"כנרת כנרת" - מחזה מאת נתן אלתרמן

מחזהו הראשון של אלתרמן, המשלב סיפור על ערכים,רוח חלוצית בוערת ועל ימים אחרים ובני אדם שהסתפקו במועט. ערכי, חשוב, מעניין.

קובי פינקלר , כ"ט בסיון תשע"ה

כנרת כנרת
כנרת כנרת
צילום: יעל אילן

לקרוא אלתרמן, לשמוע שירי ארץ ישראל של פעם (קום בחור עצל וצא לעבודה..), לראות חלוצים שהפריחו את השממה בעמק הירדן הלוהט, (דגניה למשל), ללמוד על דילמות מוסריות, לחוות את השכול מנקודת מבט של הורים ורעיה, כל אלו חברו יחדיו להצגה המצוינת והאיכותית, שהועלתה אמש לראשונה בתיאטרון החאן "כנרת כנרת".

כבר השם מלמד הכול . כנרת. קבוצה, מושבה, חלוצים, קדחת.

השנה 1912, חבורת צעירים מתיישבת באזור הכנרת כדי לבנות עולם חדש וטוב יותר. קשיים כלכליים, חבר ראשון שנהרג, טרקטור יחיד, מקולקל, ומשפט שנערך לאחד החברים על התנהלות כספית לא ישרה. ברקע בוכה התינוק הראשון של הקיבוץ.

זהו המחזה הראשון של נתן אלתרמן, אחד מגדולי השירה העברית, המשלב סיפור על ערכים ורוח חלוצית בוערת לצד ימים אחרים ובני אדם שהסתפקו במועט והאמינו כי בכוחם ליצור חברה חדשה.

נבטי העלילה נוצרו בעקבות הסיפור האמיתי ששמע אז אלתרמן, מיפי ברוך בן יהודה מנהל הגימנסיה בתל אביב, שאיבד כסף לא לו (הכסף היה שייך לקבוצה שבה עבד), עמל קשות כדי להשיגו בחזרה בלי שהוא מיידע את בני חבורתו. אלה סירבו והוא תבע אותם, והם בתביעת נגד ציינו את עלבון הקבוצה. אל המציאות הזאת הזה הוסיף אלתרמן קטעים מעולם החלוצים, שהפכו מיד למחזה מוצלח.

מעבר לשחקנים המוכשרים והמצליחים, הבימוי. איזו עצמה להעביר טרטור של מנוע טרקטור מפיהם של השחקנים, לראות את השמש העולה בסיום המחזה, כל אלו ועוד אפקטים רבים כמו תלם המחרשה, הביאו את שיר גולדברג לעוד שיא הצלחה בבימוי.

טרקטור של אז.. יעל אילן

זו ההפקה השלישית שמעלה תיאטרון החאן בה משתפות פעולה שיר גולדברג הבמאית ושחר פנקס שערכה את המחזה. זאת, לאחר שבשנת 2013 עלתה ההצגה "האדרת" ובשנת 2012 עלתה ההצגה "תהילה" במסגרת פסטיבל "לילות עגנון". שתיהן זכו להצלחה גדולה בקרב הקהל ולשבחי הביקורות.

דן לאור בביוגרפיה על אלתרמן, שיצאה השנה, כותב מעט על התקופה ומגלה לנו צופן מאחריה "באחד הימים זימן אליו אלתרמן את האנשים הקרובים אליו. כשהתכנסו כולם בבית שבשדרות נורדאו ביקש אותם לסור לחדר העבודה שלו, מקום שלאיש לא היתה בו דריסת רגל. "בואו תכנסו, בואו תכנסו" – אמר אלתרמן בהתרגשות, שהיה בה אף שמץ של מבוכה.

בחדר חיכתה לכולם הפתעה: הוא הוציא ממגרתו כתב יד של יצירה חדשה - המחזה כנרת כנרת - וביקש רשות לקרוא אותו בפניהם. אמנם היו בחדר שתי שחקניות ועוד שחקן אחד, אך אלתרמן בחר לקרוא את המחזה בעצמו, כשהוא ממלא לבדו את כל התפקידים. ואף שהיה כבד פה, הקריאה הפעם היתה שוטפת, קלילה, כשהוא מדלג ללא מאמץ רב בין הקטעים שנכתבו פרוזה לבין החלקים הפיוטיים, שהיו רוב הטקסט. ככלל, שרתה על המחזה רוח טובה, והיו בו לא מעט רגעים מעוררי צחוק. כשפונה מרדכי (שהוא בן דמותו של בן יהודה) אל אחד מחברי הקבוצה, יהודה שמו, בדרישה לקבל ממנו את הכסף, אומר לו יהודה: "אנחנו אוהבים אותך, מרדכי, אנחנו/ קשורים בך וצריכים אותך, אבל/ את מקומך בינינו לא תקנה בכסף./ אתה יודע מה אתה עושה?. אתה מציע לנו שוחד!" ואלתרמן שנהנה כל כך מן האיפכא מסתברא של הסיפור, לא הפסיק לצחקק. אך היו במחזה גם רגעים של קדרות ועצב, הקשורים בנפילתו של חבר הקבוצה ליובה (בן דמותו של משה ברסקי).

כשבאים הוריו של ליובה לארץ, אחרי שבנם איננו עוד בין החיים, שואלת האם את חברי הקבוצה: "אבל מה היו דבריו האחרונים? מה הוא אמר?" משיב לה יהודה: "הוא אמר- אמא". וכשהאם שואלת שוב: "הוא... אמר עוד משהו?" ויהודה משיב: "הוא אמר- אמא. אמא שלי." אלתרמן הפסיק פתאום את הקריאה ופרץ בבכי.

כאמור, מחזהו הראשון של אחד מגדולי השירה העברית, המשלב סיפור על ערכים ורוח חלוצית בוערת ועל ימים אחרים ובני אדם שהסתפקו במועט והאמינו כי בכוחם ליצור חברה חדשה. ערכי, חשוב, מעניין.