תקציב של 60 מיליון שקלים בשנה. הבחירות ללשכת עורכי הדין השבוע
תקציב של 60 מיליון שקלים בשנה. הבחירות ללשכת עורכי הדין השבועצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

לשכת עורכי הדין אינה רלוונטית. זו לא דעה אישית. שמונים וחמישה אחוזים מעורכי הדין הצביעו על כך ברגליים, כאשר לא טרחו להגיע ולהצביע בבחירות ללשכה שנערכו ביום שלישי השבוע.

לשכת עורכי הדין היא גילדה מקצועית שיצאה מפרופורציה. היא לא הייתה אמורה לחרוג בהרבה מגילדות מקצועיות אחרות שהמחוקק אפשר להן לפקח על המקצועות שעליהם הופקדו. גם אנשי לשכת שמאי המקרקעין ולשכת רואי החשבון בוחנים, מחלקים רישיונות תעסוקה ומתלים אותם במקרה הצורך. גם הם מקיימים ימי עיון מרוכזים באילת, כאלו המאפשרים חופשות מפנקות המוכרות לצורכי מס.

שני מקורות עוצמה לא מוצדקים נתונים בידי לשכת עורכי הדין. האחד הוא מס החבר של יותר מאלף שקלים לשנה, שמביא את הלשכה המאגדת בתוכה יותר מ‑60 אלף חברים לתקציב מכובד של 60 מיליון שקלים. מה שמביא בעקבותיו כמובן את הצורך להוציא את הכסף בשלל כיבודים, ועדות ומשרות. בעניין הזה מטפלת הצעת החוק לשינויים מפליגים בלשכת עורכי הדין, שהעבירה השבוע שרת המשפטים שקד בוועדת השרים לענייני חקיקה.

במאמר מוסגר נעיר שכמו הרבה חוקים אחרים שהעבירה שקד לאחרונה, מדובר בהצעת חוק שנולדה עוד לפני שהיא הפכה אפילו לחברת כנסת, פרי עמלם של חברי ועדה ציבורית וצוותי עבודה של מחלקת הייעוץ והחקיקה במשרד המשפטים. אבל אחד התפקידים החשובים של שר הוא היכולת להוציא את הדברים הטובים מהמגירה ופשוט לעשות אותם. ולפחות כרגע נראה שבעניין הזה שקד מציגה יכולת מרשימה. הצעת החוק האמורה של שקד תבטל את מחוזות הלשכה, תצמצם את מספר חברי המליאה שלה ואת מוסדותיה, ותפחית באופן דרמתי את תקציבה (וממילא גם את דמי החבר השנתיים שמשלמים עורכי הדין).

מקור העוצמה השני של הלשכה הוא שני הנציגים בוועדה לבחירת שופטים (שני חברים נוספים החברים בוועדה למינוי דיינים משמעותיים הרבה פחות). נציגי הלשכה הפכו כבר לפני שנים לפקטור חשוב בוועדה, ולכאלו שמשפיעים בין השאר על בחירת שופטי בית המשפט העליון וממילא על דמותה של מדינת ישראל. בעשור וחצי האחרונים, כשהלשכה נשלטת בעיקר על ידי קואליציית ערבים-שמאל, לעוצמה הזאת הייתה משמעות מיוחדת. הבחירות האחרונות לא יבשרו טוב גם בעניין הזה. אמנם הסיעה הדתית בלשכה כנראה הכפילה את כוחה (שורות אלו נכתבות בטרם הוכרזו התוצאות הרשמיות בבחירות ללשכה), אבל ההיסטוריה של הקדנציה האחרונה מלמדת שהיא עסוקה בעיקר בארגון חופשות השתלמות מותאמות לציבור עורכי הדין הדתיים, ובפרויקט בעל חשיבות שולית של קידום הדין העברי. גם בקדנציה הזאת עשויים שני נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים להיות מאוישים בנציג אחד של השמאל ובנציג ערבי אחד. גם העניין הזה נדרש לטיפולה של השרה שקד.

סקופ משופט

מה יעשה שופט בית משפט למשפחה שחושב שיש לו סקופ, פסק דין מעניין שחבל שהתקשורת תפספס רק בגלל שכל התיקים בבית המשפט הזה נידונים בדלתיים סגורות? במקרה כזה הוא חותם את פסק הדין בהחלטה ש"פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים". אחר כך הוא פונה אל דוברות בתי המשפט ומפנה את תשומת לבם למקרה המעניין, או לפסק דינו פורץ הדרך. הדוברות משמיטה את הפרטים המזהים ומעלה את פסק הדין לאתר בתי המשפט. אם נמצא גם עיתונאי שחושב שפסק הדין מעניין, הוא כותב עליו בעיתון. וכך גם שופט בית המשפט למשפחה מקבל דקות אחדות של תהילה. אך מה יעשה שופט משפחה שהעניין התקשורתי בתיק שהוא פסק בו הוא האדם שהגיש את התביעה?

סגן הנשיא בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט נפתלי שילה, למשל, גלגל את העניין לפתחו של העיתונאי. בפסק הדין שהוא התיר לפרסום "בכפוף להשמטת פרטים מזהים" כמובן, הוא גולל את תביעתו של בן שהושמץ על ידי אביו. חברה, ששמה הושמט, הוקמה על ידי האב, ששמו הושמט. השליטה בחברה הועברה אחרי שנים לשליטתו של הבן, שגם שמו כמובן הושמט מפסק הדין. החשד מתחיל לעלות כאשר פסק הדין משמיט את התחום שבו עסקה החברה, נתון שבדרך כלל לא מסגיר בעלי דין. שורת ההשמטות הבאות כבר יכולות לרמוז לצרכן החדשות המשוכלל במי הדברים אמורים: "בסוף שנת... נשלחו על ידי ב"כ החברה או חברות קשורות נוספות שכולן בשליטת הבן, מכתבי דרישה רבים לאנשים אשר לפי גרסת החברה, חייבים לה כספים, עקב... שסופקו ותמורתם לא שולמה. אנשים שקיבלו את מכתבי הדרישה, הגישו תלונות רבות ל... על מנת שתחקור נושא זה".

אבל גם אם פספסתם פרשה כלכלית משפטית רחבת היקף שמסעירה את המדינה גם בימים אלו, פסק הדין רב ההשמטות של השופט שילה לא משאיר מקום לדמיון אלא לחיפוש קטן בגוגל. "ביום... התקיים דיון בוועדת... של הכנסת עקב התלונות שהוגשו בגין דרישות התשלום ששלחה החברה. בדיון השתתף אף האב שאמר, בין היתר, כי: יש פה זיוף אינטרנטי מתוחכם והונאה ממש מפלצתית... אני רוצה להוסיף עוד. העברתי את החברה לבן שלי בכפייה, בעקבות איומים על חיי. הוא אדם מסוכן מאוד. אני פונה פה לשר לביטחון פנים ולמפכ"ל המשטרה למנות צוות חקירה מיוחד. רק להב 433 תוכל לתת מענה לדבר המפלצתי הזה. הוא מומחה לזיופים".

האב חויב לפצות את בנו במאה וחמישים אלף שקלים. ואת אתגר הכיסוי והגילוי שהניח השופט שילה לפתחי, אני מעביר בזאת אל קוראיי.

טיפ זהב מעורכת דין

לפחות עד עתה, חודשים אחדים אחרי הבחירות, יכולותיה של חברת הכנסת רויטל סוויד (המחנה הציוני), אחת הנשים המוכשרות בכנסת ומהנשים הדתיות המועטות בבית הנבחרים, כמעט לא הצליחו לבוא לידי ביטוי. מהאופוזיציה קשה יותר. בוודאי שקשה יותר כאשר מה שיש לך להציע הן יכולות אמיתיות. סוויד, שהייתה פרקליטתם של כמה מהמסוכנים בעבריינים, יכולה ללמד כמה פמיניסטיות רעשניות ממנה פרק או שניים על עוצמה נשית. היא גם יכולה ללמד לא מעט דתיים לאומיים איך פורצים, בלי סיסמאות מיותרות, את גבולות המגזר. מכל מקום, עצה קטנה שנתנה הסנגורית הבכירה לשעבר בדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, עשויה לחסוך למדינה מיליוני שקלים בשנה.

לפני עשרים שנה נחקק חוק הסנגוריה הציבורית, ושנה לאחר מכן היא הוקמה בידי פרופ' קנט מן. תפקידה העיקרי של הסנגוריה הוא להבטיח ייצוג הולם לכל אדם שנחשד או מואשם בפלילים, גם אם אין הפרוטה מצויה בכיסו. תקנות הסנגוריה הציבורית קובעות את הזכאות לייצוג במחיר שווה לכל נפש, ולעתים בחינם, על פי מדרג כפול: חומרת העבירה או חומרתו של העונש הצפוי, ומצבו הכלכלי של האזרח הנזקק לשירותיה. כך למשל, אדם שעומד לדין בעבירה חמורה שעונשה עשר שנות מאסר ויותר, יקבל ביתר קלות ייצוג מהסנגוריה מאדם שמואשם בעבירה קלה יותר. יוצאי דופן הם בעלי מוגבלויות וקטינים שמקבלים את הגנת הסנגוריה כמעט בלי בדיקה כלכלית. ובימי הקראות – ימים מרוכזים שבהם דן שופט יחיד בעשרות רבות של תיקי עבירות קלות – יכול אזרח מהשורה להיעזר בסנגור ציבורי חינם אין כסף.

ככלל, כדי לקבל את הגנת הסנגוריה הציבורית, אזרח צריך להמציא תלושי משכורת, אישור על קצבאות ביטוח לאומי, תדפיסי בנק ועוד מסמכים המעידים על יכולותיו הכלכליות. הבעיה בישראל 2015 היא שאצל רבים מהאזרחים הללו המסמכים אינם משקפים את מצבם הכלכלי. ראש רשות המיסים, משה אשר, העריך בשנה שעברה כי ההון השחור בישראל עומד על חמישים מיליארד דולר, המהווים יותר מחמישית התל"ג של המדינה. ומכיוון שנטל העלמת המס אינו מתחלק באופן שווה בין כל אזרחי ישראל, ומאחר שישנו מתאם חלקי בין מעלימי המס והעומדים לדין פלילי, סביר להניח שבכל שנה מוציאה המדינה מיליונים על סבסוד הגנה משפטית לאזרחית שיכולים לממן אותה בעצמם.

אבל במקום שבו נכשל הביטוח הלאומי עם צבא של חוקרים פרטיים ושנים ארוכות שבהן הוא יכול להתחקות אחרי מקבל הקצבה, לסנגוריה הציבורית עם כוח אדם מוגבל אין כל סיכוי לגלות את אלו שמבקשים את שירותיה שלא כדין. השבוע, כשדנו בוועדת החוקה בהארכת תקנות הסנגוריה הציבורית, שילמו כולם מס שפתיים לצורך להפסיק את התופעה. לסוויד הייתה הצעה קלה, פשוטה וצודקת שעשויה להוות פתרון לפחות לחלק ניכר ממעשי הרמייה: במקרים שבהם אדם החליט במהלך משפטו לעבור מייצוג של הסנגוריה הציבורית לייצוג של עורך דין פרטי, ייגבה ממנו התשלום בגין השירות שקיבל עד אז חינם מהסנגוריה.