כך סיימתי קורס טיס - ראיון

"לקום ב-5 בבוקר להתפלל או לפעמים אחרי לילות ניווט לא ללכת לישון כדי להניח תפילין זה אתגר". ראיון עם ע' שמחר יקבל כנפי טיס.

רפאל לוי , ז' בתמוז תשע"ה

ע  עם מסוק הינשוף
ע עם מסוק הינשוף
צילום: דו"צ

ע', טייס מסוקי סער טרי שיקבל מחר את הכנפיים, מספר בראיון לערוץ 7 על ההרגשה עם סיום הקורס.

"הרגשה של כיף חיים שמח מאושר כיף לראות שאני עומד פה היום אחרי קורס ארוך, אבל מבין את מה שכולם אומרים לנו, שזאת רק תחילת הדרך, ועכשיו מתחילים לעבוד באמת מה שלמדנו".

ע' שובר את המיתוס של 'טייס מלידה'. הוא לא בן של טייס, לא הכיר טייס לפני כן ואפילו לא רצה להיות טייס, "מבחינתי זה ממש לא היה חלום במקום שגדלתי זה לא חלום להיות בקורס טייס, ובהתחלה ללכת לטייס ולא ללכת לחי"ר זה היה הקרבה. לקורס טייס הגעתי אחרי שהתגלגלתי לכאן מהמיונים, התחלתי במיון הראשון ועברתי ואז אמרתי לעצמי, 'בא נראה אם אני עובר את השלב הבא, ואת המיון הבא', וככה עד שהגעתי לשלב בקורס שבו יצא לנו לטוס, ואז אמרתי וואלה זה מגניב אני רוצה להיות פה".

ע', בוגר המכינה הקדם צבאית בעלי, לא חושב שבקורס היו אתגרים מיוחדים לאדם מאמין, "כמו בכל מקום היה אתגר, כמו לדוגמא לקום ב-5 בבוקר להתפלל או לפעמים אחרי לילות ניווט לא ללכת לישון כדי להניח תפילין זה אתגר, אבל אני לא חושב שזה ייחודי לקורס טייס, אבל הקושי הזה זה חוויה, זה משהו שבונה אותך ועושה לך טוב, אבל בהחלט אני אזכור את הבקרים האלה".

הוא מציין את הרגע המשמח מבחינתו בקורס, "מהרגע שהתחלתי את המיונים הבנתי שאני רוצה להגיע למערך המסוקים והרגע שבו התקבלתי למסוקים היה המשמח ביותר בקורס".

"מה שמיוחד במסוקים זה שטסים בעיקר נמוך והקרבה והחיבור לקרקע, אתה טס על בסיס הקרקע ומשתמש בה לטובתך. זה גורם להכיר את הקרקע בכל מיני צורות אחרות ומצבים אחרים ותמונה שונה ממה שרואים כשהולכים ברגל. זה שמשך אותי למערך הזה", אומר ע'.

ברגעים קשים ע' התחזק במחשבות חיוביות כפי שהוא מספר, "היו רגעים קשים פיזיים וגם מנטליים, לדוגמא כשחבר שלי הודח אחרי שנה שאנחנו ביחד בקורס, אבל מאד השתדלתי שמה שינחה אותי וישב לי 'מאחורי הראש', זה שאני בא לתת מאה אחוז ואם זה מתאים אז יופי, ואם אני לא מתאים אז אני אלך למקום אחר, ולא לחשוב אולי אני לא מתאים, אולי אחתום ויתור או אפרוש כי זה לא עובד ככה".

ע' מספר על ההשפעה של המכינה על השירות הצבאי, "שנה וחצי שהייתי במכינה הוציאו אותי בן אדם אחר, בן אדם יותר מאופס על עצמו יותר ממוקד ויודע מה רוצה לעשות עם עצמו, יותר שלם עם מה אני עושה ומה לא, על מה אני מוותר ועל מה לא. וכמובן הלימוד במכינה מחזק את הרצון לשירות משמעותי איפה שאפשר לתרום".