בשבע מהדורה דיגיטלית

נבלה עשה בישראל

הלקח העיקרי ממעשי התועבה של החשוד מהצפון הוא שאין ללכת באופן עיוור גם אחרי מי שנחשב לסמכות דתית ורוחנית

עמנואל שילה , כ"ב בתמוז תשע"ה | עודכן: 08:33

השם טרם הותר לפרסום. הרב מהצפון מובא להארכת מעצר
השם טרם הותר לפרסום. הרב מהצפון מובא להארכת מעצר
צילום: באסל עווידאת, פלאש90

1

מתוך המידע שהגיע עד כה לידיעתנו בפרשת הרב מהצפון, חלקו פורסם וחלקו לא פורסם, מתקבלת תמונה מבהילה.

מההיבט היהודי - המוסרי וההלכתי - מדובר בסיפור מצמרר, נורא ומתועב, שספק אם היה כמותו בתולדות היהדות הרבנית. עוצמת חומרת הדברים עולה מתוך המכלול המצטבר של היקף המעשים, השיטתיות שלהם, אורך התקופה שבה נעשו וחומרתם הן כעבירות שבין אדם למקום והן כעבירות שבין אדם לחברו.

לכך מצטרפת העובדה שהחשוד במעשים הללו, שמעצרו הוארך בשבוע נוסף, הוא אדם שעמד בראשות ישיבה, רב צעיר מוכר ומכובד, נערץ בקרב תלמידיו ושמו ידוע למרחוק כרואה נסתרות ופועל ישועות. ויש בפרשה הזאת עוד היבטים חמורים ייחודיים וקשים שהצנעה יפה להם. על מעשי תועבה שכאלה ועל חילול השם הנורא הכרוך בהם מזדעזעת הארץ ת"ק פרסה על ת"ק פרסה, ועליהם ראויה להיאמר קריאת השבר המקובלת בז'רגון החרדי "אוי לנו שכך עלתה בימינו".

2

בשעה הקשה שבה הם נמצאים, לבנו עם הנפגעות והנפגעים הרבים אשר חווים משבר קשה ביותר. בעוד עיניהם נפקחות לראות את חומרת המעשים שנעשו בהם, גם האילן שבו נתלו והמשענת הרוחנית שעליה הורגלו להישען מתגלים כמשענת קנה רצוץ ורקוב. ישלח להם ה' מרפא לנפשם ויסייע להם לצאת ממצוקתם הגדולה ולשקם את עצמם ואת משפחותיהם. על הציבור להתאמץ ולשמור על פרטיותן של המשפחות והנשים הנפגעות ולא לחטט בפצעיהם.

ברכה שלוחה לרב העיר צפת הרב שמואל אליהו ולעמיתיו הרבנים אשר סייעו לו להרחיק במהירות את החשוד מתפקידו, ממעמדו, ממקומו ומתלמידיו, כדי שלא יוסיף להפעיל עליהם את השפעתו המסוכנת. בזכות גישתם המוסרית הבהירה ופעולתם הנחרצת והאמיצה נזכה בעזרת ה' לבער את הרע מקרבנו ולהביא את החוטא העבריין על עונשו.

אוי לאותו חוטא ופושע שנתן ליצריו לשלוט בו והרס את חייו בחומר וברוח, בעולם הזה ובעולם הבא. איזו אומללות הוא המיט על משפחות רבות, וגם על משפחתו שלו. אילו חיים קשים ועלובים צפויים לו, גם לאחר שיסיים לרצות את עונשו. האם יש רפואה למכתו? האם יש תיקון לחטאים נוראים כל כך? על מעשים בלתי שפויים ואובדניים שכאלה אמרו חז"ל "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות".

3

אולי ישאל השואל מדוע אני כותב על אותו אומלל ופושע כעל מי שאשמתו הוכחה, והלא מדובר בחשוד בלבד שאפילו כתב אישום עוד לא הוגש נגדו. ובכן, בני אדם אנחנו ורק לאלוקים לבדו הידיעה המוחלטת, אבל הסימנים כאן הם מובהקים. ראשית ומעל לכול, נאמנים עליי הרב שמואל אליהו ובית דינו שחקרו ובדקו את התלונות, ואף העידו שהחשוד הודה בפניהם במעשיו. שנית, מעשיו של החשוד מדברים בעד עצמם, שקיבל עליו את הדין ועזב את עירו וישיבתו, ושניסה מאוחר יותר להימלט לחו"ל. לכך מצטרפת החלטת הארכת המעצר ונימוקיה, ועוד ידיעות נוספות שהגיעו אליי ואיני יכול לפרסמן כאן. אבל אם בגלל חשש לאיסור קבלת לשון הרע, או סתם מתוך ספקנות בריאה, יעדיף מישהו לפקפק בדברים ולהתייחס אליהם בזהירות - אין לי תלונות עליו. אדרבה, הלוואי שיתגלה הכול כטעות איומה ונלך כולנו לחלות את פניו של האיש על העוול הנורא שגרמנו לו.

4

השאלה היותר חשובה היא מה הם הלקחים שיש להפיק מהמעשה הנורא הזה, וכיצד אפשר למנוע בעתיד מעשים כאלה ודומיהם. לשאלה זו מתחברת שאלה מציקה נוספת: איך קורה שאדם גדול שכזה, תלמיד חכם, ראש ישיבה, עוסק בסתרי תורה ונחשב כבעל רוח הקודש, מידרדר לעומק כזה של טומאה?

הרציונליסטים שבינינו יאמרו אולי שהמסקנה הנלמדת היא להתרחק מכל מי שמתיימר להיות מקובל עושה נפלאות, רואה נסתרות ופועל ישועות. כולם כאחד אינם אלא הוזי הזיות או נוכלים ומאחזי עיניים שמטעים את מעריציהם וסוחטים מהם כסף, כבוד, ובמקרים חמורים יותר גם מבצעים בגופם עבירות מיניות.

באופן עקרוני גם דעתי אינה נוחה מהנהייה המתפשטת אחרי רואי נסתרות, בעלי סגולות ופועלי ישועות, אבל לא משום שכולם בעיניי רמאים או הוזי הזיות. על סמך עדויות רבות ששמעתי אני מתרשם כי אנשים ונשים רבים מכל שכבות הציבור וההשכלה מאמינים שיש בעולם בני אדם שניחנו בכוחות ראייה, ייעוץ או חיזוי, כוחות שאין להם הסבר מדעי או רציונלי - ועדיין הם אמת. לא תמיד מקור הכוחות הללו הוא ברוח הקודש. בעליהם יכולים להיות יהודים או גויים, אנשים או נשים, תלמידי חכמים או עמי ארצות, עוטי אצטלא דקדושה או חילונים גמורים.

במקרים לא מעטים ניתן להיעזר באותם בעלי כוחות כדי להשיג מידע עלום או לפתור בעיות קלות או חמורות. זו הסיבה לכך שבין הנוהים אחריהם אפשר למצוא אנשים חכמים, מוכשרים ובעלי מעמד כלכלי או ציבורי, שבצדק או שלא בצדק התרשמו מכישוריהם והפיקו תועלת מעצתם.

אז למה אני נגד ההליכה אליהם? כי יש בענף הזה המון מתחזים, נוכלים, רמאים ושרלטנים; כי גם הכנים שבהם צודקים רק בחלק מהמקרים (על הכישלונות אף אחד לא טורח לספר); ובעיקר כי מי שמתרגל לחיות מפיהם מפתח כלפיהם תלות הולכת ומעמיקה, עד שאינו יכול לקבל כמעט שום החלטה בעצמו.

ישנם מצבים קריטיים בחיי אדם, כאשר הדברים הכי חשובים מוטלים על כף המאזניים ואין לו דרך רציונלית להכריע מה נכון לעשות. במצבים כאלה של חיים ומוות או קרוב לכך, מצבים שבהם אדם לא יכול להרשות לעצמו לטעות אבל גם אין לו דרך לדעת כיצד לנהוג, אי אפשר לשלול את הניסיון לפנות אל אותם בעלי כוחות, צדיקים ומקובלים שהם בדוקים ונאמנים על רבים. כמובן בתנאי שלא מדובר בכאלה ששיטותיהם אסורות על פי התורה. אבל צריך להיזהר שלא לראות בכוחות הללו הוכחה לגדלות רוחנית או לרוח הקודש, ולא לפתח סביב מי שניחנו בהם הילה של גדולי תורה או צדיקי עליון. וגם אם הם באמת חכמים או צדיקים, עדיין לא בטוח שהיכולות הללו נובעות מצדקתם או מתורתם שהביאה אותם עד למדרגת רוח הקודש. צדיקות אמיתית נבחנת במידות מתוקנות ובמעשים טובים, וגדלות אמיתית בתורה נמדדת בידיעת התורה בחריפות ובקיאות - לא ביכולת לחולל מופתים. וכבר אמר בנו של החפץ חיים שיש צדיקים שהמופת שלהם הוא שה' עושה את רצונם, אבל המופת של החפץ חיים היה שהוא עשה את רצון ה'.

5

בכל מקרה, בין אם מדובר ברב מקובל פועל ישועות ובין אם ברב רגיל, אסור שהתלמיד יפתח כלפיו תלות עד כדי אובדן מוחלט של שיקול הדעת, החוש המוסרי ויכולת הביקורת. כאשר רב אומר לתלמידיו (או לתלמידותיו) לעשות מעשים שעל פי ידיעתם והכרתם ומצפונם הם איסורים הלכתיים או מוסריים ברורים, התלמידים חייבים לכל הפחות לחשוש שמשהו כאן לא בסדר, לעצור ולבדוק את הדברים. ובפרט כאשר מדובר בעניינים הקשורים ליצרא דעריות, כבר לימדונו חז"ל שאין אפוטרופוס לעריות ושכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. סיפורים על גדולי התנאים והאמוראים שכמעט נכשלו בחטא הובאו בגמרא כדי ללמדנו שגם הגדולים ביותר עלולים למעוד וחייבים להיזהר. ולפעמים אדם גדול כמעט נכשל בחטא ואדם פחות גדול מציל אותו מכך, כמו שפירשו חז"ל במעשה דוד ואביגיל.

כאשר אדם אשר נחשב לגדול מנסה להכשיר מעשה שאיסורו ידוע כמו ייחוד עם נשים או נגיעה בהן, יש לחשוד בו שהיצר מדבר מגרונו, ולבדוק את טענותיו מול חכמים אחרים. כאשר אדם המתקרא רב מתרץ תירוצים ומתיר לעצמו עבירות – חובה לבדוק אחריו. ויותר מכול יש לחשוד במי שעושה את מעשיו החשודים בסתר ומזהיר שלא לספר עליהם.

6

ועוד לקח אחד חשוב: אחת המתלוננות נגד אותו חשוד מספרת שהוא פגע בה כבר לפני 13 שנה, אך כשטענה זאת לא האמינו לה. הניסיון מוכיח שפעמים רבות עושי מעשים כאלה הם סדרתיים, ואינם מפסיקים את מעשיהם עד שהם נתפסים. אז אולי אי אפשר לפגוע במעמדו של אדם על סמך תלונה אחת שלא נבדקה במשטרה, ולא חסרות גם תלונות שווא והאשמות שווא. אבל חובה לפקוח עיניים וחובה לבדוק. מי יודע כמה נפגעות אפשר היה להציל וכמה עבירות חמורות אפשר היה לחסוך אילו תלונתה של אותה מתלוננת הייתה מתקבלת יותר ברצינות כבר לפני 13 שנה.

לתגובות: eshilo777@gmail.com