הפלרת מי השתיה - טוב או לא?

האם נכון להחזיר את הפלואוריד למי השתיה במדינת ישראל? ד"ר אתי דויטש, מנהלת המכון לרפואת שיניים לילדים ב'שניידר', מסבירה.

ד"ר אתי דויטש , כ"ב בסיון תשע"ה

ד"ר אתי דויטש
ד"ר אתי דויטש
צילום: מרכז שניידר לרפואת ילדים

הפלואוריד נמנה בין תשעת המיקרו מינרלים החיוניים לבריאות האדם. השימוש בפלואוריד בצורותיו השונות הוכר כגורם החשוב ביותר למניעת העששת, והוא זה שגרם כנראה לירידה הניכרת בשכיחותה ובחומרתה של מחלת העששת בשנים האחרונות בארץ ובעולם. הפלואוריד משפר את כושר עמידות השן לחומצות.

ההשפעה החיובית של הפלואוריד על הפחתת העששת נעשית בשתי רמות- ברמה הסיסטמית( כגון הוספת פלואוריד למי השתייה, טיפות וטבליות), וברמה המקומית (הוספת פלואוריד לתכשירים שונים, כגון: משחות שיניים, שטיפות פה ועוד). בכל אחת מהרמות פעילות הפלואוריד הינה בעזרת מנגנון אחר, וההשפעה הכללית היא המצטברת משתיהן.

במחקרים אפידמיולוגיים שנעשו בראשית המאה העשרים בארה"ב נמצא כי רמה של ppm 1( חלקיק אחד למיליון) פלואוריד במי השתייה הביא לירידה משמעותית ברמת העששת . מחקרים נוספים שהשוו בין ערים שונות בארה"ב שהופלרו לעומת ערים שקבלו מי שתיה עם רמות פלואוריד נמוכות הראו שיעורי הפחתה של 50-70 אחוזים בהימצאות העששת.

מחקרים נוספים רבים אשר נעשו בשנים האחרונות מצביעים באופן עקבי על הבטיחות והיעילות שבהפלרת מי השתייה, גם בעידן זה של זמינות הפלואוריד ממקורות נוספים.

כמו שציינתי קודם, הפלרת מי השתייה הינה שיטה לאספקת פלואוריד בצורה ה- "סיסטמית" (לעומת ה-"מקומית"). בניגוד לשיטות הנוספות למתן פלואוריד סיסטמי, כגון טיפות או טבליות, הפלרת מים הינה השיטה היעילה ביותר להגיע לכלל האוכלוסייה, כך שכל השכבות בחברה יפיקו את יתרונותיה ללא קשר לרמה הסוציואקונומית או למודעות לרפואה מונעת, ובכך עליונותה המשמעותית על שאר השיטות.

לאורך השנים קמה התנגדות להפלרת מי השתייה בישראל מטעמים שונים, בעיקר בקרב חוגים המצדדים בזכויות האזרח וטוענים כי לרשות אין זכות להוסיף כימיקלים למים, אלא קיים חופש הבחירה לאדם לבחירת סוג המים שרוצה לשתות. טענות נוספות הקשורות בנזק בריאותי שיכול להיגרם מצריכת פלואוריד נמצאו כלא נכונות, במידה והצריכה נעשית ברמה המומלצת. בנוסף, לא תוארו מקרים של אלרגיה לפלואוריד בספרות המקצועית.