בשבוע שעבר, כתבתי על חשיבות בקשת הסליחה, כבקשה כנה שיוצאת מהלב, ונכנסת אל ליבו של הזולת, ולא כאמירה חיצונית של "סליחה". סליחה אמתית מבטאת גם חרטה על מה שקרה, ומביעה רצון לשינוי בעתיד.
מאמר זה הביא לתגובות ושאלות רבות שלכם, אשר הנקודה המרכזית שחזרה על עצמה הינה: 'ואם בכל זאת הצד השני מתעקש לא לסלוח?!' כלומר, 'מה קורה אם אני מבקש באמת, מכל בלב כבר שנתיים סליחה מאשתי... אבל היא בשלה. לא סולחת. מה עושים אז?'
הנה לפניכם חלק ב', אשר כולי תקווה כי יענה לשאלותיכם.
****
כפתיחה לדברים, חשוב שנזכור, כי כל מקרה הוא באמת ייחודי. יש מקרים "קלים" יותר, ויש "חריפים" יותר. לרוב, ככל שהעניין היה יותר גדול, יותר קיצוני וחריף, כך הקושי לסלוח גדל בהתאמה. עם זאת אנסה לתאר מספר סיבות שיכולות להוביל לכך, אך נזכור שכל מקרה הוא אישי, וכך גם הסיבות.
יש פעמים שהקושי לסלוח נובע מתפיסות או צרכים שאינם מודעים בתוך נפשנו. אחת הסיבות לכך למשל, היא "הרווח המשני". לעיתים אנו מסרבים לסלוח, כי אנו מרוויחים מכך משהו אחר. ושוב, חשוב לציין, שלרוב זה לא במודע. הרווח המשני יכול להיות, תחושה של מסכנות, וממילא "מגיע לי". זה יכול להיות גם להפך, תחושה של עליונות: "אתה האשם! אני בסדר!".
לעיתים הקושי לסלוח קשור בצורך בשליטה. ולעיתים הוא מתקשר דווקא לחוויות ילדות מוקדמות יותר. נוסף לכך, לעיתים כאשר אדם חווה פגיעות חוזרות ונשנות, משמעות הסליחה בעיניו, פוחתת, וקשה לו לסלוח. וכמו כן, הפחד והחשש שהפגיעה תחזור שוב, מקשה עלינו לסלוח.
אך עם כל זאת, אני מאמינה, שכל אדם בתוך תוכו... היה חפץ לסלוח.
הסליחה משחררת אותנו. הסליחה משחררת מסע כבד מהלב. הסליחה מקלה על הסולח. הסליחה מנקה אותנו, ומאפשרת לנו להמשיך בחיים שלנו, מבלי לסחוב כאבי לב ופגיעות ישנות, אשר חוסמים ומכבידים על הנפש.
לכן, במקרה שבו באמת הייתה התנצלות אמתית ומבינה, וכמו כן הבעת רצון לתיקון, חשוב שגם אלו המתקשים לסלוח- יתבוננו פנימה אל תוך עצמם, ויאפשרו לעצמם את החופש, לסלוח...
איך אפשר לסלוח?
סליחה אינה הסכמה למעשה. כתבה לי אישה יקרה: "איך אפשר לסלוח? אם אני סולחת, זה אומר שאני מקבלת את מה שהוא עשה!". אמירה זו אינה מדויקת. אמנם ניתן להבין את ההרגשה שממנה נובעת האמירה, אבל חשוב שנזכור שלסלוח, אין פרוש להסכים עם המעשה, אלא לקבל את החרטה וחשוב יותר, את האדם.
הבנה שכולנו בני אדם. טעויות כולנו עושים. אין אדם שלא טועה, ואין בני זוג שלא פוגעים האחד בשני לעיתים. זה טבע החיים. אלא שהגדולה היא להתעלות מעל הטעות, להכיר בה, להתחרט ולהצטער עליה. אם בן או בת הזוג התחרט ומצטער- תפרגנו על זה. תעריכו. לא קל להודות בטעות. זוהי גדולה אמתית שראויה להערכה.
זה לא מרוע. הקושי לסלוח נובע לעיתים מייחוס של רוע למעשה. אם אנו מרגישים שבן הזוג הרע לנו בכוונה, יותר קשה לסלוח. אך לרוב, במקרים "הנורמליים" של החיים, הפגיעות אינן נובעות מרוע. אלא מחוסר ידע, מחוסר הבנה. פגשתי המון זוגות ואנשים, ואני מאמינה בכל ליבי, שאנשים במהותם מחפשים להיטיב. רק שלא תמיד הם יודעים את הדרך הנכונה לעשות זאת.
מה אתה מרוויח מאי הסליחה? לעיתים, האדם המתקשה לסלוח, חשוב יתבונן בתוך עצמו וינסה להבין מה מקשה עליו. ומה חוסם אותו, וכן גם מה יסייע לו להשתחרר ולתת אמון מחדש.
בשביל האהבה. כל עוד האדם מסרב לסלוח, הוא יוצר עננים המסתירים לו את האהבה. בכדי להשיב את האהבה לזוגיות, בכדי לחוש קרבה אמתית- תנסה, תלמד, תרצה, תבקש- לסלוח.
בשביל האושר שלך. וכמו שכתבתי בתחילה, הסליחה משחררת את הסולח. מאפשר לו להיות קליל, שלו, פתוח ונינוח יותר בתוך חייו.
לסיכום, בזוגיות כמו בזוגיות, העבודה היא משותפת. אם אנו מזהים עניין מסוים שקשה לנו "לדלג" מעליו, חשוב יחד שנבין למה. אולי הסליחה לא שלמה, ואולי יש כאן קושי דווקא של הסולח. ביחד, תוך כדי הבנה הדדית, עידוד ורצון טוב, נצליח להתקרב מחדש, לאהוב, לתת אמון ולצמוח.
וכמו כן, נזכור, שאי אפשר להימנע מטעויות או מפגיעות. העיקר הוא היכולת לפייס ולהתפייס. ללמוד, לצמוח ולעלות עוד קומות יחד, למעלה.
אשמח לקרוא התגובות שלכם, מוזמנים לשאול, לשתף ולהגיב.
אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים"- מודעות, זוגיות, חינוך ומשפחה. מנחת סדנאות ומרצה. לתגובות: [email protected]