כששרון דרש: עוד מאחזים ברצועת עזה

חודשים לפני נאום הרצליה מתח שרון ביקורת על מתיישבי גוש קטיף שלא הקימו די מאחזים... אריה יצחקי על "התרומה" הביטחונית של העקירה.

שמעון כהן , י"ב בתמוז תשע"ה

אריאל שרון
אריאל שרון
צילום: פלאש 90

אריה יצחקי
במסגרת סדרת הראיונות שמקיים יומן ערוץ 7 במלאת עשור לעקירה ולגירוש מגוש קטיף שוחחנו עם ההיסטוריון הצבאי אריה יצחקי, מעקורי החבל בעצמו, על הליקויים המודיעיניים של מערכת הביטחון במסגרת ההיערכות למבצע העקירה.

את דבריו מבסס יצחקי בין השאר על חקר ארוך שנים שבחן את התנהלות מערכת הביטחון מול האיומים הביטחוניים שהתרגשו באותם ימים ולאחר העקירה הפכו למציאות מדממת. כמו כן מבסס יצחקי את דבריו על עיון במסמך הפקודה המטכ"לית של חטיבת המבצעים, מסמך ממנו ציטט כבר בראשית השיחה עמו על מנת להכיר את הלכי הרוחות שעמדו בבסיס העקירה והגירוש.

יצחקי מזכיר את הפרסומים האחרונים בתקשורת ומהם התברר הכשל המודיעיני שליווה את העקירה, כאשר כל המבקשים להתריע ולהזהיר מהקמת חמסטאן ברצועת עזה הושתקו בבוז על ידי "הגורמים היודעים". בדבריו מזכיר יצחקי כי הערכת אמ"ן הייתה שהמצב הביטחוני ישתפר לאחר העקירה ואילו השב"כ העריך שחמאס מעוניין בשקט.

מהפקודה המטכ"לית מצטט יצחקי כשהוא מזכיר גם את שמו של מבצע העקירה 'שבת אחים', שם שנשמע כמו לעג של ממש לעקורים ולהיסטוריה. על פי המסמך שנכתב על ידי אגף המבצעים המטכ"לי התכלית האסטרטגית של העקירה היא מיצוי ההזדמנות האסטרטגית לקידום רגיעה ביטחונית מתמשכת, מתן ביסוס למנהיגות פלשתינית אחראית אפקטיבית בתמיכת ארה"ב ובגיבוי המערכת הבינלאומית. יצחקי קורא את הדברים ומתקשה להאמין כיצד היו שלמרות כל האזהרות סברו שאכן העקירה תוביל למנהיגות פלשתינית אחראית ולניצול הזדמנות אסטרטגית. "הם האמינו שהיציאה הזו תביא להסדרת הסכסוך ותוביל למנהיגות יציבה בעוד אנחנו טענו להיפך, שחמאס ישתלט על הרצועה ולא תקום מנהיגות אחראית. הם אמרו לנו שאנחנו לא מבינים טוב יותר מהשב"כ. עשר שנים אחרי, כמעט כל האחראים מודים 'נכשלנו'. כולם יודעים שזו הייתה טעות חמורה מודיעינית ומנטאלית וכו'", אומר יצחקי המציין כי כשהוא אומר ש"כולם מבינים" מאמירה זו יוצאים אנשי חבורת החווה ובראשם עו"ד וייסגלס וגלעד שרון.

"האנשים הללו ניצלו את מצבו הנפשי הרעוע של שרון", משוכנע יצחקי ומספר: "אריק שרון היה ידידנו הטוב ונחשב לאבי ההתנחלויות. הוא תמך בנו ובכל ביקור שהיה מגיע לגוש קטיף היה מגיע לביתנו בכפר ים, גם כדי להחליף דעות, אבל בעיקר לאכול את העוגות והמאפים של דתיה. הוא היה אוכל הכול... בשנת 2003 הוא הגיע אלינו ואחרי 3 סוגי בורקסים ועוגות אמר לנו 'אני מאוכזב מכם קשות. אתם נרפים. כמה מאחזים יש ברצועה?'. אמרנו לו שיש שלושה – תל קטיפא, שירת הים וכרם עצמונה. הוא הטיח בנו 'אתם לא מתביישים? ביו"ש יש למעלה מ-90 מאחזים ולכם רק שלושה?". שאלתי אותו אם הוא רוצה שאראה לו את התכנית למאחזים חדשים. הוא אמר 'בוודאי'. ניגשתי והוצאתי לו מפה שבה תכנית להקמת שישה מאחזים חדשים", אומר יצחקי ומתאר את מיקומם המדויק של ששת המאחזים המתוכננים.

שרון עיין במפה, שמע את הדברים ומיד הגיב 'או. סוף סוף זמירות חדשות. תבואו אולי לירושלים ונעזור לכם להקים שישה מאחזים חדשים'. "ההרגשה הייתה מרוממת", אומר יצחקי אך מיד מוסיף כי לרעייתו, דתיה, אמר מיד ש"הוא עבד עלינו". דתיה שאלה מדוע הוא מגיע למסקנה שכזו ואריה השיב לה ששרון "אמנם דיבר בהתלהבות, אבל הייתי צריך להראות לו את המפה ולהסביר לו את החומר, וגם האף שלו רטט וכשהאף של שרון רוטט הוא משקר". שמונה חודשים לאחר מכן נשא שרון את נאומו המפורסם בכנס הרצליה.

יצחקי משוכנע ש"מי שהפעיל עליו לחצים היו אותה חבורת החווה שכללה את בניו ובעיקר את הרל"ש שלו, עו"ד וייסגלס איתו אייל ארד, קלמן גאייר ואחרים", הוא אומר ומסביר כי מאחורי המהלך כולו עמד רצונו של וייסגלס לגונן ולהציל את שרון מהמארבים המשפטיים שהוכנו לו. "בשנים-2003 2004 שרון היה מסובך בפרשות שחיתות עד מעל הצוואר, מהאי היווני ועד לכספים שקיבל מטייקונים למיניהם. מיליוני דולרים שהגיעו למימון הבחירות. הוא היה צריך לרצות את המערכת והקריבו את השה לעולה, גוש קטיף".

על הזלזול של המערכת המחליטה בהתראות ואזהרות הביטחון מספר יצחקי ומזכיר את הרצאתו של וייסגלס בימים שטרם העקירה באוניברסיטת תל אביב. היה זה בחודש יוני 2005 ומהקהל היה מי שטען בפניו שמהלך ההתנתקות הוא מהלך הזוי ויש סיכוי סביר שחמאס יירה אחרי העקירה טילים על אשקלון וצפונה מכן. וייסלגלס דחה את הדברים וקבע כי אמנם "יש לנו בעיה של חפצים מעופפים", אך אין מדובר בבעיה אסטרטגית משמעותית.

על גלעד שרון מזכיר יצחקי כי זה טוען עד היום כי טוב שהוצאו המשפחות הישראליות משם, שכן עד אז ירו עליהם פצמ"רים וכיוצא באלה. "אנחנו לא מכחישים שגם בימי גוש קטיף המציאות הביטחונית לא הייתה פשוטה. היינו כרית הספיגה של המדינה, אבל אז זה היה ברמה הטקטית. אחרי ההתנתקות זה הפך להיות בעיה אסטרטגית. אם נפתחת חזית צפונית צריך להחזיק כוחות בדרום מול החמאסטאן", אומר יצחקי ומזכיר את התנהלות הצבא במבצעים הצבאיים האחרונים.

"זה היה כשל מודיעיני חמור ביותר. זה היה גם כשל מנטאלי חמור ביותר, פגיעה שתופעות הפוסט טראומה עוד יתבררו בעתיד", הוא מוסיף וקורא "לטפל בפושעי הגירוש שחמקו מעונש. יש להקים ועדת חקירה שתבדוק מי הפעיל אותם ומה היה האינטרס. יש לי תחושה שגורמים זרים ואינטרסים זרים הפעילו אותה". עוד הוא טוען כי יש לבדוק גם את אופן התנהלות קהיליית המודיעין ששוב ושוב שוגה בהנחותיה ובהערכותיה.

להערכתו של יצחקי "הציבור הולך ומתבגר, וכבר לא כורע ומשתחווה למחליטים הללו ואני מקווה שלפחות חלק מהדברים ייבדק".