חגי לובר
חגי לוברצילום: יח"צ

''אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק", אומר היום (ראשון) חגי לובר על מכתב האומנים נגד השרים בנט ורגב, "כל האומנים שמטיפים יומם ולילה נגד אלימות, תומכים בהצגה שמעודדת אלימות ורצח, מוחה כפיים לרוצח ומציגה אותו באור אנושי".

לובר, שחקן, מחזאי ומנהל תאטרון אספקלריא, מספר על מכתב תגובה שהוא מארגן, "אנחנו ממש ברגעים האלה מארגנים מכתב אומנים המביע תמיכה בהחלטות של השרים רגב ובנט. ואני חושב שטוב עשה השר נפתלי בנט שהוציא את ההצגה הזמן המקביל מסל התרבות.

אנחנו חושבים שמי שעינה חייל צה"ל למוות, הוא לא יכול להיות מישהו שמועלה על במות. השאלה היא קודם כול שאלה מוסרית, אם אנחנו נותנים פה לרוצח ואח"כ שאלה כספית איך יכול להיות שמדינת ישראל תומכת בזה. אבל קודם כול שאלה מוסרית, במובן הזה אני נחרד מהאומנים האלה שבעצם באים ואומרים שרוצח שעינה ורצח יש מקום לקבל אותו ולהציב ליד שמו את הכותרת תרבות'. אדם כזה לא רק צריך להכניס אותו לכלא, צריך למחוק מהווי החיים הישראלי. ובוודאי לא לתת לו פתחון פה על במות שלנו", פוסק בנחרצות לובר.

לובר מצביע על הצביעות של האומנים, "אני בטוח שמהצד השני של המפה הפוליטית היו קמות זעקות שבר אם אני הייתי עושה הצגה שכתב, נניח יגאל עמיר או ברוך גולדשטיין. אגב אני חושב שבצדק, אני חושב שאנחנו לא צריכים לתת לאנשים האלה להיות גיבורי תרבות או להשתתף במיזם תרבותי.

זו פשוט תעודת עניות ועיוות מוסרי ומחלה נפשית מפלצתית שמתעקשת לתת לרוצחים אותנו מקום מכובד על במת תרבות, ולכן בעיני בלי שום ספק היה צריך לאסור על ההצגה הזאת לעלות לא רק באמצעים כספיים גם באמצעיים משפטיים וחוקתיים. אני חושב שיש חופש ביטוי עד הגבול של הסתה. וההצגה הזאת היא עידוד לטרור".

זו לא הפעם הראשונה שעולה הצגה כזאת, מזכיר לובר, "תיאטרון חיפה עשה עם תאטרון הקאמרי את 'השיבה לחיפה', הצגה שכתב רוצח שהיה מעורב בטבח הספורטאים במינכן ולאחר מכן חוסל על ידי צה"ל. אגב שיחק בהצגה נורמן עיסא, שאמנם לא מחרים רוצחים ומשחק את הדברים שלהם - אבל להחרים את יושבי בקעת הירדן זה הוא יודע גם יודע.

עובר קו ישר בין אלה ש'המצפן המוסרי' שלהם מאפשר להשמיע דברי רוצחים ולא מאפשר להופיע במקומות מסוימים. אני בעד אנשים מצפוניים, אבל שילכו על כל הקופה. אם הוא חושב שמדינת ישראל היא מדינה גזענית בכך שהיא מחזיקה את שטחי יו"ש, אז שלא ייקח כספים מהמדינה הזאת".

לובר מציג נתונים על תקצוב התיאטראות על ידי המדינה. "בשנת 2013 בעוד להצגות של אספקלריא הגיעו יותר מ-60 אלף צופים, לעומת כ-20 אלף צופים שהגיעו לאל-מידאן - תוקצבנו משמעותית פחות מהם. ולכן אני חושב שפעם אחת ולתמיד צריך לפתוח את התקנות ולראות מה היה קורה אם היינו מתנהלים כמו בשוק חופשי.

''צריך לבדוק מה הציבור רוצה ולפי זה לחלק את התקציב", הוא מציע, ''לא ייתכן שלקהל דתי וחרדי המונה כארבעים אחוז מהאוכלוסייה לא תהיה אפשרות לקבל תרבות שמתאימה לו".