להם יחסי ציבור לא טובים. אין פה באמת צורך ביטחוני".
מדוע לא זכיתם לגיבוי ציבורי נרחב בכל התקופה הזאת?
"ראשית, זכינו לתמיכה עממית רחבה. במשך חמש שנים הציבור מחזיק את הישיבה, שלא מקבלת תקציבים מהמדינה. שנית, אכן יש לתמוה מדוע הרבנות הראשית למשל לא דיברה בעניין הזה. זה מוזר בלשון המעטה".