בשבע מהדורה דיגיטלית

כשמדינה פושטת רגל

פשיטת הרגל המסתמנת של יוון לא דומה לזו של אדם פרטי, אבל ישנן מדינות שעברו את החוויה הקשה ושרדו.

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ב בתמוז תשע"ה

בארגנטינה זה כבר קרה יותר מפעם אחת. פנסיונרים ממתינים לפתיחת בנק באתונה
בארגנטינה זה כבר קרה יותר מפעם אחת. פנסיונרים ממתינים לפתיחת בנק באתונה
צילום: Yannis Behrakis, רויטרס

מה זאת אומרת שמדינה פושטת רגל? בשבוע שעבר הגיעה החולייה החלשה של גוש האירו, יוון, לרגע הקריטי שבו היא הפכה רשמית לחדלת פירעון.

זאת לאחר שמועד פירעון החוב לקרן המטבע הגיע, והכסף לא שולם. כעת נמצאת יוון בשלב ביניים, שבו לא ברור כיצד יסתיים המשבר. אך בהנחה שהיא באמת תפשוט רגל, עולה השאלה מה המשמעות המעשית של פשיטת רגל של מדינה. רבים מכירים (לצערם) את הסיטואציה שבה אדם פרטי פושט רגל. מדובר אמנם בהליך לא פשוט, אולם בקצרה אפשר לומר שכאשר אדם מגיע למצב שחובותיו גדולים מכדי שיוכל לשלמם, הוא רשאי לגשת לבית המשפט ולבקש להיות מוכרז כפושט רגל. גם נושיו של אותו אדם רשאים לגשת לבית המשפט ולבקש להכריז עליו כעל פושט רגל.

במצב כזה נלקח מאותו אדם כל רכושו, מלבד דברים כמו כלי מלאכה, חפצים אישיים שונים וכאלה שערכם אינו כספי. לאחר ביצוע ההליך, המכונה כינוס נכסים, בעלי החובות מקבלים מה שניתן מתוך הסכום שנצבר ביחס לחובות של פושט הרגל. בתום הליך נוסף מעניק בית המשפט 'הפטר' לאדם, והרי הוא אדם חדש, בלי חובות ובלי נכסים.

כאשר חברה פושטת רגל, המצב מעט יותר מורכב, אולם באופן עקרוני הוא די דומה: עיקרו של הליך כינוס הנכסים הוא בהעברת מניות החברה שנקלעה לקשיים לידי כונס הנכסים, אשר מטרתו היא למוכרן תמורת סכום גבוה ככל האפשר בכדי להחזיר לבעלי החוב את כספם (ובדרך כלל רק חלק קטן ממנו). במסגרת התהליך פועל כונס הנכסים למכירת החברה בשווי הגבוה ביותר, באמצעות גילוי והשבה של נכסי החברה. תפקידו הוא למכור את המניות או הנכסים, להשיב לנושים את מה שניתן ולסיים את הליכי פשיטת הרגל.

בניגוד לאדם או לחברה, אין חוק שמסדיר פשיטת רגל של מדינה. זאת משום שלכאורה אי אפשר לחוקק חוק שכזה. אין בעולם מי שיכול לכפות על מדינה למסור את נכסיה לידי נושיה תמורת החובות שאינה מסוגלת לפרוע. הקלף היחיד שמחזיקים בעלי החובות מול מדינה, הוא יכולתם שלא לשוב ולהלוות לה כסף לאחר שתודיע כי היא אינה מסוגלת להחזיר את חובותיה.

ברוב המקרים זהו קלף מנצח, אך מתברר שיש מדינות שפשטו את הרגל ובכל זאת שבו ולוו כסף במטבע זר. דוגמה מעניינת במיוחד היא המקרה של ארגנטינה. משבר החוב הקשה שחוותה ארגנטינה בשנים 2001‑2002, הוביל את ראשיה להכרזה השנויה במחלוקת שהמדינה לא תשיב את חובותיה. העולם רעש וגעש, אולם המנהיגים התעקשו כי ניסיון להשיב את החובות יכניס את ארצם למשבר מתמשך ובלתי אפשרי. למרות איומים מכל העולם, ארגנטינה הציגה צמיחה מרשימה מאוד לאורך כל העשור שלאחר מכן. אבל לפני כשנה התברר שלא הכול ורוד. ארגנטינה נקלעה פעם שנייה למשבר חוב, ולמעשה נאלצה לשמוט חלקית את חובותיה.

התו שהכזיב

בתוך שלל הדיווחים בימים האחרונים על הקשיים שאליהם נקלעה רשת המרכולים 'מגה', צף ועלה הנתון המדהים הבא: על פי הערכת הרשת, בידי הציבור נמצאים היום תווי קנייה שהנפיקה הרשת בסכום כולל של כ‑200 מיליון שקלים.

למעשה, מדובר בהתחייבות של הרשת לספק מוצרים ולשלם לצדדים שלישיים על רכישות בסכום זה.

על מנת להבין עד כמה דרמטי הנתון הזה, צריך קודם כול להבין קצת יותר מה הם תווי קנייה. למעשה מדובר בנייר שמנפיקה חברה מסוימת, ואשר מאפשר לרכוש מוצרים ושירותים ברשימה מוגבלת של עסקים בגובה הסכום הנקוב בתו. בעבר היו מרבית התווים מנייר, אך כיום מדובר בעיקר בכרטיסים שדומים בצורתם לכרטיס אשראי. מנפיק התו מוכר את התווים לרוכשים מרוכזים או לציבור הרחב, ומתחייב לשלם לעסקים שנמצאים בהסדר עמו ונקובים בתו את תמורת הרכישות שנעשו בתו, בניכוי הנחה מסוימת שהוא זכאי לה מכוח ההסכם.

נשמע לכם סינית? בואו נעקוב אחרי התווים של חברת 'התו המושלם', חברה-בת של רשת שיווק, חברת אשראי, או כל גוף עסקי אחר שתרצו. ועד עובדי 'עבודה עברית' קנה מ'התו המושלם' תווים בערך נקוב של 10,000 שקלים, קיבל הנחה של 5 אחוזים, ושילם תמורתם 9,500 שקלים. כל אחד מעשרים עובדי החברה קיבל תווים בשווי 500 שקלים. יוסי ניגש לרשת הנעליים 'נעלי יוחנן' וקנה נעליים במחיר של 500 שקלים. רשת 'נעלי יוחנן' העבירה בסוף החודש את התווים לחברת התו המושלם, וקיבלה תמורתם 450 שקלים, מאחר שהיא זכאית לקבל רק 90 אחוזים משווי התווים (בהנחה שבהסכם היא התחייבה להנחה של 10 אחוזים).

על העסקה שעושה חברת 'התו המושלם' אפשר להסתכל גם כסוג של עסקת הלוואה. כאשר החברה מוכרת תווים היא למעשה לווה כסף, או בשפת שוק ההון: מנפיקה איגרות חוב. כאשר היא משלמת על התווים שבהם נעשה שימוש היא מחזירה את ההלוואה, או בשפת שוק ההון: פורעת את איגרות החוב.

הרווח של חברת 'התו המושלם' מהעסקה כולל בין שניים לשלושה רכיבים. הרכיב הראשון, שלא תמיד קיים, הוא הפער בין סכום ההלוואה (הסכום שבו נמכר התו) לסכום ההחזר (הסכום שמשולם על התו). קיומו של הפער הזה איננו הכרחי, ולעתים הוא באמת לא קיים. הרכיב השני הוא משך ההלוואה. גם אם נניח שסכום ההלוואה וסכום ההחזר שווים, בדרך מקבלת החברה הלוואה לפרק זמן מסוים. נכון הוא שפרק הזמן אינו מוגדר, אולם ניתן להעריך מה יהיה הזמן הממוצע שיחלוף בין הנפקת התו לתשלום בעבורו. המרכיב השלישי הוא תווים שלא נעשה בהם שימוש. תווים שאבדו, או שמקבליהם זנחו אותם, הם הכנסה טובה מאוד לחברה מנפיקת תווים.

כל עוד עסקת התווים מתנהלת במחזור רגיל זה עסק נפלא. אולם שמועה על בעיות עסקיות אצל המנפיקה עלולה להריץ את בעלי התווים לעשות בהם שימוש מיידי. מצב כזה הופך את התווים עצמם לסכנה נוספת ליציבותה הפיננסית של החברה המנפיקה, אשר נדרשת לשלם סכומי כסף גדולים בזמן קצר. זהו גם אחד החששות הקיימים כיום סביב מצבה של רשת 'מגה'.