בג"ץ מתח ביקורת על נוהל הבדיקה של היועץ. ברכה בדיון בבית המשפט העליון בעניינו
בג"ץ מתח ביקורת על נוהל הבדיקה של היועץ. ברכה בדיון בבית המשפט העליון בעניינוצילום ארכיון: הדס פרוש, פלאש 90

מבולבלים מפרשת תת-ניצב אפרים ברכה ז"ל? מישהו כנראה רוצה לבלבל אתכם.

השבוע הועלו על המוקד לפחות שני עיתונאים שחקרו את התנהלותו של אפרים ברכה. אחד מהם, יואב יצחק, הוא מבכירי העיתונאים החוקרים בארץ, שמעטים יכולים להתהדר בהישגים עיתונאיים הקרובים לאלו שהוא הצליח לאסוף במהלך השנים.

מקורותיו של יצחק במשטרה הם דבר נדיר, בעיקר מכיוון שהוא, בניגוד כמעט לכל כתבי המשטרה האחרים, לא נאלץ למכור את נשמתו כדי לקבל מידע. אליו פונים במשטרה כאשר מורסה מוגלתית במיוחד הולכת ותופחת. הפעם הייתה זו גרירת רגליים של משרד המשפטים בפרשה חמורה מאוד שיוחסה לתת-ניצב ברכה. כזו שאם היא נכונה, מסבירה בהחלט את הצעד הקיצוני שנקט קצין המשטרה.

נעשה מעט סדר: עיתונאים, כמו גם שוטרים, עובדים עם מקורות. למקורות, במקרים רבים, יש אינטרסים שלא מעניינים שוטרים או עיתונאים. האמת מעניינת, ולא משנה מי אמר אותה ומדוע. בחודשים האחרונים, חדורי רוח נקמה, חיפשו חסידיו של הרב פינטו כל פיסת מידע שתצליח להפיל את תת-ניצב ברכה, שהפליל את רבם. את המידע הזה הם העבירו לעיתונאים ולמחלקה לחקירות שוטרים. העיתונאים וחוקרי מח"ש בדקו את פיסות המידע הללו, אך רובן ככולן נמצאו מפוקפקות או קלושות במיוחד.

אבל אז הצליחו אנשי הרב פינטו לשים את ידם על מידע מעניין ומדאיג, כזה שמזכיר מאוד את פרשת פישר, אך חמור פי כמה. זאת מכיוון שהפעם, על פי הטענה, היה מעורב בה ברכה, תת-נציב המכהן בראש יחידה שאמורה לחקור פרשות כאלה. המידע הגיע ליואב יצחק ולמח"ש מאותם מקורות, ומשם הובהל אל שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה שבדק אותו. היועץ בדק, בדק, בדק ובדק, עד שליצחק נמאס. הוא עשה את תפקידו נאמנה ופרסם את האמת - שהיועץ וינשטיין גורר רגליים בפרשה חמורה מאוד הקשורה בתת-ניצב ברכה.

בצוהרי היום שבו המדינה כולה הייתה תחת הרושם הקשה של התאבדותו של ברכה, עשו במשרד המשפטים מעשה נבלה קטן ביצחק ושחרורו לתקשורת את ההודעה הבאה: "במענה לפניות כתבים ובהמשך לטענות יואב יצחק כאילו התקבלה החלטה לפתוח בחקירה נגד תנ״צ אפי ברכה המנוח, נבקש להבהיר באופן חד משמעי כי מדובר בשקר גס, בהמשך לפרסומים כוזבים של יצחק בעניין זה". הרושם שהתקבל בציבור היה כי לא היו דברים מעולם. שום מידע רציני נגד ברכה לא נמצא על שולחן היועץ. יצחק העליל והוא אחראי למוות המיותר.

אלא שלמעשה מדובר בתרגיל ידוע שנוקט משרד היועץ המשפטי לממשלה, בעיקר זה של וינשטיין, כדי לזרות חול בעיני הציבור. חקירה נגד ברכה אמנם לא נפתחה, אך נפתחה בדיקה של החשדות החמורים.

במענה לבקשה לקבל את נוהל הבדיקה בהתאם לחוק חופש המידע, שנשלחה למשטרה לפני כשנה, ענתה פקד עו"ד איבון בנדל מהיחידה לפניות הציבור כי לא קיים נוהל כזה. "אין אבחנה רשמית בין המושג 'בדיקה' והמושג 'חקירה'", כתבה בנדל, "לעיתים ייעשה שימוש במילה 'חקירה' ולעיתים במילה 'בדיקה' כשאין הבדל בין השניים (הטעות במקור) והכוונה היא זהה. פעמים רבות המשטרה מבצעת בדיקות שנועדו לבדוק האם אכן קיימת תשתית ראייתית לפתיחה בחקירה פלילית. במקרים בהם אין תשתית ראייתית המשטרה לא תפתח בחקירה".

מפוקפקות המושג בדיקה עלתה לאחרונה גם על שולחנו של בג"ץ. בעתירה שהגיש ח"כ מיקי רוזנטל נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה נתניהו בפרשת "ביבי טורס" (את הבדיקה בעניין משך ויינשטיין כמה חודשים) נכתב: "מדובר בהליך שזכה לשם הקוד 'בדיקה מקדימה', שמטרתו המוצהרת היא לבחון אם מתקיימת במקרה הנדון תשתית ראייתית התחלתית, המספיקה כדי להורות על פתיחתה של חקירה פלילית מלאה. אך דומה כי מעת שנבחר מסלול זה, הרי שיש בו למעשה כדי לסכל ברוב המקרים את האפשרות של קיום חקירה פלילית כזו".

בדיון שהתקיים לפני חודשיים תהו השופטים על המושג המוזר שאינו מעוגן בחוק או בנוהל. השופט אליקים רובינשטיין ציין שלא זכורה לו פרקטיקה כזו בעת שהוא כיהן כיועץ המשפטי לממשלה. השופטת דפנה ברק-ארז לגלגה ושאלה האם בעתיד יפתחו ב"בדיקה מקדמית לפני בדיקה", לפני שמחליטים האם לפתוח בחקירה נגד אישי ציבור. בימים אלו ממש ויינשטיין אמור להשיב לשופטים על הטענות נגד מוסד הבדיקה.

מכה ובוכה

את השוטר שצולם כשהוא מכה חייל יוצא אתיופיה פיטרה המשטרה בתוך יממה. המפכ"ל היוצא דנינו הסתפק בתחקיר קצר של הנושא. בבירור ארוך מעט יותר, הסתבר כי החייל הוא זה שתקף ראשון. החייל דחף, נתן מכת אגרוף וניסה להשליך אבן, לפני שהשוטר הסתער עליו, היכה אותו ואזק אותו.

את קצין היס"מ מוטי מאהגר, מנפץ הראשים מעמונה, המשטרה דווקא קידמה מאז. קידומו עוכב רק לאחר שמח"ש הגישה נגדו כתב אישום על תקיפה חמורה ועל תקיפה הגורמת חבלה של ממש של שלושה קטינים במהלך הפינוי האלים. גם כאן היה סרטון. באיכות צפייה גבוהה יחסית יכלו במשטרה לראות את מאהגר דואג לעטוף בפיסת בד את ידית האלה כדי לשפר את אחיזתו, וגם להבחין בהבעת המאמץ על פניו כשהוא מכה בה בכל כוחו על ראשיהם של נערים צעירים. אך כאן נדרשו שנתיים של מאמצים של מי שהייתה אז יו"ר ארגון זכויות האדם ביש"ע, חברת הכנסת לשעבר אורית סטרוק, כדי להביא את משרד המשפטים להגיש נגד הקצין כתב אישום. מבחינת המשטרה והתקשורת מאהגר היה יכול להיות היום מפקד מחוז.

בעוד שבוע וחצי יגזור שופט בית משפט השלום בירושלים דב פולוק את דינו של מאהגר. התביעה לא ביקשה יותר מעבודות שירות, בגלל הזמן הרב שעבר, ובגלל שהשוטר הביע חרטה בסופו של ההליך הארוך. את העשור שנדרש להרשעת השוטר הסדיסט אפשר לזקוף בין השאר לנסיבות הטרגיות של מותה של השופטת שבפניה החל התיק להתנהל, אך גם לשנתיים שנדרשו למח"ש להגיש את כתב האישום ולכישרון הרב שהפגינה ההגנה בביטולים ודחיות של הדיונים במשך שנים.

בטיעונים לעונש הבהיר עורך דינו של מאהגר כי לקוחו לא ממש כואב את כאבם של הנערים, שלפחות אחד מהם זכה בפיצוי של מאות אלפי שקלים מהמדינה לאחר שנפסקו לו אחוזי נכות. ההתנצלות, כך על פי הסנגור, הייתה עניין של "אצילות נפש". הוא ביקש מבית המשפט להטיל על מאהגר עונש של שעות עבודה לציבור ללא הרשעה, כדי לא לפגוע בהמשך קידומו במשטרה.

הכול נשאר במשפחה

לפני כשבועיים כתבנו כאן על פסק דינו של סגן הנשיא בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט נפתלי שילה, שחייב אב לשלם לבנו פיצוי של מאה וחמישים אלף שקלים אחרי שהשמיץ אותו בתקשורת ובאחת מוועדות הכנסת. השבוע הגיש השופט שילה את המנה השנייה בפרשה, כאשר חייב את אמו של הבן הנפגע לפצות את האב הפוגע.

מסתבר כי בתחקיר שפרסמה אחת מתוכניות הטלוויזיה על הבן, טען האב כי בנו הוא עבריין מועד וחולה רוח (והאב נאלץ לפצות את בנו בין השאר בעקבות הדברים שאמר באותה תוכנית). לפני השידור נדרשו כמובן עורכי התוכנית לתגובתו של הבן. הם שלחו מייל ובו תוכן הרשמותיו של האב לבן ולעורך דינו.

התגובה התקבלה דווקא מהאם. "הבן סבל כל חייו, כמו גם שאר בני המשפחה, מההתעללות והתעלולים של אביו, ולא בכדי בחרו כל בני המשפחה לנתק איתו כל קשר. בהיותו בן 17, כקטין, מחק (הבן) את שם משפחתו בניסיון להתנתק מהאבא המתעלל", כתבה האם לעורכי התוכנית בניסיון לגונן על בנה. "הוא סירב לחבוש כיפה, כי חש, עוד בהיותו ילד, שאם היה אלוקים בעולם, הוא לא היה נותן לו אבא כזה. מדובר באדם שפל ואכזר, כאשר אנו נמצאים בשיאם של גירושין וכל תעלוליו מטרתם נקמנות ולשון הרע".

העורכים פרסמו את תגובת האם במלואה, והאב הגיש נגד האם תביעת לשון הרע שנדונה גם היא בפני השופט שילה. בבית המשפט התברר כי ההאשמות של האם היו חסרות כל בסיס. השופט שילה קבע כי האם, שהייתה יכולה להסתפק בהכחשת ההאשמות שהטיח האב בבנה, בחרה לא להסתפק בכך ולהוציא את דיבתו של האב, אף על פי שלא הייתה צד בסכסוך. "מטרתה הייתה לבזותו ולהשפילו והיא אף לא התנצלה על הפרסום", כתב השופט שילה, אך למרות שהדברים פורסמו בערוץ מרכזי ובשעת צפיית השיא, הוא פסק לאב פיצויים של חמשת אלפים שקלים בלבד.  

"אין לנתק את הפרסום מהרקע שקדם לו ומדברי לשון הרע שהפיץ האב כנגד הבן. שהרי, התובע פרסם דברים קשים וחמורים על הבן", כתב השופט, "ולכן יש לראות את דברי האם בפרספקטיבה זו, דבר שיש בו בכדי להקל ולהקטין את שיעור הפיצוי".