חיילים, טרור, צה"ל
חיילים, טרור, צה"לצילום: פלאש 90

1

אין שום דבר מפתיע בגל הפיגועים והרציחות הקשה שפרץ כאן בשבועות האחרונים.

הרשות הפלשתינית הולכת ומחריפה את צעדיה נגד ישראל במישור הבינלאומי, ובמקביל יותר מרומזת לאזרחיה שטרור "עממי" בסגנונות שונים יתקבל בברכה. מנגד, הממשלה וצה"ל פועלים בשיטת המרדף אחר היתוש הבודד, ועושים מעט מאוד ממה שנדרש כדי לייבש את הביצה.

במהלך השנים השתרש בהתנהלות הישראלית מול הפלשתינים נוהג קבוע ומופרך של הנהגת הקלות לרגל חודש הרמדאן. במסגרת ההקלות נהוג לוותר על כללים ביטחוניים שנכתבו בדם, לקפל מחסומי דרכים חיוניים שנועדו לסכל פיגועי טרור, ולהסיר הגבלות חיוניות על כניסה למוקד ההסתה האסלאמי בהר הבית. הניסיון מלמד שהפלשתינים מפרשים את המחווה הישראלית כחולשה ומנצלים את הקלות הרמדאן כדי לבצע פיגועים, אבל בממשלת ישראל ובצה"ל לא לומדים. שנה אחר שנה חוזרים על השטות הזאת של הקלות בחודש הרמדאן, ומסכנים בחוסר אחריות את חייהם של אזרחים וחיילים.

ההיגיון אומר שבתקופת הרמדאן הפלשתינים נחשפים ביתר שאת לתעמולה אסלאמית קיצונית, והמוטיבציה שלהם לבצע פיגועים רק גוברת. לכן דווקא בימי הרמדאן יש לנקוט אמצעי ביטחון מוגברים, להגביר את נוכחות כוחות הביטחון בשטח, לפרוס יותר מחסומים ולחזק את התחושה שכל ניסיון לבצע פיגועים ייענה ביד קשה. במקום זאת ננקטת מדיניות שמפקירה את ביטחונם של אזרחי ישראל.

2

קשה להימנע מהתחושה שכל עוד הפיגועים מתבצעים מעבר לקו הירוק, ובפרט כשהנפגעים הם חיילים או מתנחלים, בצמרת המדינית והצבאית שוררת תחושה שאין צורך לשבור את הכלים.

שנים ארוכות של תעמולה שמאלנית ביססו את הגישה לפיה רצח יהודים בשטחי יו"ש הוא לגיטימי, או לפחות נסבל. ההתקוממות המוסרית נגד האשמת הקורבן אינה קיימת כאשר מדובר במתנחלים קורבנות פיגועים. "אם הם לא היו שם זה לא היה קורה להם", אמר חיים בר-לב לפני 35 שנה על נרצחי בית הדסה בחברון. "כל זה קורה בשטחים הכבושים, ובגלל שאתם יושבים שם אנחנו נקרעים", כתבה השבוע אשת שמאל ידועה בעקבות הירצחו של מלאכי רוזנפלד הי"ד. לרבים בישראל אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם.

"אילו הייתה בפלשתינים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות ונמנעים מירי על גילה, על נחל עוז ועל שדרות ומהנחת מטענים בצדו המערבי של הקו הירוק", כתב לפני 14 שנים פרופסור, איש שמאל קיצוני, בהתבטאות מתירת-דם שלא מנעה ממנו לקבל לימים את פרס ישראל. גם לפני שנה היו יותר מרמיזות על כך שהאשמים בחטיפה שזעזעה את המדינה הם שלושת הנערים החטופים הי"ד שניסו לנסוע בטרמפים, והוריהם שלא מנעו אותם מלעשות זאת. ההצהרות הללו הן התרת דם שהפלשתינים חשים אותה ופועלים בהתאם.

גם נשיא המדינה צריך להישמר יותר בדבריו. יפה עשה רובי ריבלין שהוסיף על מעשיהם של קודמיו וקבע לעצמו מנהג לבוא ולנחם, בנוסף למשפחותיהם של חללי צה"ל, גם את משפחות חללי הטרור. אבל חובה עליו להיזהר מלהתבטא באופן שיוצר תחושה של האשמת הנרצחים בחוסר זהירות, ומותיר את המשפחה האבלה כואבת ונסערת במקום שתרגיש מנוחמת. ובעיקר עליו לקרוא לממשלת ישראל למלא את חובתה, להיאבק באויב בנחישות ולהגן ביתר יעילות על אזרחיה וחייליה.

3

אלמלא הכרנו את הנפשות הפועלות היינו קוראים, כפי שעשו כמה אישי ציבור השבוע, להגיב לגל הפיגועים בתגובה ציונית הולמת של בנייה והתיישבות.

אין דבר שיכול להרתיע את הטרור ולהפוך אותו לבלתי משתלם למחולליו יותר מאשר חיזוק האחיזה היהודית בשטחי יהודה ושומרון. אבל נתניהו ויעלון כבר הוכיחו עד כמה הם נרפים ונרעדים בכל הנוגע לעמידה על זכויותינו בחזית ההתיישבות. אין טעם לדרוש הבטחה להקמת יישובים ושכונות יהודיות לזכרם של הנרצחים, לאחר שכבר הוכח לא פעם בעבר שאפשר להצהיר ולהבטיח ואחר כך לא לקיים. לכן המינימום הנדרש מהם הוא תגבור כוחות משמעותי ולא סמלי בלבד, וביטול מיידי של כל ההקלות הביטחוניות שהופכות את מלאכתם של הרוצחים לקלה יותר.

4

אי אפשר להפריד בין החוצפה של הרשות הפלשתינית בהתנהלותה המדינית מול ישראל ובין התעוזה והחוצפה של מפגעי הטרור הפלשתינים.

יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס ואנשיו מובילים מדיניות גלויה שחותרת לבידודה של ישראל ולהטלת חרם בינלאומי עליה. בסיוע אירופי הם קובעים עובדות, מקימים מאחזים ומשתלטים על שטחים חיוניים באזורי C. אוזלת היד של ישראל מול המתקפה המדינית המתמשכת משדרת חולשה שמזמינה גם פיגועים. כל זאת עושים עבאס ומרעיו בעוד שלטונם ואולי עצם חייהם תלויים בחסדיה הכלכליים של ישראל ובכוחו של צה"ל, שאלמלא הם גורל שלטון אש"ף ביו"ש היה דומה לגורל שלטונו בעזה. הפלשתינים מפעילים לחץ על ישראל באמצעות האמריקנים, שגורמים לממשלה בראשות הליכוד ועם הבית היהודי כשותפה מרכזית להיכנע למציאות של הקפאת התכנון בהתיישבות, שנמשכת עוד מתקופת כהונתה של ממשלת נתניהו הקודמת.

כפיות הטובה הזאת חייבת להיפסק. ישראל יכולה וצריכה לטלטל את כיסאו של יו"ר הרשות הפלשתינית ולתת לו להבין שאם ימשיך במדיניותו העוינת ישראל תאבד כל עניין בהמשך שלטונו.

5

אין ספק שהיה קל יותר לגבש תשובה ציונית הולמת לטרור הפלשתיני אילו נמסרה האחריות על המינהל האזרחי לידיו של סגן שר הביטחון, הרב אלי בן דהן.

בבית היהודי לא ממהרים משום מה לגבש צעדי תגובה נגד ההפרה הבוטה הזאת של ההסכם הקואליציוני בינם ובין הליכוד. במציאות קואליציונית של ממשלת 61, שבה חוסר שיתוף פעולה של אחת מהמפלגות יכול לסנדל כל יוזמה ממשלתית, קשה להבין מדוע בנט וחבריו עוברים על כך לסדר היום. די בהיעדרות מן המליאה שתגרום לקואליציה להפסיד בשתיים-שלוש הצבעות חיוניות, ונתניהו ויעלון כבר יבינו שהסכמים צריך לקיים. גם הרב בן דהן אינו רשאי למחול על כבודו, כי לא בכבודו האישי מדובר אלא בכבודה של ארץ ישראל.

לתגובות: [email protected]