בשבע מהדורה דיגיטלית

חגי לובר: תרבות יהודית לכולם

האם לשרי התרבות והחינוך צריכה להיות סמכות החלטה לגבי תמיכה ממשלתית ביצירות תרבות שנויות במחלוקת?

נעמה בן חיים , ח' בתמוז תשע"ה

שחקן ובמאי, מנהל תיאטרון אספקלריא
שחקן ובמאי, מנהל תיאטרון אספקלריא
חגי לובר

התשובה חיובית. בוודאי שצריכה להיות להם סמכות. הם הסמכות העליונה, אבל רק במקרים קיצוניים.

ההגדרה פשוטה: חופש ביטוי כן, חופש שיסוי לא. כל דעה שרוצה להיאמר יכולה להיאמר, גם אם היא נגד השלטון או הממסד. כל דעה יכולה להישמע וחובה שתישמע.

בקצה נמצאות דעות שעלולות לגרום לעידוד טרור, לפגיעה באזרחים, לגזענות, להשפלה של ציבור שלם או להוצאתו מחוץ לקונצנזוס.

ב-98 אחוזים מהמקרים אל להם להתערב בתכנים, זה לא העניין שלהם, לא מימין ולא משמאל. כמובן שהתמיכות צריכות להיות בחלוקה שוויונית לכולם. מה שכן, זכותם של השרים לעודד סדר יום תרבותי אחר. למשל: עידוד יצירה בפריפריה, או עידוד יצירה יהודית. זכותו של שר להחליט שהוא הולך להשקיע בפריפריה. לשרת התרבות הקודמת, לימור לבנת, היה סדר יום של קידום הצגות בפריפריה. בטלוויזיה, למשל, יש עידוד של הפקות מקור, ושם חייבים להתערב. כשנבחר שר, הוא בא לקדם אג'נדה מסוימת. אם הוא נבחר בשל היותו ציוני, מותר לו לעודד אנשים לעסוק בתכנים ציוניים. אסור לו לפסול הצגה חרדית אנטי ציונית – אם באמת יש כזאת - כי זה במסגרת חופש הדעות.

אני מקווה מאוד ששרת התרבות מירי רגב, שנבחרה בשל היותה שייכת למפלגה ציונית עם זהות יהודית ברורה, תעודד יצירה בתחומים האלה.

אני סבור שהמלחמה וקולות הבכי מצד האמנים אנשי השמאל הם לא בגלל חופש הדעות. הם לא באמת חושבים שמישהו ימנע מהם להביע את דעתם, אלא חוששים שיעודדו מגמות יותר ציוניות ויהודיות, וממילא זה יכול לפגוע בהם.

אני רוצה להרגיע אותם ולומר שזה יהיה נפלא אם הם יבינו שהתרבות היהודית, שכנראה תקדם השרה, שייכת גם להם לא פחות מאשר לאחרים. 

חגי לובר

שחקן ובמאי, מנהל תיאטרון אספקלריא